זה התחיל עם גל גדות. הקורונה הסבה ועוד תסב לא מעט נזק, אבל חלק ממנו יהיה לגל גדות, שאיבדה לא מעט קרדיט אחרי ביצוע הסלבס המעפן שארגנה ל"אימג'ן", והפך אותה מאיט גירל המתוקה של הוליווד לסמן קיצוני של חוסר מגניבות שנחבט מכל עבר. גדות, שהצליחה לאגד שלל כוכבים נבוכים לשיר במטרה לעודד את העולם או מה שזה לא יהיה, חטפה על הראש ברשת על כמויות הקרינג' והצביעות ועל כך ששורות כמו "דמיינו שאין רכוש", כשמגיעות מכוכבים עשירים שלא באמת צריכים להתמודד עם מחסור, הן מנותקות וצבועות.
והאמת שדווקא יש טעם, בימים אלו, באיזה שיר צדקה טוב, בעברית, מרומם נפש ורוח. אבל של זמרים, לא של שחקנים. ובאין יכולת להתאגד באולפן עם אוזניות ענק, נסתפק גם בזום ("שבט אחים ואחיות בהחלט הקדים את זמנו בתחום), אבל אין. אין אף שיר באופן כללי, אין להיט לקורונה, כזה שמסמל את התקופה, אין מה לזמזם במהלך סיבוב חמש מאות המטר שלנו. מה שכן יש, זה המון נסיונות לא מוצלחים שמרגישים כושלים במקרה הטוב, מביכים במקרה השגור ונצלניים במקרה הרע.
שיר הקורונה של סמסונג, למשל, "נשארים ביחד" האשטאג ווי אר סמסונג, שכולל באמת המון כוכבים שווים שיודעים לשיר כמו נועה קירל, ושלא, כמו טום אביב שמג'נגל עם אבוקדואים. לכולם, יש להניח, סמסונג שילמה כדי ליצור שיר עידוד שהוא, אגב, חמוד, אבל למי יש חשק להאזין לו עם העטיפה הצינית הזאת? שיר כזה לא יכול להיווצר במימון תאגיד. הוא לא חייב לצמוח ממקום טהור, אנחנו לא ילדים, אבל הוא לא יכול להיות פרסומת.
ויש את קרן פלס, שויתרה על חבירה לאמנים ועל מימון תאגידי, ובמקום זה גייסה אמניות מכל העולם כדי לשיר שיר של עצמה לכבוד הקורונה. יוזמה יפה, אבל תודו שזה מתיש עוד לפני שאפילו האזנתם. הסיבה היא תחושת ה"אני ואני ואני" השכיחה בקרב סלבס פריכי אגו, למרות שהפעם זה ממש לא עליהם. אפרופו, האם האגו של עברי לידר ושל מוקי נכנסים לתוך ניידת משטרתית אחת? ולמה שיר של מוקי ועברי לידר הופך לשיר הערכה למשטרת ישראל? איפה העקרונות? פעם מוקי היה האמן שאמור להיעצר על ידי משטרת ישראל, איזה פדיחות, כמה ממסדיות.
גם ניסיונות רציניים יותר ליצור להיט כמו "על מי את חכמה" של "נבחרת האמנים" - שילוב משונה בין טלי אורן, איתי לוי, מגי אזרזר, גילה אלמגור, פריים משותף של הדצים, עומר אדם ועוד המון (ככל הנראה כל מי שרשום בכל סוכנות ניצבים בארץ) - וכולל הפקה של ג'ורדי, זכה להתעלמות מוחלטת ומוצדקת למדי.
ואולי זו בכלל לא אשמת האמנים. אולי זאת תקופה מחורבנת ליצירה ולהשראה ולאמנות, אולי כולם חרדים מדי לבריאותם ולפרנסתם מכדי להתמקד ביצירה. אולי אסונות אחרים שחווינו, שכללו מלחמות ושכול, גרמו לנו להיות יותר ביחד - בחדרים אטומים או חדרי מדרגות או מקלטים או להצטופף בהפגנות או סתם להתחבק, וכאן אסור. כאן אנחנו נדרשים לנפרדות וללבד, ומהמקום הזה לנסות לייצר שיר למען אחדות וביחד מרגיש קצת מוזר.
ואולי אנחנו בתקופת המתנה, עומדים בתור ליציאה מהקורונה וגם ככה אין הופעות עכשיו. האמנים, וכולנו, בתחושה שרק כשהכל ייגמר יתחדשו החיים וימשכו, ותקופות המתנה הן איומות ליצירה. אבל בסוף, כנראה ששיר התקופה בכלל לא צריך להיות על התקופה או כזה שנוצר במיוחד בשבילה, ההתיישרות האוטומטית הזאת ללאומיות תמיד הייתה מיותרת. הדבר היחיד שנחוץ הוא סתם שיר לא קשור שיצא, להיט קיץ מעולה ומרים שכולנו נידבק אליו ויהיה הדבר החמקמק הזה שכולם מחפשים בכזאת היסטריה, פשוט מעצם היותו.
באופן משונה, היחידים שהצליחו לעורר עניין כלשהו הם בכלל לא זמרים. והם גם לא יודעים לשיר. הצוות הרפואי של המרכז הרפואי ברזילי שזייפו מהלב את "ימים של שקט" והיו הדבר הכי מצחיק שרץ החודש בפייסבוק, אבל גם הכי חמוד. כי מעבר לזמרים גרועים, הם גם היו כיפיים ומלאי נשמה ונטולי אג'נדה מסחרית או אגו או ניסיון לקידום עצמי. אז זמרים, תהיו הצוות הרפואי של ברזילי רק עם לדעת לשיר. ויוצרים, אל תנסו לגייס אמנים, להתייחס למצב, לעודד אחדות בעם. הניחו, באמת, איש לא מעוניין. פשוט תוציאו להיט, כולנו כבר נדע מה לעשות איתו.