כידוע, רעידת אדמה גדולה עושה את דרכה לישראל. כמו מארון 5 ורשת פליינג טייגר – קצת אחרי השיא אבל עדיין נחמד. טוענים שזאת תהיה רעידה רצינית, מאלה שמגיעות אחת למאה שנה כמו מגיפה (היי), התפרצות הר געש וליקוי חמה. אסונות שמרגישים מתוך נבואות. כולם, יש להניח, יתנקזו לעשור הנוכחי ויהפכו אותנו סופית למדינת העולם השלישי שמגיע לנו להיות.

הרעידה ואנחנו כבר בפור פליי. היו חמש רעידות קטנות בחודשים האחרונים שכולנו נותרנו אדישים למולן מלבד, אולי, כמה סייסמולוגים וקנריות. מה לעשות, אנחנו עסוקים. יש לנו חיים ובדיקות אנטיגן ויוקר מחיה, סליחה שאנחנו לא יכולים להתפנות לאופציה – מוחשית ככל שתהיה ולעתים אפילו קצת קוסמת – שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותנו. כאילו, עם כל הכבוד לסדרת רטטים גאולוגיים, קילו אוזני המן עולה מאה ארבעים שקלים (אוזני המן! אלוהים, כמה יעלו דברים טעימים באמת?) וכולנו גילינו השבוע שהוצאנו שלושים אלף שקל בוולט, אז נשמח אם רעידת האדמה תצא על העשירי בחודש.

אולי זו גם הסיבה שתגובת הפייסבוק של פיקוד העורף לאישה בשם אושרת הייתה יותר מצחיקה ממפחידה. למי שפספס את הרגע הויראלי המתוק הזה, נספר שהאזרחית אושרת שאלה בתמימות בפייסבוק מה הצפי לרעידת אדמה בישראל - בתגובה, נחת לה על הראש תדריך של פיקוד העורף שאפשר לתמצת ב:"היי אושרת, כולנו עומדים למות", וקצת יותר בפירוט: "היי אושרת, במדינת ישראל צפויה להתרחש רעידת אדמה חזקה, שתגרום לאסון המוני המלווה באלפי הרוגים ופצועים ובהרס רב של מבנים ותשתיות". הו וואו, תודה לכם פיקוד העורף על ההכנה הרגשית. שירן פרנקו – זה הזמן לסבב ההרצאות ההוא.

הלקוניות שבה תוקשר אלינו האסון יכולה להתפרש כחוסר רגישות או אטימות, אבל יש בה גם משהו נכון. הבשורה על מותנו הממשמש ובא לא צריכה להגיע תוך כדי ערסול עדין, אפשר לוותר על הריכוך. אנחנו נעמוד בזה, גם אושרת. להיפך, יש משהו מרענן בטאף לאב הזה. אין צורך להתפתל מסביב למידע, אנחנו לא ילדי צהרון, דברו כבר. למעשה, פיקוד העורף צריכים למנות את רותי ברודו לדוברת ולתת לה לעדכן אותנו, תוך כדי שהיא מעשנת לנו בפרצוף, בכל הדברים האיומים שכנראה יתרחשו במדינה ובכלל. "היי אושרת, הווריאנט הבא צפוי להיות רצחני במיוחד ואף חיסון לא יעזור, ד"ש בבית". או, "היי אושרת, צפויה מלחמה בקרוב, הפעם זה יהיה רציני". "היי אושרת, בעלך בוגד בך כבר שנים, אתם תתגרשו מוקדם משאת חושבת".

התגובה הזאת של פיקוד העורף הייתה אמורה לעורר פאניקה כללית, ברמת אנשים רצים עם שישיות מי עדן ברחוב, אבל כלום. יש כל מיני סיבות אפשריות לכך, למשל - כי היא לא הפתיעה אף אחד, הרי ברור לנו שרעידת אדמה גדולה בישראל תהיה הרת אסון. בטח שבגוש דן, אזור שהוא למעשה קליפה חלולה מבפנים שרק מחכה להזדמנות לקרוס לתוך עצמה. חצי מהבניינים בתל אביב ממתינים לאישורי פינוי בינוי, אז לפחות הפינוי בדרך. כל בעל בית שגבה מכם הון עתק על דירת הירושה המתפוררת שלו והסגביר לכם שאין מה לעשות עם הסדקים לאורך הקירות כי "הבניין זז", הולך לגלות עכשיו מה קורה כשבניין זז באמת.

אגב, זה לא בהכרח אומר שכל מי שגר בבניין ישן וסדוק יידפק בזמן שכל עשירי המגדלים החדשים ינצלו. גם הבניה החדשה היא לא איזה מציאה, כל מי ששיפץ או קנה בית או עמד על מרפסת שבדיוק נפלה יודע איך בונים פה. העקרונות המנחים אותנו הם אקראיות, היעדר תחזוקה והזנחת תשתיות, המורשת הבטיחותית שלנו היא רשלנות קבלנית ועיגול פינות. מה נראה לכם, שהרגלי עבודה שמאפשרים נפילה של כל כך הרבה פועלים אל מותם הופכים לפתע לקפדניים כשזה מגיע ליסודות הבניין שלכם? הגזמתם. בהצלחה עם לעמוד בזמן רעידה מתחת למשקוף בקומה ה-30 במגדלי "בלו" או "וואן" או כל מבנה אחר שנשמע כמו משקה אנרגיה או כרטיס אשראי.

אבל זה לא רק היעדר ההפתעה. אנחנו לא נלחצים מרעידת האדמה הגדולה כי אנחנו עייפים, בזבזנו את האכפתיות על הפחדות המגיפה, והנה, זה לא היה כזה נורא. כאילו, בתחילת הקורונה דמיינו ערמות של גופות במשאיות ברחוב, אז עכשיו מנסים למכור לנו את רעידת האדמה כאירוע בקנה מידה יפני? כלבי גישוש מחפשים אחר ניצולים מתחת לגלי הריסות? בואו נרגע חברים, במקסימום נעשה לכם טובה ונטרח לצאת לשטח פתוח, וגם זה רק אם לא נהיה באמצע פרק של "אופוריה". 

ואולי גם יש ברעידת אדמה משהו שמפעיל אצלנו את השריר הפאטליסטי. בניגוד למגיפה שאפשר לנסות ולהתגונן מפניה, רעידת אדמה היא מסוג הדברים שאין ברירה אלא להסכין עם האפשרות שפשוט יקרו לך. כאילו, האדמה נפתחה הרגע מתחת לרגליים שלנו, מנעד הדברים שנוכל לעשות בשנייה שזה יקרה לא מאוד רחב. משם, הדרך ל"נו, אם זה הזמן שלי", היא קצרה. המאמינים יפנו להשגחה עליונה, האתאיסטים לסטטיסטיקה, כל אלו שבאמצע ימשכו כתפיים ולא ינסו לשלוט במה שאי אפשר, ומה שיבוא יבוא.