מה מילת השנה שלכם? אם בכלל יש כזאת. מי אמר שחייבים למסגר את 2022 במילה אחת? למה לצמצם את עצמנו לכדי סנטימנט יחיד? אבל כנראה שהמטרה של סיכומי שנה היא לא רק להלאות אותנו בתכנים, אלא גם לארוז בקופסה קטנה מדי את כל מה שקרה ואז לזרוק אותה למחסן. רק ככה נדע מתי משהו מסתיים ומשהו אחר מתחיל ומה צריך להניח בצד כדי להמשיך הלאה בלי להתבוסס. כי אתם לא רוצים להיתקע, בטח שלא בפח זבל שהייתה 2022.
העניין עם מילת השנה הוא שכרגע יש כמה עשרות כאלו. פעם היה את מילון אוקספורד, שבחר אותה מדי שנה, ולאט לאט הצטרפו עוד ועוד מילונים, קיקיוניים יותר ופחות, שבכלל לא ידענו שקיימים, וכל אחד מהם כופה עלינו את תפיסת המציאות שלו כפי שהיא באה לידי ביטוי במילה אחת בלבד. כמובן שלא הייתה לנו ברירה אלא להצטרף. לפני כמה שנים החלה גם האקדמיה ללשון עברית לפרסם את מילת השנה שלה, שבשנים האחרונות נבחרת, מבין כמה מילים, על ידי סקר ברשתות החברתיות.
אז מה מילת השנה של האקדמיה לשנת 2022? בולען. זאת מילה מעולה וקולעת, תודו. לפחות עבור כל מי שאוהב רבדים, סאבטקסט וסמליות זולה. הרי בולען הוא לא רק הבור באמצע איילון, או אזור ים המלח שהושמד באופן כל כך יסודי, או הטרגדיה בבריכה במסיבת חברה שגבתה את חייו של אדם שנשאב פנימה, זה הרבה יותר מזה. הבחירה בבולען היא ההודאה בתחושה שהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. שהכל שברירי, אנחנו עומדים על פל קל. כי יוקר המחיה, כי הממשלה החדשה - שאמורה להחריד אתכם גם אם אינכם להט"ב, ערבים או נשים, כי המשבר בהייטק, כי המערכות הציבוריות שמתפוררות לנגד עינינו. המשמעות של הבחירה ב"בולען" היא הודאה בכך שאנחנו מרגישים שהכל יכול לקרוס לתוך עצמו ברגע אחד ולא יהיה שם אף אחד שיתפוס אותנו.
גם יתר המילים שנבחרו מבטאות הלך רוח מדוכדך למדי. "מצב גובלין" של מילון אוקספורד, למשל, פירושו התנהגות מרושלת ומוזנחת שדוחה נורמות חברתיות. ויתור על ניקיון וסדר, על שאיפות, על עבודה ועל תקוות לעתיד. זה לישון עד הצהריים ולא לחפוף שבוע ולסנן שיחות. בקיצור, מצב גובלין, כי "תסמינים של דיכאון קליני" היה ארוך מדי. כשחושבים על זה, "מצב גובלין" יכול גם להתפרש כתגובת נגד להיפר קפיטליזם. כולם במאבק מתמיד לשיפור עצמי, למיתוג, לשיווק, ומצב גובלין הוא ה"סתלבט בקיבוץ" העולמי - די, נמאס לנו להתפתח ולפעול להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו בכל רגע נתון. אנחנו רוצים לקום בבוקר ולאכול קשה של פיצה קרה שנשארה בסלון מול חצי עונה של "אמילי בפריז" שנתפור במכה.
מילון מרים וובסטר בחר במילה "גזלייט". היא מרגישה יותר כמו מילת השנה של 2019, אבל כנראה שכל שנה טובה לגזלייט. גזלייט, כידוע, היא האופן המניפולטיבי שבו ניתן לגרום לאדם לפקפק בתפיסת המציאות שלו. אנחנו רגילים להתייחס לגזלייטינג ביחסים רומנטיים או חברתיים, אבל בשנה האחרונה גילינו שהמונח מתאים גם ליחסינו עם מערכות רפואיות, כלכליות ומדיניות. כולם עושים לנו גזלייט, אנחנו לכודים במבוך בירוקרטי קישוני שמטרתו היא שלא נמצא את הידיים ואת הרגליים. גזלייטינג היא גם פרקטיקה של משטרים אפלים, היא אחת הסיבות לתאוריות קונספירציה (שכולן הלא מושתתות על חוסר אמון במערכת) והיא אחת מתופעות הלוואי של פייק ניוז. יכול להיות, נגיד, שהיא הייתה נבחרת למילת השנה גם בסין, אם לאזרחיה היה אינטרנט אמיתי, את הזכות לבחור מילת שנה ושלטון שלא טוען שעכשיו רק מאי.
גם המילה Permacrisis, הלחם של "משבר" ו"תמידי", שנבחרה על ידי מילון קולינס, ממשיכה בקו העגמומי. היא מבטאת תקופה ארוכה של חוסר ביטחון וחוסר יציבות. תחושה שאופיינית לחיים בזמן מלחמה, אינפלציה ותהפוכות פוליטיות. שאריות הקורונה, יחד עם המלחמה באוקראינה ויוקר המחייה, הם מקור לאי ודאות וחוסר ביטחון מתמשך. תודה מילון קולינס! גם אתה הרמת!
הדיכאון הקולקטיבי הזה של בולען, גזלייט, מצב גובלין ופרמקרייסס, הוא אולי סתם ביטוי של פסימיות שמאלנית נודניקית, אבל בטוח תופס גם סנטימנט מדויק כלשהו, ערפל שאופף אותנו, תחושה של פחד, רמייה והתפוררות ושאנחנו קטנים אל מול כוחות גדולים וחורשי רע. אבל אולי מה שנחמד במילות השנה זה שהן תמיד מגיעות בסופה. עברנו את ערמת החרא שהיא 2022, זה נגמר. המילה של 2023 יכולה להיות יותר אופטימית, או שלא, אבל יש לנו שנה שלמה לקוות, לנסות ולהילחם בשביל זה.