איך מילארדרים אוהבים את החלל. הגבול האחרון, השאיפה הנשגבת מכולן וככל הנראה גם מקלט מס, כי מאחורי גחמה כל כך ילדותית חייבת להסתתר גם אחת נכלולית שקשורה למספרים. מה קונה גבר שיש לו הכל? טיסה למאדים. השבוע גילינו שג'ף בזוס פורש ממינכול אמזון כדי להקדיש את עצמו לחברת החלל שלו. משברי גיל רגילים מסתכמים במכונית חדשה, אבל משברי גיל שמלווים במאה ושמונים מיליארד דולר בעו"ש זה כבר עניין לחללית.

כידוע, בזוס הוא לא המיליארדר היחידי שמשלב את כיבוש החלל עם הצלת העולם. גם אילון מאסק - תמנון רב זרועות של יוזמות מופרכות - הקים חברת חלל בשם ספייס אקס, שכבר הספיקה לשלוח לחלל מכונית חשמלית של טסלה (עוד חברה בבעלותו) שבתוכה יושבת בובת אסטרונאוט. מהמכונית בוקעים צליל "ספייס אודיטי" ועל לוח המחוונים שלה זוהרות המילים "בלי פאניקה" - מחווה ל"מדריך הטרמפיסט בגלקסיה", כדי להזכיר לכולנו שמדובר בחזון שכולו אסופת רפרורים גיקיים בנאליים. השבוע ערכו בחברה ניסוי על ספינת חלל, היא התפוצצה. ככל הנראה זה ממש סבבה מבחינת מאסק, כי ידוע שאם יש משהו יותר מגניב מחללית זה חללית מתפוצצת.

עוד דוגמאות: המיליארדר ריצ'ארד ברנסון, מייסד "וירג'ין", נמצא במירוץ לטיסות מסחריות לחלל. מיליארדר עמק הסיליקון נאבין ג'יין הקים את "מון אקספרס" שמטרתה להגיע לירח למטרות כרייה. מייסד גוגל לארי פייג' הקים עם הבמאי ג'יימס קמרון חברה שמטרתה שליחת ספינות חלל רובוטיות לחקר וכרייה של אסטרואידים. פול אלן, אחד ממייסדי מייקרוסופט, היה מעורב במספר חברות שעסקו בחקר החלל. המיליארדר רוברט ביגלו, אדם שמושקע רגשית בעב"מים, מתמחה בבניית מבני חלל לאסטרונאוטים. מארק צוקרברג הקים חברה שמטרתה לשלוח רובוטי מחקר קטנים למערכת הכוכבים אלפא קנטאורי. 

מיליארדרים נוהגים לומר שמטרת מסעות החלל שלהם היא למצוא כוכב חלופי למין האנושי או איזושהי וריאציה אחרת על הצלתנו מכליה. נכון שכל הכסף שלהם מגיע מהרס כלשהו של כדור הארץ, אבל עכשיו הם רוצים לשקם, עם הכסף הזה, את מה שנשאר מהאנושות. אבל אנחנו לא מאמינים למוטיבציה הזאת, הרי להציל את כדור הארץ זה מפגן כח גדול לא פחות מלהרוס אותו, זה עדיין אותו "אני ואני ואני", ביטוי קיצוני של נרקיסיזם גרנדיוזי. פעם הם הסתפקו בלהיות מלכים או למוטט מדינות עולם שלישי, היום, כשכבר אין הרבה סיכויים לגלות יבשת, נשאר רק להגיע למאדים. הו, הנה משימה כל כך מורכבת שעד היום הופקדה בידיהם של מעצמות עם תקציבי על, אין סיבה לא לנסות בעצמי! גם אני מעצמה! תחושת אומניפוטנטיות ושכרון כח אינסופיים כמו היקום עצמו.

יש פה גם את עניין החלפת מוסדות מדינה באנשים פרטיים, מה שמוביל לדיונים בנושאי אינדיבידואליזם וליברליזם, אבל במקרה הזה ההחלפה הזאת באה לידי ביטוי בזללנית הכספים שהיא סוכנות החלל, תחום שנוגע לחיי אף אחד, זה לא שמישהו מהם החליט להשתמש בכל הכסף הזה בשביל שיקום מערכות רווחה. יש יוצאי דופן, כמובן, ביל גייטס למשל, שלפי סדרת דוקו עליו הפך לפילנטרופ ביוב וסניטציה. משרה תנומה? כן. הדבר הכי משעמם שקרה בנטפליקס? חד משמעית. אבל מסייע לעולם השלישי יותר מכל מסע אל הלא נודע, ובלא נודע הכוונה לערימת הכלום שעל הירח? בהחלט. 

נכון שלכל אדם שהופך למיליארדר יש חובה מסוימת להפוך לאקסצנטרי (המוזר של העשירים), אבל יש במפגן העוצמה הזה גם משהו נורא גברי. אישה מיליארדרית בחיים לא הייתה מארגנת טיסה לחלל, אנחנו ארציות יותר. אין לנו תאווה לבנות את הטיל הכי גדול, זקור ונחוש ולבקע בעזרתו את האטמוספרה. אולי בגלל שזה באמת מטומטם, ואולי כי חוברתנו להביט אל מחוץ לחלון ולא אל הכוכבים. כדאי לציין שמדובר בעיקר בנטייה של מיליארדרי הייטק, כאלו שמגיעים עם מורשת חנונית, עבר סודי של ילדי מד"ב שהם מצליחים להסוות אחרי הגירושים הראשונים וההתמכרות לכושר ולבוטוקס, אבל הוא עדיין שם. הם עדיין מתרגשים מחלליות.

המירוץ של המעצמות הגדולות לחלל דעך, ברובו, כבר בסבנטיז. קיים ויכוח על האם יש להשקיע את טריליוני הדולרים האלו במסעות שאפתניים בחלל או להתמקד בפתרון בעיות בכדור הארץ, ולהסתפק בפיזור גשושיות עם מקלות סלפי שישגרו אלינו את אותן תמונות אפרפרות ודוממות. המיליארדרים עדיין לא שם. כסף שלהם, זכותם. אולי המסע שלהם לחלל יועיל לאנושות, כמו שהם מקפידים להבטיח, אולי אפילו יציל אותה, אבל רוב הסיכויים שהוא יועיל בעיקר לעצמם. הרי גם ככה הפריבילגיה העיקרית בלהיות מיליארדר זה הניתוק הקל הזה מהקרקע, ובשביל זה לא באמת צריך חללית. כשאתה עד כדי כך עשיר, כדור הארץ כבר מזמן הפך עבורך לנקודה כחולה קטנה שהולכת ומתרחקת.