העונה השלישית של "יורשים" תעלה בעוד חודש, כבר סיבה מספקת להמשיך לחיות, ואולי גם לקחת כמה רגעים כדי לדבר על זה שכל הטלוויזיה שלנו לאחרונה מרגישה קצת כמו "יורשים" אחת גדולה. כלומר, לא באותה הרמה, אבל עם המון המון כסף. סדרות על עשירים עם בתים יפים, סט פריבילגיות מהודר ופריכות נפשית, כי אתם יודעים איך העשירים האלה, מלאים בכסף אבל הטריבונות הרגשיות תמיד על סף קריסה. וזה לא חדש, מן הסתם, סדרות על עשירים תמיד הגיעו אלינו בגלים וכרגע אנחנו בהחלט בעיצומו של אחד, שווה לנסות להבין למה.
"הלוטוס הלבן" הציגה לנו את העשירים החלולים והנלעגים בריזורט יוקרתי. בסטרימינג של HBO רץ החידוש ל"גוסיפ גירל" – שוב עשירים, רק הפעם צעירים ובניו יורק. "תשעה זרים מושלמים" עם ניקול קידמן מתרחשת גם היא בריזורט מפואר. "Hacks" בכיכובה של ג'ין סמארט מתרחשת כמעט כולה באחוזה בלתי נתפסת של קומיקאית מזדקנת עשירה מאוד בווגאס. גם הסדרה החדשה של חגי לוי, "תמונות מחיי נישואין", עדיין לא עלתה, אבל לפי מה שנכתב עליה עוסקת גם היא באנשים אמידים מאוד.
וזה לא רק הטלוויזיה המתוסרטת. נטפליקס מפוצצת בתכניות ריאליטי על עשירים וגם מהדורות החדשות עוסקות בהם באקססיביות. לפני מספר שבועות קיבלנו באולפן שישי כתבה ארוכה ואוהדת על המולטי מליונר רוני דואק, שהקים איזה מלון מופרע במדבר שבו יתארחו כל האנשים שמסוגלים לשלם גזיליון שקלים ללילה. במקביל, בחדשות 13 צפינו בכתבה על הבריכות של המליונרים הישראלים, שנראתה כמו רצף סטוריז של בריכות אינפיניטי, רצפות הידראוליות וקרקעיות שקופות, כל דבר שמאפשר להוציא לזולת את העיניים בעזרת מזלג. תוסיפו לזה את הסיקור ההיסטרי של מתעשרי ההייטק, ונדמה שהמסך שלנו מעולם לא הוצף בכל כך הרבה כסף, עושר, שפע ומליאנים מטורללים.
כסף חזר להיות אישיו. כלומר, הוא אף פעם לא הפסיק, הקפיטליזם חזק עם הרגל על הגז, אבל מעניין לגלות שמרבית הסדרות המתוסרטות מציגות לנו כסף ישן. כזה שעובר מדור לדור, שושלות ממון רקובות עם ריהוט כבד וטעם זקן באמנות. תראו כמה היסטריה יש סביב השידור המחודש של "דאונטון אבי" – אין יותר כסף ישן מזה. אנשים שתמיד היו ותמיד יהיו עשירים ואנחנו אפילו לא טורחים לקנא בהם כי כבר השלמנו מזמן עם כך שנולדנו לקאסטה אחרת, מבחינתנו זה כמו לראות סדרה על חייזרים.
לעומת זאת את הכסף החדש - שמגיע עם סט סטריאוטיפים על נובורישים ומתאר אנשים שגרים במגדל, מקפידים על אפקט גלוס על המרצפות ויורים זיקוקים מהגג ביום ההולדת של הילד - התרגלנו לראות בתכניות ריאליטי שנחשבות, ממש כמו מושאיהם, לנחותות יותר. נובורישים הם חומר נפלא לריאליטי כי חוסר קלאס זה דבר מעולה לתכניות מציאות. כיף לצפות בקארדשיאנז ובעקרות בית אמיתיות ובעשירים אסייאתיים ובסטייליסטים של עשירים צעקניים ונטולי עכבות, את ויכוחי הפאסיב אגרסיב המאופקים של הכסף הישן עדיף שתסריטאי מוכשר יכתוב.
אלו שני סוגי הכסף שהיו פעם – הישן והמכובד, והחדש והמוגזם. אבל אז הגיע ההייטק, ועמו סוג שלישי של כסף. ההנפקות והאקזיטים ומדינת היוניקורנים, הובילו לפתחנו המון עשירים חדשים. אין להם את האיפוק ותחושת האנטייטלמנט של הכסף הישן, וגם לא את הצעקנות והבלינג בלינג של הנובורישים. ועם זאת, הטלוויזיה מתמקדת עדיין בשני הסוגים המוכרים. עשירי ההייטק – מלבד דוגמאות ספורות (בין היתר "סיליקון ואלי", ששם הם עוד לא עשירים, וכמאתיים סרטים שונים על סטיב ג'ובס) - עדיין לא מצאו את מקומם בטלוויזיה ולכן נותרו מעט חסרי מאפיינים.
כנראה זה קשור לכך שכסף הייטק הוא עושר מסוג אחר, קצת יותר אפרורי ונגיש, כזה שמרגיש לנו כמעט אפשרי, על סף המושג. בניגוד לנובורישים ולעשירים ישנים – עשירי הייטק הם פשוט אנשים כמונו. כאילו, רק מצליחים. אולי זאת גם אחת הסיבות למרמור הרווח לאחרונה על ההייטק - יש איזו תחושה שגם אנחנו יכולנו להיות שם, אלו אנשים ממש כמונו עם חולצות טריקו והורים רגילים לגמרי. יכול להיות שלצפות בסדרה על עשירי הייטק ירגיש לנו פשוט כמו לראות סדרה על החמצה, ובזה אף אחד לא באמת מעוניין.
באופן מעניין, מרבית סדרות הכסף הישן מגיעות מבית HBO, שהיא קצת הכסף הישן של הטלוויזיה, זאת שהביאה את תור הזהב של הסדרות בתחילת שנות האלפיים. קרנה ירדה מעט עם פרוץ נטפליקס ויתר שירותי הסטרימינג – הכסף החדש של הטלוויזיה. רשתות הסטרימינג הפכו את HBO האיכותית, עם הפרק בשבוע שלה והכובד היחסי, לטיפה פחות רלבנטית. ההתמקדות הזאת בכסף הישן היא דרכה של HBO לסמן מי פה עדיין האליטה, מי עדיין זאת שיודעת לעשות טלוויזיה טובה באמת.
אבל ישן או חדש, למה אנחנו כל כך נהנים מהסדרות האלו? כלומר, הגיוני שעושר מרחיב את מגוון ההזדמנויות האסתטיות ואפשר להעלות לאינסטגרם הרבה יותר פריימים יפים, גם אסקפיזם תמיד היה מטרה ראויה. יחסית לגלי סדרות העשירים של פעם, גם המבט הפך לביקורתי הרבה יותר. העשירים בטלוויזיה הפכו לנלעגים יותר, חסרי מודעות, עמוסי פגמים אישיותיים ושיכורי כח. ברוב המקרים הם כבר לא דמויות נערצות ומעוררות השראה אלא מעורערות, חסרות כישורים חברתיים, עמוסות אגו ועלובות, שזה כמובן הרבה יותר כיף מסתם אנשים שיש להם הכל.
אבל יכול להיות שכל זה בעיקר מזכיר עד כמה השנתיים האחרונות הפכו רבים מאיתנו לעניים יותר. המשבר הכלכלי כאן, והוא גלובלי. בעולם מוכה קורונה וסגרים ופשיטות רגל ודרישה להחזרי מענקים רובנו כבר לא חולמים על המון המון כסף, אלא על מספיק כסף. ואיכשהו יצא שהפערים שהולכים ומעמיקים במציאות, הולכים ומעמיקים גם בטלוויזיה. לצופים יש פחות כסף? נעשה סדרות על אנשים עוד יותר עשירים! אולי, באופן מעוות כלשהו, הטלוויזיה פשוט התאימה את עצמה לעולם. היא מראה יותר ויותר, לאנשים שיש להם פחות ופחות.