מי רוצה לטבול באמבטיית קרח? או להיכנס לסאונת קור? או להקפיא שומנים? מי לא. לפני שנתיים שודר ב-Goop Lab, חגיגת הטיפולים האזוטריים הנטפליקסית של גווינית פאלטרו (אישה שסבורה שעלינו לאדות את הווגינה שלנו) פרק על שיטת וים הוף, וכולם התחרפנו. וים הוף, בכמה מילים: הולנדי מטורלל שאחרי שאשתו התאבדה החל לטבול בקרח על בסיס יומי, שבר אי אלו שיאי שחייה בקרח שבמהלך אחת מהן קפאה לו קרנית העין, פיתח שיטה. הסוף.
מאז ששודר הפרק, עידן הקרח הגיע גם לישראל וכיום כל אחד יכול לטבול באמבטיות קרח, להיכנס לסאונות קפואות או להקפיא לעצמו שומנים. היתרונות, כך נטען, נעים בין חיזוק המערכת החיסונית והעצבית, שימור מראה צעיר, דם מועשר שמאיץ התחדשות וצמיחת תאים ועוד דברים שיגרמו לנו להוציא אלפי שקלים על חשיפה לקור קיצוני בתנאים שלא מאפשרים להתגונן מפניו, כלומר דברים שהומלסים בסיביר מקבלים בחינם ואז גם מתים מהם.
ובסדר, אנחנו כבר יודעים שתרבות השפע היטרללה עד כדי כך שהעולם הראשון משלם כדי לחוות מצוקות של אנשים בעולם השלישי: משלמים כדי לאכול 500 קלוריות ביום, כדי לשהות בחום קיצוני, בקור קיצוני או בחברת עלוקות. גם התנגדות לחיסונים, אגב, היא מוטיב של עולם ראשון. אדם עני שחי במדינת עולם שלישי וחווה תמותת ילדים ובגירים ממחלות שאפשר למנוע, בדרך כלל לא יתנגד לחיסון. והוא גם לא יישב באמבטיית קרח.
אבל נחזור לענייננו. איכשהו, אפשר להבין את הקסם של הקרח. יש בקרח משהו שמשדר חוסן נפשי. ישבנו באמבטיית קרח? אנחנו חזקות ואנחנו יכולות לעשות מלא דברים שמפחידים אותנו בעולם. כלומר, אני לא רוצה לעשות אמבטיית קרח, אבל אני רוצה להיות האדם שמסוגל לעשות אמבטיות קרח. כמובן שכיום, עם החיבור למגיפה, זה מרגיש כמו הוכחה גם לחוסנו של הגוף, למערכת חזקה שיכולה להתמודד עם נגיפים.
אסוציאטיבית, קרח מרגיש לנו כמו משהו ששורף שומנים ומשאיר אותנו צעירות (אומרים גם שצריך לשטוף פנים במים קפואים כל בוקר, לא?) וזה מתחבר לאלמנט עמוק יותר של פחד ממוות. קרח זה שימור, אפשר להקפיא אותנו ולהעיר אותנו בעתיד, הוא מונע מאיתנו להזדקן, לכמוש ולמות - אולי זו גם הסיבה שדוגמניות החלו להשוויץ בשגרת טיפוח שכוללות עיסוי של הפנים עם קוביית קרח. קרח משדר לנו ניקיון ועוצמה, אלו גם טיפולים שנעשים לבד, בניגוד לטיפולי חום והזעה שנוטים להיות משותפים. מה לעשות, מבחינה אסוציאטיבית חום זה ביחד וקור זה לבד, בגלל זה בקיץ רוצחים ובחורף מתאבדים.
כמובן שבישראל הנושא טעון אפילו יותר, כי אנחנו מדינה חמה. אין אצלנו סבילות לקור, אנחנו עוברים ליד הים בדצמבר, רואים עולים מרוסיה נכנסים למים ואומרים "איזה משוגעים". אנחנו לא מדינה של מרזבים קפואים ושל החלקה על אגמים ושל שלגים עמוקים ושל מעילים מיוחדים, הטמפרטורות כאן דו ספרתיות גם בחורף. בקיץ אנחנו מעולים, אנחנו טובים בלהזיע, יש לנו צבאות של מזגנים ובריגדות של מאווררי תקרה. אבל קור, בשבילנו, הוא פולש זר שאנחנו לא ערוכים אליו.
עוד מטאפורות: טיפול ערפד, אוכל נקי, מסכת זהב
גם אם אנחנו לא חושבים על כל הדברים האלו, הם יושבים אצלנו במערכת האסוציאציות, המטאפורות, החיווטים המוחיים. זה המטען התרבותי שאגרנו ושגורם לנו להסתכל על החוויה הזאת ולומר, בו זמנית - "איזה דבילי זה, מעניין כמה זה עולה".
טיפולים בקור שייכים לז'אנר מאוד ספציפי של טיפולים שעובדים על מטאפורות. כלומר, אלו דברים שההיגיון שמאחוריהם כל כך פשוט, שקל למכור אותם כמשהו שהוא נכון גם פיזית. הרי יש משהו הגיוני בזה שאפשר להקפיא שומן באזורים ספציפיים בגוף, או לחילופין שקרח עוזר להמריץ את הדם לכדי מראה צעיר יותר. שני ההסברים מתיישבים לנו איפשהו בראש, אז מה אם אף אחד מהם לא נכון.
בניגוד לקור, האסוציאציות לחום כוללות טיהור. אז אנחנו הולכים על סווט לודג' וטיפולי הזעה וככה מוציאים את כל הרעלים מהגוף. כלומר, אנחנו בעיקר מוציאים נוזלים מהגוף, אבל מה זה חשוב. גם כל ז'אנר האכילה הנקייה, שכולל מיצים וסוגים שונים של מאכלים והימנעויות, בעיקר עובד לנו על דימויים של רעל וניקיון, למרות שבעיני הרפואה זה לא בהכרח דבר שיש לו משמעות. יש לנו איברים בגוף שתפקידם הוא לנקות רעלים, זוהי לא פעולתו של השייק הירוק.
ז'אנר טיפולי העור שמערבים דם לא קיבל סתם ככה את השם "טיפולי ערפד". דם מתקשר אצלנו לנעורים ולחיים, נשמע הגיוני שהוא יהיה חלק מתעשיית היופי. מי שהלכה לאחד ממכוני הקוסמטיקה היוקרתיים למיניהם, בטח התנסתה באיזה טיפול פנינים או יהלומים או עטתה על עצמה שלל מסכות זהב – השימוש בצבעים או בשמות של חומרים יקרים או אבנים טובות נועד לשדר יוקרה ואיכות, אבל לא בטוח שמעבר לאסוציאציה המיידית יש משהו, שהקישור הזה לא ריק לגמרי.
יש משהו בכל ההסברים המפותלים על התחדשות תאים וזרימת דם שמנסה להשחיל אינפורמציה לא נחוצה בין המטאפורה לבין הטיפול. להציע לנו לעשות אמבטיית קרח בגלל שלל הסברים פזיולוגיים מפוקפקים מרגיש יותר הגיוני מלהציע לנו לעשות אמבטיית קרח כי אנחנו מפחדים למות. אף אחד לא מבין את ההסברים המדעיים האלה כי הם באמת, בהרבה מקרים, הסברי אווירה, מלל ריק שנועד לתת צידוק פזיולוגי לפעולה צרכנית שהמניעים האמיתיים שלה הם רגשיים ואסוציאטיביים. ואלו היו הרבה מילים כדי להגיד שכן, אנחנו נשמח להיכנס לאמבטיית הקרח הזאת.