מגדלים באוויר
מהו הרגש העז שמסוגל ללכד את רוב עם ישראל בימים מרובי טילים שכאלה, חוץ מחרדה כזו או אחרת מפני טילים? התשובה: שנאת עשירים, כמובן, גם אם היא לא תמיד מוצדקת. ביום חמישי שעבר הגיעה שנאת החינם לשיאה. העילה: גל של פרסומים על כך ששומרי מגדלי yoo, אחד ממותגי היוקרה הבולטים בתל אביב (ע״ע אייל גולן), סירבו בעת אזעקה להכניס ללובי את תושבי שכונת גבעת עמל הסמוכה, המתגוררים בצריפים נטולי מרחב מוגן. האייטם הראשון פורסם באתר mynet. אחריו הופיעו ידיעות דומות ב"גלובס", "כלכליסט", "וואלה!" ו-mako. כל אחד מהאייטמים, כצפוי, גרר אחריו שובל של עשרות שיתופים בפייסבוק ושל מאות טוקבקי נאצה נגד דיירי yoo העשירים שאטומים למצוקתם של השכנים העניים שמעבר לכביש.
בערב, בהמשך לפרסומים הקודמים, שודרה בחדשות 10 כתבה בנושא של גלי לב-חיימוב ונגה ניר-נאמן. כבר מדברי ההובלה של תמר איש-שלום אפשר היה להבין נגד מי מכוונת הכתבה. "לכאורה יש פתרון, כי יש את מגדלי היוקרה yoo ממש מעבר לכביש, ואפשר אולי להיכנס לשם", אמרה איש-שלום לאחר שתיארה את מצוקתם של תושבי גבעת עמל. "אבל כאשר כמה מהתושבים ניסו להיכנס לשם היום, הם נתקלו בשערים סגורים ולא היה מי שיפתח להם". הכתבה עצמה ליוותה שתיים מתושבות גבעת עמל, חנה דורני ורחל חקק, שהקליטו שיחה שלהן עם שומר המונע מהן להיכנס. "בזמן שרחל וחנה מנסות לשכנע את השומר באחד ממגדלי yoo שישאיר את הדלת פתוחה – נשמעת אזעקה", נאמר בקריינות לכתבה.
חנה דורני, האם ההקלטה שביצעתן וששודרה בחדשות 10 הייתה של שומר במגדלי yoo?
"זה בכלל לא היה במגדלי yoo. קיבלנו מצלמה נסתרת, הגענו לבניינים ברחוב פעמוני והקלטנו שם את השומר. זו טעות. אני בכלל לא הייתי במגדלי yoo, וגם אמרתי את זה לעיתונאים".
ברחוב פעמוני בשכונת בבלי, הצמודה לגבעת עמל, יש מספר רבי קומות. מחירי הדירות בהם בהחלט לא זולים (תשאלו את שרי ושלדון) אבל רחוקים ברובם מאלה של מגדלי yoo. כדי להגיע מגבעת עמל לפארק צמרת, מקום משכנם של מגדלי yoo, צריך לעבור מרחק רב יותר ולחצות כביש סואן. הבניינים ברחוב פעמוני, לעומת זאת, קרובים יותר לגבעת עמל וניתן להגיע אליהם בבטחה. צריך לומר בהגינות: חדרי לובי נעולים אפשר למצוא בימים אלה בכל מקום, אפילו בדרום חולון. הקשר בין ההחלטה להשאיר את חדר המדרגות פתוח לבין מדד העושר של שכונה כזו או אחרת נמוך עד רופף. הכתבה בערוץ 10 חטאה בסטריאוטיפיות ובפופוליזם זול. מול כמה בניינים נעולים בתל אביב, הוצגו בה שני בתי דירות באשדוד ובאשקלון שהזמינו עוברים ושבים להיכנס אליהם בעת שנשמעת אזעקה.
למרות המכתב הנחרץ, ולמרות הטעות הנחרצת בכתבה האמורה, בחדשות 10 לא שודרה עד מועד כתיבת שורות אלה כל הבהרה או התנצלות. טוב, לא כל אחד הוא שלדון אדלסון.
מחדשות 10 נמסר בתגובה: "אכן חלה טעות בתום לב בהצגת הדברים בכתבה, ובכוונתנו לפרסם הבהרה בעניין בהקדם".
ד"ר יועז ומיסטר הנדל
ציטוט (1): "מירי רגב ותמר זנדברג, חצות בלילה. נפתחו שערי שמים. הפרשנות בערוץ 2 מגיעה לשלב הפארודיה" (ד"ר יועז הנדל מצייץ נגד התכנית "החדשות הלילה", שאירחה את מירי רגב, 12.7.2014).
ציטוט (2): "עוד מעט: 'מצד שני' בגל"צ: מה מירי רגב האסטרטגית מבקשת לעשות בעזה?" (ד"ר יועז הנדל מצייץ פרומו לתכנית 'מצד שני' בהגשתו, שבה רואיינה מירי רגב, 17.7.2014).
"הוויכוח בין מירי רגב לזנברג נראה לי כמו פארודיה במוצ"ש, צעקות וסיסמאות שאין מאחוריהן כלום. במשך השבוע האחרון רגב דיברה הרבה על כיבוש צבאי, אבל משום מה אף אחד לא שאל אותה למה היא מתכוונת. זמנים, כוחות, נפגעים, גאוגרפיה – פשוט הניחו לה לצעוק לנפשה. זו הסיבה שדיברתי איתה ביום חמישי בתוכנית שלי בגל"צ. אני מאלה שחושבים שכיבוש הרצועה זו אפשרות רצינית והגיונית שצריך להתייחס אליה בהתאם. רגב מלהגת על זה כעל טיול בספארי. מתא"ל לשעבר בצה"ל מצופה להבין ולהציג את המחירים והעלויות ולא להיות דמות מ'ארץ נהדרת'. הריאיון ביום חמישי המחיש את זה".
מה אפשר ללמוד מהשילוב בין זנב הדרקון לבין כוכב מרקורי?
מודאגים מהמלחמה בחמאס בעזה? אולי תשמחו לשמוע את החדשות הטובות הבאות: העולם המערבי הנאור לאט לאט יבין מיהם הרעים בסאגה המתמשכת בין מדינת חמאסטן ומדינת ישראל. מי גילה לי שכל הטוב הזה באמת עומד להתרחש? פשוט מאוד: ציטטתי מהתחזית האסטרולוגית האחרונה של טובה ספרא באתר news1" – מחלקה ראשונה". מצד אחד, אני מאוד רוצה להאמין להורוסקופ של ספרא. מצד שני, בהתבסס על מידת הדיוק של חלק מתחזיותיה בעבר, יש מקום לחשש שמה שעלול לקרות הוא בדיוק להיפך. שנתחיל? יאללה:
התחזית: "ההיבט בין הסאטורן והאורנוס, שהחל בדיוק ביום הבחירות, הוא אחד הגורמים הדומיננטיים למחשבה האסטרולוגית שאכן צפוי שינוי בבית הלבן. אולם האם השילוב הזה מדבר על שינוי הסטאטוס קוו? האם הצמד אובמה וביידן מסמלים את השינוי? לא בטוח. בהיבט הסאטורן והאורנוס, האורנוס לא בהכרח מבטל את הסאטורן ומצביע על השינוי. אפשר לראות את ההיבט הזה גם אחרת: בגלגל המזלות הסאטורן משפיע קודם, וזה מעיד על תסכול ו/או אכזבה שמתעוררים באוכלוסייה. ניסיון העבר מראה כשההיבט הזה כבר הופיע, ולמרות הציפיות לשינוי, חזרו הרפובליקנים לשלטון. עד כאן האינדיקציה הראשונה לכך שמקיין ופיילין יזכו בבחירות הקרובות" (טובה ספרא על הבחירות הקרבות לנשיאות ארה"ב, 12.9.2008).
המציאות: כמעט חודשיים לאחר התחזית, ב-4.11.2008, הביס ברק אובמה את ג'ון מקיין ונבחר לנשיא ארצות הברית ה-44. ג'ו ביידן מונה לסגן הנשיא.
יאיר לפיד? למה לו פוליטיקה עכשיו
התחזית: "המגרש הפוליטי לא יעשה לו טוב. השילוב מצביע על כך שאין לו מבט לעתיד אלא שקיעה בעבר. הוא חושב שהוא יודע מה נכון, אבל הגלישה אצלו לביקורת היא בלתי נמנעת. הניסיון להישען על מה שהוא יודע ירגיז רבים. הוא עלול להתנשא, לנסות להוכיח שהוא ורק הוא יודע מה טוב למדינה. השילוב בין זנב הדרקון וכוכב מרקורי יציג אותו כקפדן, ביקורתי, שעלול לגלוש גם לניג'וס. לכן אם ישתלב בפוליטיקה ישלם על כך מחיר כבד" (טובה ספרא על יאיר לפיד, בימים שבהם התלבט האם להיכנס לפוליטיקה, 12.8.2011).
המציאות: בינואר 2012 הודיע לפיד על הצטרפותו לפוליטיקה. כעבור שנה, בינואר 2013, גרפה מפלגתו "יש עתיד" 19 מנדטים ולפיד מונה לתפקיד שר האוצר.
בשאר אל אסד? נחלש ויוחלף בקרוב
התחזית: "חודש פברואר 2012 יהיה משמעותי מאוד בתוך התהליכים המהפכניים בסוריה, ועם אורנוס המקודם, הנפגש עם השמש בהורוסקופ של עליית שלטון העלאווים, אין סימן שאלה לאן הולך שלטונו של בשאר אסד. האם רופא העיניים עיוור?". בהמשך ציטטה ספרא מתחזית אסטרולוגית שפרסמה בעבר: "ליקוי החמה שיהיה בתאריך 1.7.11 במולות לשמש בהורוסקופ של סוריה (1.1.1944), הוא זה שגורם להיחלשות המנהיג. באותה מפה, כוכב מארס במעלה 5 במזל תאומים, כוכב אורנוס המקודם הגיע גם הוא למעלה 5 בתאומים, שילוב נפיץ ואלים מאוד. אין ספק שההנהגה הנוכחית בסוריה תתחלף במהלך 2013-2012" (טובה ספרא על שלטון האימים בסוריה של בשאר אל אסד, 9.12.2011).
המציאות: שנת 2012 חלפה לה, וגם 2013 נגוזה. נכון ליולי 2014 בשאר אל אסד עדיין שולט בסוריה.
אלי ישי? דרעי לא מאיים עליו
התחזית: "אלי ישי הוא אדם הלומד מהר את הדרוש לו כדי לשחות בנהר, וגם אם ידבר בדרכי נועם הוא למעשה אדם ריכוזי מאוד, שמוכן שהדברים ייעשו רק לפי דרכו. הוא לא ייתן לאף גורם לשנות את הנתיב שסלל לעצמו, כשהמותר והאסור אצלו הם ברורים (כאדם מאמין). הכוכבים במפה שלו עם מפת מדינת ישראל תומכים בו ובדרכו בשנים הבאות. גם אם הוא חווה זעזועים, אלה זמניים. גם אריה דרעי אינו מאיים על מעמדו" (טובה ספרא על המאבקים בסיעת ש"ס, 4.5.2012).
המציאות: כעבור שנה, במאי 2013, מונה דרעי על ידי הרב עובדיה יוסף ומועצת חכמי התורה לכהן כיו"ר תנועת ש"ס. אלי ישי חזר להיות ח"כ מן השורה.
שלי יחימוביץ'? תיבחר שוב ליו"ר העבודה
התחזית: "בבחירות בנובמבר, שלי יחימוביץ' תיבחר שוב כיו"ר המפלגה, נראה שאין מי שיכול להתמודד באמת מולה" (טובה ספרא על הפריימריס לראשות מפלגת העבודה, 19.7.2013)
המציאות: בבחירות לראשות מפלגת העבודה שהתקיימו ב-21 בנובמבר 2013, הביס יצחק הרצוג את יחימוביץ' והפך ליו"ר המפלגה.
טובה ספרא, זה אביב מאתר mako. את בטח יודעת למה אני מתקשר.
"לא יודעת למה, אבל תגיד. מן הסתם אתה מתקשר בגלל מה שאני עושה מבחינה מקצועית".
אני מזל טלה. אם אני אתן לך את תאריך ושעת הלידה שלי, תוכלי לדעת למה התקשרתי?
"לא, לא, לא. אני לא עושה דברים כאלה".
לא נורא. התקשרתי כי התחזיות שלך, אפעס, לא תמיד קלעו. יכול להיות שמרקורי בנסיגה?
"זה נורא מעניין שדווקא בדוגמאות האלה אתה נאחז. למה אתה לא כותב על 95 האחוזים שבהם כל מה שכתבתי קרה בדיוק?".
כמו למשל?
"תעבור על הטורים שלי ותיקח נקודה נקודה, גם בפוליטיקה הישראלית וגם בפוליטיקה העולמית, ותיווכח שדברים שאני כתבתי אכן קרו".
אז בעצם את כמו אותו שוער שחטף חמישה גולים ובסוף המשחק שואל למה לא מדברים על כל השערים שהוא מנע.
"מה שאתה עושה אופייני לאנשי תקשורת. אני כבר לא מתרגשת. זה מצחיק אותי. אם אתה קורא את הטורים שלי אתה יכול לעשות וי, אחד אחרי השני, על דברים שאני אמרתי והתגשמו, כולל בנוגע למצב הביטחוני הנוכחי שקורה כרגע במדינה. זו גם עובדה כי אנשים לא מפסיקים לכתוב לי ולדבר על זה. אבל אתם ישר נתפסים לחמישה מקרים שהתרחשו בחמש השנים האחרונות שבהם עשיתי טעות. נו מילא. בינתיים אני עדיין צוחקת בקטע הזה, כי אני יודעת שאני מאחלת לכל אחד בתחום שלי שיגיע ל-95 אחוז שאני מגיעה אליהם".
הטיל שרודף אחרי יוסי מלמן
בדברי ימי העיתונות ישנם כמה מאמרים שלצערם של החתומים עליהם יביכו אותם עוד שנים רבות ויצופו מחדש בכל פעם שהאקטואליה תדרוש זאת. אחד הידועים שבהם, שרודף את כותבו יוסי מלמן עד היום, זכה בשעתו ב"הארץ" לכותרת "כיפת ברזל – כישלון ידוע מראש".
בעקבות דו"ח מבקר המדינה, כתב מלמן כי "כל הורתו של מיזם 'כיפת ברזל' בחטא", ותהה האם "כבר עתה אנו יודעים שבעצם מדינת ישראל הולכת לבזבז מיליארד שקלים, עלות הפיתוח של 'כיפת ברזל', כשהיא יודעת שהמערכת לא יכולה לתת מענה לאיומים שבגללם מפתחים אותה?".
חלפו שלוש שנים וחצי עד מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012, שבו מערכת "כיפת ברזל" הפגינה ביצועים לגמרי לא רעים ויוסי מלמן נאלץ להידרש למאמרו הקודם. אלא שבזאת לא תמה מסכת ייסוריו של הפרשן: גם היום, במבצע "צוק איתן", יש מי שנזכרו בטורו של מלמן. אחד מהם הוא חבר הכנסת בדימוס, אלוף (מיל') יצחק בן-ישראל, לשעבר ראש מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון. ביום שבת העלה בן-ישראל סטטוס עם צילום של כיפה שעליה כתוב מפא"ת. "הנה תמונה שקיבלתי בפייסבוק, לצד מאמר של יוסי מלמן מ'הארץ' מ-2009 המסביר למה כיפת ברזל לא תעבוד אף פעם, וקורא לראש מפא״ת (שמוליק קרן) ולראש מו"פ ( דני גולד) להתפטר", כתב בן-ישראל. "על זה אמר אדם חכם אחד: הגיע הזמן שמישהו יאכל את הכובע (הכיפה במקרה הזה)".
"אני משוכנע שמאז שיצחק בן-ישראל היה סרן ועד שהוא היה אלוף הוא כתב עשרות הערכות מצב שהתבדו, אז שייטול קורה מבין עיניו. אני גם ממליץ לבן-ישראל לפנות קודם כל לחבריו מבין מפקדי חיל האוויר ועד הרמטכ"לים לדורותיהם שסירבו בתוקף שהעורף יהיה מוגן. כולם התנגדו. אז באים לתקוף אותי שאני צריך לאכול את הכובע? שמפקדי חיל האוויר והרמטכ"לים יאכלו את הכובע. לעצם העניין: מעולם לא התנגדתי לכיפת ברזל. זה שקר שמפיצים שוב ושוב. צידדתי בכך שייפרסו להגנת שדרות ועוטף עזה תותחי וולקן פלנקס, כל עוד לא הייתה כיפת ברזל. אל תשכח שהרציונל של המערכת בזמנו היה להגן על תושבי שדרות ועוטף עזה, כי באותה תקופה רק שם נפלו רקטות. אגב, גם היום כיפת ברזל לא יכולה להגן על שדרות ועוטף עזה.
"בנוגע למאמר מ-2009: ציטטתי בו את דו"ח מבקר המדינה, שביקר בחריפות את תהליך קבלת ההחלטות במערכת הביטחון אשר הוביל להחלטה לפתח את כיפת ברזל. הדו"ח קבע שהתהליך היה לא תקין כי גולד וקרן החלו בתהליך של פיתוח בלי שקיבלו אישור של הקבינט. כתבתי שבמדינה מתוקנת פקידים שפועלים מאחורי גבה של ממשלה מקומם לא יכירם בשירות המדינה והם צריכים להתפטר. זה שהטלתי ספק ברמה כזו או אחרת ביעילות של כיפת ברזל זה דבר אחד, ואולי טעיתי בזה שחשבתי שהכיפה לא יעילה כפי שבסופו של דבר היא יעילה, אבל לא התנגדתי לה אלא אמרתי שעד שהיא תיכנס לפעילות כדאי שיביאו מערכת אחרת כדי להגן על שדרות ועוטף עזה".
רון מיברג VS ישראל אהרוני (וגם גדעון לוי, חגי סגל ועופר נמרודי מתבקשים לסור למרחב מוגן)
בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת איישתי תפקיד של סגן עורך זוטר במוסף "סופשבוע" של "מעריב". רון מיברג היה אז מבכירי הכותבים במוסף. במהלך החפיפה שיתפה אותי אחת המפיקות בסוג של חידה-בדיחה (שהייתה חבוטה למחצה כבר אז). זו הייתה החידה: מה האליבי המושלם שרון מיברג יכול היה להשתמש בו כדי להוכיח שהוא לא האופנובנק? וזו הייתה התשובה: הוא לא מסוגל לכתוב פתק שאורכו פחות מ-1,000 מילה. גיחי גיחי.
עד לפני שבועיים אפשר היה לחשוב שבבדיחה העתיקה יש שמץ של אמת. אבל אז הפתיע מיברג את שוחריו (ואני ביניהם), הוכיח שוב את מולטי-טאלנטיותו, ופתח חשבון טוויטר. כמובן שבימים הראשונים, ובעיקר לאור ניסיון העבר המר, התעורר החשד הקל שמא כלל לא מדובר במיברג, אלא במתחזה. "אם זה לא פייק, אז קבלו את רון מיברג עד 140 תו", התייחס אלדד יניב בציוץ זהיר למיברג בגרסתו המתומצתת, ומיד נענה על ידי מיברג בציוץ הבא: "פייק לא יכול לזכור אותך כאנטיפט מ'במחנה', לא?".
בהמשך העלה מיברג תמונות של ביתו במיין ושל חתולו האהוב ויטו, מה שהוכיח באופן סופי ומוסמך כי אכן מדובר באורגינל. במקביל פצח בתחביבו הוותיק: התנכלות לקולגות. בין הקורבנות (בינתיים): איש "הארץ", גדעון לוי ("השתלחותו של גדעון לוי בטייסים המפציצים בעזה היא קריאה לסירוב פקודה. ביום שבו יסורו טייסים למרות לוי תשלים ישראל עם פרידתה מהמציאות"), העורך הטרי של "מקור ראשון", חגי סגל ("מינויו של חגי 'הקוטע' סגל מהמחתרת היהודית לעורך 'מקור ראשון' משול למינוי צ'רלי מנסון לעורך הוושינגטון פוסט"), המו"ל לשעבר עופר נמרודי ("תמיד תהיתי מדוע אדם עשיר כעופר נמרודי לא סידר לעצמו שטיח יותר טבעי. בפגישות איתו חששתי שזה יעוף ונצטרך לרדוף אחרי זה בחדר") והשף המיתולוגי ישראל אהרוני ("מעניין מה יש לאהרוני על מוזס. הקדנציה המשמימה והמחלידה שלו ב'ידיעות' היא מהארוכות בתולדות מדורי האוכל בעולם").
רון מיברג, איך הצלחת לתמצת את עצמך ל-140 תווים?
"מיתוסים תמיד גדולים מהאמת שאינה מפריעה לספר מעשיות. חלק מעשייתי העיתונאית הייתה ביקורת טלוויזיה למשל, או ביקורת מסעדה ביום חול. ביקורות הטלוויזיה היו כ-300 מילה ומסעדה כ-600. נכון שבחירת הנושאים שלי חייבה בחלקה יריעה רחבה כדי לספר את הסיפור במלואו. מה שתמיד שעשע אותי הייתה העובדה שלעיתונים יש עורכים והם מי שמורידים את הטקסט לדפוס. אם הם בחרו למסור אותי במלואי כנראה שהפעילו שיקול דעת. באשר ל-140 תווים: האתגר שלי אינו שונה משל אף אחד אחר שצריך לבחור בקפידה כיצד הוא משתמש במילים מעטות. מכיוון שעשיתי את זה בעבר אינני רואה עילה לדיון. לרוב אני לא משתמש בכל התווים".
אחרי תשע שנים במיין עדיין לא נגמלת מאהרוני?
"אם נוכל להסכים שאני אמון על מדורי אוכל בעיתוני חו"ל ועוקב אחריהם, כנראה שאני צודק בקביעה שמדור האוכל החדש של 'הארץ' הוא חיקוי עלוב של מדור האוכל של 'הניו יורק טיימס' וכי כותבים מעטים בעולם מכים שורשים במדוריהם כמו אהרוני. כניסה מסיבית של אתרי אוכל לרשת, שינויים בהרגלי הצריכה והאכילה, הנטייה ליצור הבדלה בין סיפורים על אוכל ובין מתכונים, מחייבת עירנות והיערכות מחודשת. כתבתי וערכתי מדורים ומוספי אוכל בעיתונים שונים אבל תמיד ידעתי שתוחלת החיים שלהם מוגבלת. אינך יכול להתנחל לנצח במדור אוכל משום שהמגמות משתנות ולא קל להתעדכן. המדור של אהרוני היה מיושן מיומו הראשון. האיש לא יודע לכתוב. ב-25 שנות כתיבה אין מצב שבו לא תיאלץ למחזר מתכונים שוב ושוב. זאת עצלות אינטלקטואלית קשה מצד 'ידיעות אחרונות' להניח לו להתנחל בעמודים. עורכי מוספים מתייחסים למדורי אוכל כאל כפולת העמודים בירכתי המוסף שאי אפשר בלעדיהם, כמו מודעה, ומעטים מהם, אם בכלל, נמצאים בעמדה להביא שיקול דעת ערכי, מה שלא היה מעזים לעשות עם כתבת תחקיר למשל. ככותב, אהרוני אינו מסוגל להפתיע יותר ואת אשפת השטיקים שלו הוא מיצה עד תום. כמי שערך אותו, עבד איתו וקרא אותו, כשאני חושב עליו אני שומע זמזום מונוטוני מעצבן שהוא הצליל שעולה מהטקסט. אני לא מעודכן, אבל נדמה לי שנכון לומר שרוב הוותיקים פינו את מדוריהם בזמן כזה או אחר. אהרוני לא מספיק מוכשר כדי להישאר נטוע לנצח.
"קריאה מחודשת של דברים שכתבתי עליו והבאת כאן גרמה לי עוגמת נפש מסוימת. יכול להיות שצריך היה לחשוב את חלקם ולא לכתוב אותם. אבל היינו צעירים ופרועים וחשיבותו העצמית של אהרוני ולצידה שביעות הרצון העצמית, הרגיזו אותי".
ישראל אהרוני, רון מיברג מוסר לך ד"ש.
"לכבוד הוא לי".
זוהתה נפילה בתקשורת. ועוד אחת
לידיעת הקוראת ענת באלינט – הנה דוגמה נחמדה לצחוק הגורל: ביום חמישי שעבר, בשעה 17:39, העלה דוד אברהם ב"וואלה! ברנז'ה" אייטם ראוי בהחלט על פשלה תקשורתית רחבת היקף. תחת הכותרת "זוהתה נפילה בתקשורת" (למעלה) תיאר אברהם כיצד מרבית כלי התקשורת נחפזו לדווח על חיסולו בעזה של ראש מערך הרקטות של החמאס, בעוד שבפועל התברר כי הוא חי ונושם.
חלפו פחות מארבע שעות, שבהן מטחי הרקטות רק הלכו והתגברו. בשעה 21:23 הופיעה ב"וואלה!" הכותרת הראשית: "מטח כבד לדרום: אדם נהרג מפגיעה ישירה באשדוד" (למטה). עד מהרה התברר, למרבה המזל, שאיש לא נהרג ו/או נפצע במתקפת הטילים ההיא, ו"וואלה!" מיהרו לתקן את הכותרת ל"מטח כבד לדרום: פגיעות ישירות באשדוד ובבאר שבע". לנפילה הזו בתקשורת – הפתעה הפתעה – לא נמצא זכר ב"וואלה! ברנז'ה".
"גם במקרה הזה הייתה נפילה של כל התקשורת, שדיווחה על אותו 'פצוע קשה' כביכול באשדוד. אצלנו מצבו פשוט החמיר. לשאלתך: היו עוד פאשלות בתקשורת שלא דיווחנו עליהן. קצת קשה לעמוד בעומס. נמשיך לעקוב".
רק את עצמי למחזר ידעתי
אין כמעט עורך מוסף שלא יצא לו להתחבט מתישהו בסוגיית חוק ההתיישנות, או במילים אחרות: כמה זמן צריך לחלוף לפני מיחזור כותרת מוצלחת. במקרה של מוסף "7 ימים" אורכה של תקופת ההתיישנות הוא 9 חודשים.
ביום שישי האחרון, 11 ביולי 2014, פורסמה ב"7 ימים" כתבה של אלון הדר על הדוגמנית פז אלכסנדר, בתם של סמדר קילצ'ינסקי ושרון אלכסנדר. הכותרת הלא בלתי מוצלחת לכתבה הייתה "חלומות פז" (למעלה). אלא שבדיוק תשעה חודשים קודם לכן, ב-11 באוקטובר 2013, הופיעה אותה כותרת ממש, באותו מוסף ממש, לכתבה פרי עטו של אותו כתב ממש, אלון הדר, על כוכבנית צעירה בראשית דרכה: פז אגמון, שהשתתפה בעונה הרביעית של תכנית הריאליטי "TLV" (למטה).
"אין תגובה".
חיים? אתגר
ועכשיו: סוגה עילית.
ביום ראשון שעבר שודרה בתכנית "ערב טוב" עם גיא פינס כתבה על אוסף האמנות של איש העסקים יגאל אהובי, שהוצג באוניברסיטת תל אביב. בין הרבים והנוצצים שהתייצבו לאירוע (בנוסף כמובן לבת הזוג הנוצצת של אהובי, גלית גוטמן) היו – בנפרד – מגיש הטלוויזיה, חיים אתגר, והאקסית שלו, טהוניה רובל.
כעבור ימים ספורים צוטט המשפט של אתגר בשני מדורים. האחד, המדור "לא לציטוט", במוסף "הארץ", הביא את דבריו במדויק. האחר, המדור "מי אמר על מי?" בשבועון "פנאי פלוס", שיכתב משום מה בפראות את דבריו של האקס אתגר, והפך אותם למשפט: "אם הייתי צריך להיזהר מכל אקסית שלי שיש לה גבר חדש, לא הייתי יוצא מהבית" (למטה).
סיבה למסיבה
השמש תידום בין עזה לרפיח, ירח ילבין על פסגת דרום חולון. בדיוק כשחילצתי את עצמי מהממ"ד בסיומה של עוד אזעקה מרטיטה צלצל הטלפון. על הקו היה הקונספירטור, והוא נשמע די גרוע.
"אין לי יותר מדי זמן בשבילך, הורביץ", הוא דחק בי באגרסיביות. "אני דורש ממך לעדכן אותי מה חדש, עכשיו ומיד".
"סליחה?", התפלאתי. "זה לא אתה שבדרך כלל מעדכן אותי?".
"גויסתי בצו 8, הורביץ", עדכן אותי הקונספירטור בלקוניות. "אני מדבר איתך מהחזית. נו קדימה, אני להוט לשמוע. מה חדש?".
"לא יותר מדי", פיהקתי. "אולי חוץ מכמה צירופי מקרים".
"חשבתי שמצב החירום יצליח לעקור ממך את צירופי המקרים המיותרים שלך", נהם הקונספירטור. "צפית במסיבת העיתונאים הלוחמנית של ביבי ביום שישי שעבר?".
"ברור", אמרתי בעלבון קל.
"ולא שמת לב שהיא הייתה, איך לומר, קצת שונה מהרגיל?", שאל הקונספירטור.
"האמת שלא", הודיתי.
"לא מפתיע אותי", הפטיר הקונספירטור. "תדע לך, הורביץ, שיש כאן סיפור פצצה. הרי במשך שנתיים וחודשיים ראש הממשלה שלך לא עשה מסיבת עיתונאים בישראל".
"בהכירי את לירן, זה בטח סתם צירוף מקרים", אמרתי.
"במקום לקטוע אותי עדיף שתשתוק", אמר הקונספירטור. "בקיצור, הכתבים התלוננו, ביקשו מסיבות עיתונאים מסודרות, אבל ביבי התעקש להתעלם. רק ביום שישי, לרגל מבצע 'צוק איתן', הוא סוף סוף כינס מסיבת עיתונאים בקריה והשיב על שאלות".
"נו, יפה מאוד", אמרתי בהתפעלות.
"לא יפה ולא נעליים", אמר הקונספירטור. "למרבה ההפתעה, כל העסק יצא עקום ובלשכה שלו לא הזמינו את רוב הכתבים. היו שם רינה מחדשות 2, מואב מחדשות 10, אילאיל מגל"צ, ברק מ'הארץ', רונן מקול ישראל ואיתי מערוץ 1".
"נשמע מספיק, לא?", שאלתי.
"פדריקה?", הרמתי גבה.
"פדריקה מוגריני, שרת החוץ של איטליה", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "ביבי עשה איתה עוד מסיבת עיתונאים, שגם אליה לא הוזמנו משום מה רוב הכתבים המדיניים".
"איך זה יכול להיות?", התפלאתי.
"מה דעתך לעשות פעם אחת עבודה עיתונאית ולברר את זה בעצמך, הורביץ?", נזף הקונספירטור. "מי יודע? אולי לירן פחד שישאלו את הבוס שלו יותר מדי שאלות קשות? אולי שרה הטילה וטו על בן? אני יכול רק לצטט לך את הניתוח המעמיק לפשלה הזו שעשה אחד הכתבים המדיניים בקבוצת הוואטסאפ הסגורה שלהם".
"מה היה הניתוח שלו?", התעניינתי.
"ארבע מילים בלבד: 'הם משתינים עלינו בקשת'", תמצת הקונספירטור. "עכשיו תואיל בטובך להרים טלפון ללירן, שהוא גם ראש מערך ההסברה הלאומי וגם השכן שלך לשעבר בצפון ראשון, ותשאל אותו איך לעזאזל דבר כזה יכול לקרות".
לא הייתה ברירה. שלחתי מסרון מפורט ללירן. למחרת חזרתי לקונספירטור.
"נו, הורביץ?", הוא שאל. "מה היה ללירן לומר?".
"לירן באופן ספציפי התעלם מהמסרון שלי", מלמלתי באכזבה מסוימת.
"התעלם?", השתומם הקונספירטור. "איך אתה מסביר את זה?".
"אל תשכח שהיה לו את כל השבוע האחרון כדי להתאמן בהתעלמויות מעיתונאים", הזכרתי לקונספירטור. " למרבה השמחה, לירן שלח אליי את רפי, שהתנצל בשם הבוס, אמר שהוא כל הזמן בישיבות, ואז נתן לי את התגובה הרשמית הבאה: 'אכן היו טעויות נקודתיות, התנצלנו עליהן בפני הכתבים, הסקנו מסקנות ונקטנו צעדים כדי שמקרים כאלה לא יישנו יותר'".
"נו, ואתה מאמין להם, הורביץ?", פקפק הקונספירטור. "אתה בטוח שמקרים כאלה לא יישנו יותר?".
"משוכנע", אמרתי בהיסוס. "וחוץ מזה, לא מדובר במקרים, אלא בצירופי מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".