ישראלים חולים על סופרים. סופר מרקט, לא אנשים שכותבים ספרים (אבל לכו תדעו, אולי יום אחד רמי לוי יוציא ממואר). זה בטוח קשור ליוקר המחיה שנוסק ושלפי כל התחזיות ימשיך לטפס, ולכניסתן של רשתות מזון חדשות לשוק. אבל שורשי החיבה הזו עתיקים יותר ונטועים, ככל הנראה, באובסס היהודי לאוכל, שמשתלב באובסס הישראלי לקניות.
מי קונה איפה? שאלה שמעניינת את כולם, וב"כולם" הכוונה לאף אחד. אז למי שזקוק לתחושת שייכות בזמן שהוא קונה חלב שיבולת שועל, או סתם לקצת שיח זהויות מפלג, הנה מיפוי רשתות המזון הגדולות.
שופרסל. מי קונה שם? משפחות עירוניות בורגניות, עובדי הייטק, אנשים שיעדיפו לקנות קרוב לבית ולא איפה שמשתלם, כל מי שההורים שלו הושיבו אותו כילד על המושב הקטן ההוא בתוך עגלת הסופר. אנשים שמעולם לא נכנסו ל"זאפ", שלא נעים להם להחזיר מנות במסעדה ושלפחות פעם אחת פרצו בבכי כשניסו לממש שובר BUYME. אנשים שאוהבים משלוחים ושמעמידים פנים שהם מבינים את כל קווי העלילה ב"יורשים". אגב, מה שיזיז אותם בסוף זה לא עוד עליית מחירים אלא אידיאולוגיה, אז כדאי להתחיל להירגע עם העיגולים הסגולים על פנים של נשים.
רמי לוי. מי קונה שם? מי לא. אנשים שמזדהים לפחות עם שתי דמויות ב"קופה ראשית" + הורים של אנשים שקונים בשופרסל + אנשים עם שני בוסטרים באוטו = כולם. אנשים שנחושים להוזיל קצת את יוקר המחיה ועדיין לא מבינים איך העגלה יצאה להם 500 ש"ח, חובבי קנייה משפחתית שעושים אחר כך השלמות במכולת, אנשים שמארחים אצלם חגים וששוקלים לנסוע לטורקיה לעשות בוטוקס. על אותה נישה ותלוי מיקום גיאוגרפי: חצי חינם, ויקטורי, יוחננוף.
AM:PM. מי קונה שם? רווקים עירוניים שחיים לבד (או עם שותפים) בפעם הראשונה, אז אין להם מושג שנייר טואלט יכול לעלות פחות מארבעים שקלים. הצליחו להבריז מערב חג וגילו שבעצם עצוב להם, מנקים את הבית בעזרת מגבונים לחים, נופלים על בורקס פטריות בשלוש לפנות בוקר כי הם עדיין לא בגיל של צרבת. יאנגו דלי: תת ז'אנר של סטלנים שמזמינים משלוח כי אין להם כח לרדת למטה והם גם בדיוק באמצע צפייה מותחת בסרטון יוטיוב שכולל 40 דקות של שני הודים בונים בריכה בקרחת יער.
Yellow. מי קונה שם? אנשים שבדרך, מה זה חשוב לאן. ככל הנראה אמרו פעם את המשפט "כן, ארכוש את כריך הטונה הזה בשמונה בערב, מה כבר יכול לקרות". אנשים ששכחו מטען בדרך לחופשה, חברים בלפחות קבוצת החלפות בתים אחת, תמיד מחפשים פרטנר לטוסט נקניק, אנשים שיש להם בידורית בבגאז'.
אושר עד/יש. מי קונה שם? חרדים, אוהבי חד"פ, אנשים שלא מפחדים מחוויות קנייה קשוחות, מתורי ענק ומרשתות קמעונאות עם שמות של כת מלחיצה. אוהבים אריזות גדולות ומותגי הבית, קנו פעם קופסת קילו של גבינת סקי, עדיין שותים חלב פרה, יקנו בכל מקום שהשם שלו מתחיל במילה "מחסני".
סבן אילבן. מי קונה שם? אנשים שאוהבים חדש ומלהיב ומארץ אחרת. טסים לחו"ל עם מזוודה ריקה, מעלים תמונות של כוסות סטארבאקס עם איך שהמוכרים עיוותו את השם שלהם, הפעם הראשונה שאכלו בארומה הייתה בניו יורק וגם זה כי לא זיהו את הרשת. עדיין עושים סלפי עם קינוחים, מבקשים להצטלם עם סלבס ברחוב, מגיבים באינסטגרם למשפיענים.
קרפור. מי קונה שם? פרנקופילים, היו השנה באתונה (ו/או שוקלים לקנות נכס בקפריסין), חברים ב"חולי ניקיון הקבוצה הרשמית והמקורית". אנשים שמעלים תמונות מחירים מסופרים בחו"ל ומגיעים ל"הצינור", ושהתחביב שלהם הוא לשלוח לחברים תמונות של עגלות סופר כדי שינחשו כמה יצא להם.
טיב טעם/קשת טעמים. מי קונה שם? פעם אלו נחשבו לרשתות של העלייה הרוסית, אבל היום כולם כבר שם. לא זול, נכון, אבל הדבר האמיתי. אנשים קשוחים, לא פשרנים, חילונים ערכיים, הולכים לים גם בחורף, עדיין קוראים עיתונים בפרינט, מסוכסכים לפחות עם שני אנשים מהמשפחה המורחבת, תמיד יש להם בתיק כריך מורטדלה, יודעים שבני אדם לא צריכים להתבייש בצריכה מוגברת של מיונז.
שוק לוינסקי, תל אביב. מי קונה שם? סטודנטים שגרים באזור, קונים רק בחנויות מתמחות - איטליז, קצב, דוכני ירקות. מחכים לעונת השום הירוק, יש להם אבן יוגורט בבית, אומרים משפטים כמו "האיש שלי של התבלינים", "חשוב לי לדעת מתי הדג הזה נמשה" ו"זה הכל בחומרי הגלם".