אחד הכוכבים של השנה, גם של פסח, הוא דייסון שמונה. כן, שואב האבק שקניתם במבצע ועדיין היה הרבה יותר מדי יקר. אז לא, זה לא טור ממומן על דייסון, יש לשמור על גבולות, אבל איכשהו נקלעתי, סביר להניח שגם אתם, למספר לא מבוטל של דיונים אודות הגאדג'ט היוקרתי הזה. הוא השתלט על השיח למרות שבואו נודה, שאיבה זה תחום מאוד לא רציני, ההומאופתיה של הניקיונות. כולם גם קוראים לו בשמו, דייסון, אפילו אם זה סתם שואב אבק אלחוטי אחר. המותג הפך לשם הרשמי כמו פלאפון או טיטולים. וכן, אני מודה שגם לי יש אחד. מתנה מאמי, כמקובל. מסוג הדברים שעוברים מדור לדור - שרשרת הזהב של סבתא, המתכון המשפחתי לדגים, דייסון שמונה. והגדת לבנך ביום ההוא, וקנית לבתך דייסון לחג. לא מאוד מתקדם, הבנים מקבלים את ההון הסימבולי והבנות שואב, אבל השואב גם ככה יותר מעניין.
מאז, הדייסון תלוי על הקיר בעמדת ההטענה שלו. אני לא חשה צורך להסוות את קיומו, זה לא מוצר ניקיון שמחביאים במחסן או באמבטיה, הוא יפה יותר מכל יצירת אמנות שאי פעם תיתלה לי בבית והייתי מחליפה את כל התמונות בדייסונים. אגב, אני לא לבד, מייבש הידיים של דייסון מוצג במומה. אני משתמשת בשואב לא מעט, גם בעלי ובני, בעיקר בגלל שזה כיף. המחשבה על לקפל כביסה תגרום לשלושתנו לרצות להתאבד, אבל פירור מצה בסלון וכולנו מסתערים על הדייסון בהתלהבות של חברים ב-NRA. הגיוני, שאיבה זו פעולה כיפית. היא מעניקה תחושת שליטה, התגמול מיידי ואין שום דבר רטוב ביד. יצאת למלחמה של שתי דקות וניצחת בה. והבית שלנו הוא לא היחידי. ראיתי תמונות אינסטגרם של השואב, דיוני פייסבוק אודותיו והמון ציוצים. אנשים סוטים על הדייסון שלהם, מדברים על איכויותיו בעיניים בורקות, משווים זמני טעינה, אם הם לידו גם יוסיפו ליטוף עדין על צינור המתכת.
לגיטימי, חרמנות אלקטרוניקה היא לא דבר חדש. פעם היא אולי הייתה נחלתם של דושבאגים מבוגרים בחנויות לגבר, אבל מאז האייפון לכולם מותר, מכל מגדר וגיל. נשים וגברים וילדים ומבוגרים מתרפקים, מתווכחים, רבים על מפרטים, מצהירים נאמנות או נוטשים בזעם את הסלולרי שלהם. על פי סקר שנערך בראש שלי, לרובנו יהיה קל יותר לשנות דעה פוליטית מאשר לעבור מאייפון לאנדרואיד או להיפך.
הפוגת פורנו:
שמו של האייפון לא נישא כאן לשווא. הרי דייסון עשו את האפל מנובר - הם עיצבו שואב אבק שעולה פי ארבע מכל שואב אבק מעולה אחר וגרמו לו לרמוס את השוק (באופן דומה, כולם גם מתעניינים במוצרים המשלימים - מייבש שיער מפונפן ומאוורר מתוחכם, ככל הנראה על תקן אייפדים). כמובן שכמו עם אפל אין שום הצדקה למחיר הזה וגם לא יכולה להיות, אבל זה עדיין עובד. גם העיצוב אפלי לגמרי - מינימליסטי, חללי, מעודן, פשוט. תורת הצמצום. וכמו כל מוצרי המינימליזם, ההיגה והמוג'י, גם הוא עולה בהתאם כי הוא עבר מיתוג שהפך אותו ממוצר שמנקה לנו את הבית, למוצר שאנחנו רוצים שיהיה לנו בבית. זה הרבה מעבר לפונקציונלי, זאת תכונה. אנחנו אדם שיש לו דייסון תלוי על הקיר. אלחוטי, מן הסתם, הרי דברים בלי חוט זה העתיד, לעולם לא נשתמש יותר במשהו שמחובר למשהו. חוטי חשמל? מה אנחנו, איכרים?
הדייסון לא פונה רק לקהל היעד הרגיל של עזרי ניקיון - שלצערי כולל אותי - אמהות עייפות בנות שלושים וחמש ומעלה, אלינו הוא פשוט הגיע ראשון. באופן נדיר, הפעם אנחנו אלו שמעודכנות קודם. השרשורים אודותיו נערכים כבר שנה בקבוצות פייסבוק סגורות של אמהות אבל רק לפני שבוע, כשראיתי סטוריז של חברה בת עשרים פלוס דוהרת על הדייסון החדש שלה בעיניים מצועפות, הבנתי שזהו. ההשתלטות הושלמה. להתלהב משואב אבק זאת כבר לא פדיחה של מבוגרות, דייסון לקח את הטובים ביותר, כולנו דודות עכשיו.
תמונת שואב באינסטגרם היא כמו תמונה ממסעדה - סמל לסטטוס וללייף סטייל ולכסף ולבורגנות דהויה ותקינה. שעקרונית זה מגעיל, רקב קפיטליסטי, אבל במקרה של הדייסון אני סולחת כי גם לי יש, אז אני מעדיפה לפתח תאוריה לפיה מדובר במוצר פמיניסטי שחותר תחת הסדר הקיים. ובאמת, יש משהו פמיניסטי בדבר שייעודו ההיסטורי הוא להמשיך לדפוק נשים, אבל יוצא בגרסה חדשה, א-בינארית, שפונה לכולם וכולם רוצים להשתמש בו. פירוק מגדרי מוחלט שלוקח את עבודות הבית (הקלות, בסדר, שאיבה זאת באמת פעולה די כיפית באופן כללי), שמשויכות באופן מסורתי לנשים, ומפזר אותן באופן הוגן יותר. אין גבר שלא ירצה לאחוז במטה הקסמים הזה, פאלוס ענק שכל כולו הבטחה לעשרים דקות פלאיות, ולהעביר איתו סיבוב על איזו ספה. אז אם נשלם יותר מדי כסף אבל נתקדם עוד כמה סנטימטרים אל עבר שוויון, לקחנו. נספוג את זה. עכשיו שיביאו אחד שגם שוטף כמו שצריך.