האם הסרט על סטטיק עשה לו טוב או רע? הדעות חלוקות, אבל יש כמה דברים שברורים: קודם כל, מטרת קידום האלבום החדש בהחלט הושגה, ובהצלחה. שנית, כששואלים אותך אם בגדת באשתך, עדיף שהתשובה לא תכלול את המילים "אין הוכחה". ולבסוף - הפרידה משרית הרבה פחות מעניינת, רגשית ועצובה מהפרידה מבן אל. שזה טבעי, כנראה, זה היה הקשר המשמעותי בחייו, אז מה אם הוא לא נכנס איתו מתחת לחופה (כאילו, הוא כן, אבל כזמר בחתונתו).
אז מה השתבש שם? כבר בתחילת הסרט אנחנו מקבלים תיעוד די מדהים של סטטיק ובן אל רבים, צעקות והכל, שמספק לנו את המסגור הסטטיקי לבעיית הליבה ביחסיהם: סטטיק הוא זה שכתב כמעט לבד את השירים, אבל נתן לבן אל קרדיט שווה מתוך אהבה ונאמנות, ובשלב מסוים זה הוביל למתח וקנאה ביניהם. בעוד שבן אל, כמו שלכולם יצא לשמוע, הוא גרסת ההודעה הקולית לקטטת בריכה, סטטיק שמור ונזהר מאוד לא לטנף. בערך, כי בכל זאת לשבת ולהקריא למצלמה הודעות וואטסאפ אישיות ממי שהיה החבר הכי טוב שלך (ועבר, ככל הנראה, את היום הגרוע בחייו, ואגב כינה אותו בהודעה "אהוב ליבי"), זו לא ההתנהגות הכי נאצלת. גם לשלוף ריב מצולם מ-2017 מרגיש קצת כמו לבעוט בגופה, בטח כשכל זה קורה במסגרתו של מפגן כוח שכולל דוקו בפריים טיים ואלבום חדש עם כל המפיקים והמוזיקאים שהתייצבו בצד שלך בפרידה.
אבל למרות כל אלו, סטטיק מספר הרבה על החברות החזקה שהייתה ביניהם, על איך היו להם טבעות תואמות - על כל טבעת כנף אחת, כי רק ביחד הם הצליחו לעוף. על איך בן אל שר לו בדרך לחופה, על איך הם סוג של גרו ביחד בהתחלה. ודווקא כאן, התחושה אותנטית. גם מי שצפה ב"יום בחיי" בכיכובם (מומלץ, להשלמת התחקיר) בטח שם לב שהם באמת היו חברים טובים, הם שמחו שיש להם אחד את השני, הם היו נדיבים זה עם זה ומצחיקים ואוהבים. זאת הייתה חברות אמת. היא נגמרה בנסיעות להופעות בשני ואנים נפרדים ובמה שמסתמן כתחילתה של מלחמת סטוריז, ועדיין. נדמה שבשביל סטטיק, סיום החברות הזאת הרבה יותר קשה וסבוך וכואב מסיום נישואיו.
ואפשר להבין את זה, אחרי הכל לפרק יחסים רומנטיים כרוך בשברון לב איום שנכתבו עליו ספרים ושירים וסרטים. האבל על פרידה רומנטית מוסכם ויכול לקחת זמן, אבל ברור שבסוף מגיע אדם אחר שממלא את הפונקציה הספציפית הזאת. על חבר, לעומת זאת, אף פעם לא לימדו אותנו איך מתגברים. אין פרוטוקול, אין קלישאות טלוויזיוניות שעוסקות בנושא, אנשים לא קונים פיינט בן אנד ג'ריס כשהם נפרדים מחבר טוב.
גם אצל טל ברמן ואביעד קיסוס הקשר היה אמיתי. אתה לא מריץ תכנית רדיו יומית מעל עשרים שנה עם מישהו שהוא לא חבר על מלא. וגם החברות הזאת, ככל הנראה הסתיימה, לפחות לפי הרמיזות שאפפו את ירידת התכנית שלהם. אמנם בלי הקלטות ריבים או חשיפות וואטסאפים, ובטח גם הריאיון המתבקש באחד ממוספי סוף השבוע ישמור על איפוק ונימוס, אבל היא הסתיימה. ואיתה גם התכנית המשותפת, כי לך תעביר שעות כל בוקר עם אדם שאתה לא סובל, ומי שהאזין להם בתקופה האחרונה יסכים ש"לא סובל" זו הגדרה די מדויקת.
זה עצוב, ונדמה שהתגובה החריפה של הקהל לירידת התכנית של טל ואביעד לא הייתה רק בגלל שלא יהיה להם למי להאזין בפקקים, אלא בגלל ההבנה שבעצם התרחשה כאן פרידה. ששני האנשים האלו כבר לא אוהבים אחד את השני. חברות, במיוחד בין גברים, היא חתיכת אתוס, והיא אמורה להיות נצחית. גם אם יש מכשולים של כסף או של אגו, החברות היא פסקת ההתגברות שאמורה לנצח הכל. אבל היא לא. מערכות יחסים נגמרות. ככה זה בטבע, מתחברים, מתקרבים, נפרדים ומשתמשים בפרידה כדי לקדם אלבום - מעגל החיים.
בימים אלו מוקרן בקולנועים הסרט "רוחות אינישרין" של הבמאי מרטין מקדונה ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") שמאיים לזכות בכל האוסקרים. העלילה: זוג חברים ותיקים שאחד מהם, באופן פתאומי, מחליט לסיים את החברות והשני לא מסוגל להתמודד עם זה. זה בלתי נתפס מבחינתו, מה הוא אמור לעשות עכשיו? כי לאבד חבר טוב משאיר חלל, בין אם זה בבר השכונתי בכפר אירי, או מדי בוקר בין שבע לתשע וחצי, או באלבום חדש שמלא בשירים של סטטיק ובן אל בלי בן אל.
לפי הסטריאוטיפ, בעוד שאצל נשים הקשרים מורכבים ורגשיים יותר (ולכן זוכים גם לשלל גינויי "שק של נחשים"), אצל גברים הכל פשוט. קשרים שמבוססים על נאמנות וצ'פחות בגב. החברות הגברית נחשבת לחזקה יותר, נקייה מרעלים, חיובית ואותנטית, כזאת שכוללת יציאה משותפת לקרב או למשחק פלייסטיישן, כל מה שלא חייב לכלול קשר עין. כל זה, כמובן, טיפשי במיוחד, כי ממש כמו שחברות נשית היא סבוכה, כך גם זו הגברית. ברומאנס זה משעמם, מערכת יחסים אמיתית כוללת אהבה וטינה וקנאה והערצה - כל סוגי הרגשות, זה חלק מהחבילה הזאת של אינטימיות. חברות ששורדת היא כזאת שמצליחה להכיל את כל הרגשות הסותרים האלו.
ואולי זה הפיך, מי יודע. אולי אחרי מספיק זמן בלי תוכנית יומית או בלי ריבים בדרך להופעות, ייווצר איזה חרך שדרכו יזלגו חיבה וגעגוע. ופתאום, בוקר אחד, אביעד יקרא איזו כותרת מופרכת ויהיה חייב לדבר עליה עם טל, ולסטטיק יצוץ איזה הוק מלודי שיישב בול על בן אל. והם יהססו אבל יסמסו בכל זאת, במבוכה, ויקבלו תשובה, וזה יהיה קצת מוזר אבל גם מוכר, ולכמה רגעים זה ירגיש בדיוק כמו פעם.