איך שגלגל מסתובב
דן מרגלית התבטא בשנים האחרונות בהזדמנויות שונות נגד הטרדות ותקיפות מיניות. קמפיין me too וקמפיין "לא התלוננתי" הגיעו השבוע לפתחו.
ביום רביעי חשפה רויטל חובל ב"הארץ" עדויות של חמש עיתונאיות, שלפיהן מרגלית תקף והטריד אותן מינית בסוף שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90. שתיים מהעיתונאיות – חנה קים ואורית שוחט – העידו בשמן. קים ועיתונאית נוספת, ב', עברו בדיקת פוליגרף לבקשת העיתון ונמצאו דוברות אמת. מרגלית עצמו הסתפק בתגובה קצרה לפיה "אין ממש בטענות באשר לאירועים שנטען כי התרחשו לפני יותר מ-30 שנים. אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת". מאוחר יותר באותו יום פירסם שגיא בן-נון ב"וואלה!" עדות נוספת של אשת תקשורת, המייחסת למרגלית עוד תקיפה מינית.
מאז 15 ביוני 2017, תשעה ימים לאחר פיטוריו מ"ישראל היום", מפרסם מרגלית בקביעות מאמרי דעה ב"הארץ". האחרון שבהם עלה לאתר "הארץ" שישה ימים בלבד לפני התחקיר, ולמרבה האירוניה (שבדיעבד) נשא את הכותרת "פתאום נתניהו מבין את השיר 'איך שגלגל מסתובב לו'". אין אף גוף תקשורת אחר בישראל שהיה מפרסם תחקיר שכזה על פובליציסט המועסק אצלו, ועל כך מגיע ל"הארץ" שאפו גדול.
בשלישי, יממה לפני הפרסום, נפגש מרגלית עם עורך "הארץ", אלוף בן, בקפה ״בוקה" שבמרכז תל אביב. כמה שעות אחר כך, בצהריים, נועד גם עם מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, בסניף "ארקפה" שבכיכר הבימה. שני המפגשים לא הצליחו למנוע את פרסום הכתבה. "מבחינתי כמו"ל של עיתון יש שני מבחנים שסיפר עיתונאי צריך לעבור: הוא אמת, ויש בו עדיין עניין ציבורי", צייץ שוקן לאחר הפרסום. "כאשר סיפור עובר את שני המבחנים האלה, גם אם העיתונאית שהביאה אותו היא שכירה של העיתון ופרי עבודתה שייך לעיתון, העיתון (שהמו"ל מייצג) חדל להיות הבעלים של הסיפור, אלא הוא רק נאמן של הציבור לגבי הסיפור הזה וחובת הנאמנות שלו היא לפרסם כמה שיותר מהר".
מרגלית, כאמור, לא נמנע בעבר, בהזדמנויות שונות, להביע את דעתו נגד הטרדות. ב-8 במאי 2016 פירסם חיים ריבלין בחדשות 2 תחקיר על הכומר גבריאל נדאף, שנבחר להדליק משואה, ובו טענות לפיהן הטריד מינית צעירים ערבים נוצרים שביקשו את עזרתו להתגייס לצה"ל. למחרת העלה מרגלית את הציוץ הבא:
ב-1 בנובמבר 2016 חשפו אילנה דיין ורויטל חובל כי עובדת בבנק הפועלים התלוננה שהמנכ"ל, ציון קינן, הטריד אותה מינית – וקיבלה פיצויים של מיליוני שקלים. למחרת צייץ מרגלית כך:
ב-30 בנובמבר 2016 חשף גיא פלג בחדשות 2 כי בכיר לשעבר בלשכת נתניהו חשוד בתקיפה מינית וכליאה. בחלוף יממה נוספת נודע כי מדובר בגיל שפר, לשעבר ראש הסגל. באותו יום העלה מרגלית את הציוץ הבא:
למחרת, ב-1 בדצמבר 2016, פורסמו עדויות שלפיהן ח"כ מהבית היהודי לכאורה הטריד מינית (שנה לאחר מכן נסגר התיק נגד הח"כ, ניסן סלומיאנסקי). יומיים אחר כך העלה מרגלית פוסט לדף הפייסבוק שלו שנפתח בפיסקה הבאה:
נחתום בדוגמה אקטואלית יחסית, מאמצע החודש שעבר, לאחר הפרסומים שלפיהם דובר ראש הממשלה לתקשורת זרה, דיוויד קיז, הטריד לכאורה 12 נשים:
דן מרגלית נמנע מלהגיב.
דברים בשם אומרם: זה לא היה ריקלין, ממש לא
אני רוצה לספר לכם משהו: לפני כמה שבועות, במהלך אירוע חגיגי, ניגש אליי אחד מבכירי העיתונאים בישראל. הוא אמר לי בנוכחות כמה אנשים שנמצאים כאן: "ראש הממשלה, אני רוצה להגיד לך תודה. אני ממש מעריץ את הדרך שבה אתה מנהל את ענייני המדינה. אני ממש מעריץ את הקשרים שיצרת עם מנהיגי העולם כדי לשמור על הביטחון שלה".
אני חייב להגיד לכם – זה לא היה ריקלין, לא, ממש לא, לא תאמינו מי זה היה – אבל אני רוצה להשלים לכם את הסיפור. פה באולם אני מזהה שלושה אנשים שהיו שם. שאלתי אותו, את העיתונאי הבכיר: אם אתה אומר איזה יופי זה, איזה יופי כאן, ככה הוא אמר, למה אתה אף פעם לא אומר עליי מילה טובה מעל הבמה התקשורתית שלך? הוא מילא פיו מים. שאלתי שוב: למה אתה רק משמיץ כל הזמן? הוא שתק. כמו דג. הוא יודע מה שכל עיתוני השבט יודעים, שאם רק יעז לומר מילה טובה עליי או על משפחתי, הוא יחטוף מיד כתבות מצליפות ממשטרת המחשבות בתקשורת.
(ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בפתיחת מושב החורף של הכנסת, 15.10.2018)
בשיחת טלפון ביום רביעי העדיף אריה גולן שלא להגיב. למחרת מסר את תגובתו בתכנית "דקלסגל" בגל"צ.
הפוך שלדי, הפוך: בעד נתניהו? לחץ כוכבית
ואם כבר נתניהו: למחרת נאומו בפתיחת מושב החורף של הכנסת, קטע ראש הממשלה את נאומו בקריית שמונה לטובת נזיפות ה"את משעממת אותנו", שהפנה לתושבת העיר, אורנה פרץ, אשר התלוננה על הזנחת הפריפריה. בערבו של אותו יום חשף יועץ התקשורת אסף שמואלי בדף הפייסבוק שלו כי אייטם על העימות בין השניים – שעלה לאתר "ישראל היום", עם כותרת ביקורתית על הליכוד ונתניהו – נמחק מאוחר יותר, כאשר כותרת האייטם הגנוז הוחלפה בשורה של כוכביות:
איך סיקרו העיתונים למחרת את ההיתקלות בין נתניהו לפרץ? "ידיעות אחרונות" פירסם בעמוד הראשון את הכותרת הבאה:
"הארץ" פירסם בעמוד הראשון את הכותרת הבאה:
"מעריב" פירסם את הכותרת הראשית הבאה:
ורק "ישראל היום" – הפתעה הפתעה – פירסם בעמוד הראשון את הכותרת הבאה, לטור של איתן אורקיבי בעמודי הדעות:
מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "כמה טוב לראות שוב כי הכיסוי של 'ישראל היום' שונה מהכיסוי בעיתונים אחרים. תודה שהרגעת".
איפה הקרדיט: נעה לנדאו VS אריאל כהנא; אביעד גליקמן VS ג'וש בריינר
איך אייטם אחד, בלב מהדורת חדשות, מצית ויכוח חוצה זמנים על קרדיט? לפני שלושה שבועות פירסם רועי ינובסקי, כתב "כאן" לענייני משטרה, אייטם תחת הכותרת "בלעדי – תיק מצעד הגאווה נפתח". בדיווח הופיעו עדויות של קצינים בכירים במשטרה שלפיהן ניצב צ'יקו אדרי, המועמד למפכ"לות, כשל והטיל את האחריות על הכפופים לו. למחרת, בתכניתם ב"כאן ב'", קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן עשו פולואפ לסיפור, וליברמן העלה את הציוץ הבא:
בעקבות הציוץ הזה נולד ויכוחונצ'יק שבו השתתפו אביעד גליקמן, הכתב לענייני משפט של חדשות עשר; ג'וש בריינר, הכתב לענייני משטרה של "הארץ"; וחיים לוינסון, הכתב הפרלמנטרי הבלתי נלאה של "הארץ":
אביעד גליקמן: "עדיף אולי להזכיר שלפני שלוש שנים חשפנו בחדשות עשר את ריב הקצינים במחוז ירושלים ואת העדויות השונות של הקצינים שזרקו אחריות מאחד לשני".
ג'וש בריינר: "חשיפה מעולה של עמיתי, רועי ינובסקי, שנותן לוועדה למינויים הרבה חומר לחשוב עליו. בזמן שכולם מתבכיינים, רועי נותן בראש. סחתיין".
רועי ינובסקי: "תודה!".
אביעד גליקמן: "אסף, ממך הייתי מצפה לתת קרדיט למי שמגיע לו".
ג'וש בריינר: "שמע גליקמן, אתה עיתונאי מעולה. באמת. סקופים, סיפורים, מקצועי. הבעיה שאתה טרחן ונודניק ברמות. יאללה שחרר אחי, אבל פרגן לחברים שלך. לא יקרה כלום. חג שמח".
אביעד גליקמן: "שמע ג'וש, לא בושה להודות שנופלים וממחזרים סיפורים. הצדקנות וההתעקשות לא להודות במשהו שכבר פורסם מקטינה אותך קצת אחי. קח עצה ותנסה לפרגן למי שמגיע לו. הא. וגם אל תשכח לא למחזר סיפורים בעצמך. שחרר אחי".
חיים לוינסון: "גליקמן, קודם כל אתה תותח. שנית לדעתי זה בכלל לא מיחזור. זה חומרים רלוונטיים שיש להזכיר אותם בדיון על מינוי מפכ"ל".
אביעד גליקמן: "דבר ראשון, תודה רבה. דבר שני אחי, מלחמות הקצינים של מחוז ירושלים, העדויות שלהם והטחת ההאשמות אחד בשני כולל אי לקיחת האחריות של צ'יקו, נחשפו לפני שלוש שנים. אני מסכים איתך שזה מאוד רלוונטי עכשיו, אבל בטח שלא להציג את זה כחשיפה וכבלעדי, מה שנעשה במקרה הזה".
שבועיים חלפו, ובשני שעבר פירסם הכתב המדיני של "ישראל היום", אריאל כהנא, אייטם על מסורבת הכניסה לישראל לארה אל קאסם, תחת הכותרת "הפרט שהסתירה הסטודנטית שגורשה מהארץ". במקביל העלה את הציוץ הבא:
בעקבות הציוץ הזה הצטרפה לחגיגה נעה לנדאו, הכתבת המדינית של "הארץ", מה שהצית מחדש את הוויכוח בין גליקמן לבריינר:
נעה לנדאו: "'ל'ישראל היום' נודע שאל-קאסם איננה סטודנטית תמימה, נהפוך הוא, היא עמדה עד השנה שעברה בראש ארגון שהוביל את החרם על ישראל בקמפוס בפלורידה' – נודע? בחייאת כהנא, זו הייתה הודעה של ארדן + זה כתוב ב'הארץ' כבר חמישה ימים ברצף. וזה לא בראש ארגון, זה בראש סניף של SJP. תקרא את החומרים לפחות".
ג'וש בריינר: "'לישראל היום נודע' = כתב 'ישראל היום' קרא את הסיפור כפי שהוא פורסם במשך חמישה ימים ברציפות בעיתון 'הארץ' + כתב 'ישראל היום' עוקב אחרי הציוצים של נעה לנדאו הנהדרת. בחייאת כהנא, זו חברה שלך לתא הכתבים, קצת כבוד".
אביעד גליקמן: "לא יכול להיות... לשמוע את זה ממך???".
ג'וש בריינר: "איזה נודניק אתה, בחיי גליקמן".
אביעד גליקמן: "קצת צביעות, לא??".
ג'וש בריינר: "עדיין בהיסטריה, גליקמן? תנשום, לאט. הטרחנות וההצקות לא מוסיפים לך. שחרר, לאט לאט. הכול טוב".
אריאל כהנא: "אכן בואו ניקח אוויר. מישהו מאיתנו לא נפל אי פעם?! אמנם יש אצלי כמה פרטים חדשים, אבל לו הייתי יודע שנעה הוציאה 80 אחוז מהפרטים הסיפור לא היה מוצג כך. עימה הסליחה. ושמעתי שיש היום צרות יותר גדולות".
ג'וש בריינר: "באתי לעזרת חבר. סחתיין".
אביעד גליקמן: "שוב אין מה לענות? אז לא הבנתי: אתה לא אוהב שכתבים חוזרים על פרסומים של כתבים אחרים? או שבעצם אתה חושב שזו טרחנות? קצת הסתבכת עם עצמך, לא?".
ג'וש בריינר: "יווווווווווו איזה נודניק! דבר עם מישהו אחי, אתה לא יודע לשחרר".
הציטוט מול המציאות (1): איכזב, הרשים פחות בריאיון, לא סיפק את הסחורה והתמנה לנגיד בנק ישראל
הציטוט (1): "מסתמן כי אמיר ירון, המועמד המפתיע שזומן לריאיון בחגים, לא סיפק את הסחורה" (הפניה בעמוד הראשון של "גלובס" שבוע לפני בחירת נגיד בנק ישראל החדש, 2.10.2018).
הציטוט (2): "הקרב על הנגידות: ירון איכזב, בלכר מתקרב, בודו-טרכטנברג וזילברפרב עדיין בתמונה" (הכותרת בעמודים הפנימיים על הנ"ל).
הציטוט (3): "ירון, מרצה לבנקאות ופיננסים בבית ספר וורטון למינהל עסקים שבאוניברסיטת פנסילבניה, לא הותיר רושם משכנע ולפחות על פי גורם אחד הוא 'לא עבר את הריאיון' אצל נתניהו וכחלון" (עמירם ברקת מנתח את הסיכויים באותיות הקטנות).
המציאות: בשלישי שעבר הודיעו נתניהו וכחלון כי נגיד בנק ישראל הבא הוא פרופ' אמיר ירון.
הציטוט מול המציאות (2): דוקטור, אפשר סקנד אופניין?
הציטוט: "הקוץ עלול להיות מזוהם בחיידקים החודרים לגוף, ובהם גם החיידק הקטלני אנטי טטנוס" (רופא הילדים, ד"ר איתי גל, מסביר ב-ynet מה עושים כשקוץ נתקע באצבע, 11.10.2018).
המציאות: אנטי טטנוס אינו שם החיידק. שם המחלה הוא טטנוס, ואנטי טטנוס הוא הנוגדן למחלה זו. שם החיידק הגורם לטטנוס הוא קלוסטרידיום טטני (בהמשך תיקנו ב-ynet את הטעות).
דברים בשם אומרם: משחק פוגעני, מטופש ונמוך במיוחד
אנשי ynet היקרים שלום,
יום ללא חזייה הבינ"ל, שמצוין במסגרת חודש המודעות לסרטן השד, אמור להיות יום של העצמה נשית. כן כן, עוד יום כזה, במסגרתו אנחנו מנסות להביא למודעות את זכותנו על עצמנו ועל גופנו ועל בריאותנו. על כן מה רבה הייתה הפתעתי לגלות שבמדור הרכילות המקסים אצלכם הוחלט שזאת הזדמנות נהדרת לפצוח במשחק "זהה את החזה". משחק פוגעני, מטופש ונמוך במיוחד שמראה תמונת חזה של נשים ועל הגולשים לזהות במי מדובר.
אני חושדת שזאת לבטח לא הייתה כוונתו המקורית של היום הזה, ופרשנותו זאת על ידי המדור שלכם נותנת לגיטימציה נוספת להחפצת גופן של נשים. סתם, כי "זה נורא מגניב שביום בלי חזייה נראה את החזה".
מקווה רק שלשם האיזון תעשו משחק "זהה את האשכים" ביום המודעות הבינלאומי לסרטן הערמונית, או שלפחות תסירו את הכתבה המטופשת הזאת ביום שאחרי.
נפגעתי וגם התביישתי בשמי ובשמכם.
(דורית גבירצמן, עורכת "מאסטר שף", בדף הפייסבוק שלה, 14.10.2018).
עורך ynet, יון פדר, מסר בתגובה: "אכן, אייטם פוגעני ומיותר, בודאי בוטה בתזמון שבו התפרסם. לדאבוני עבר מתחת לרדאר שלי וכל שנותר זה להתנצל עליו".
חדשות קרות מהשטח
בראשון האחרון הוציא mako את הפוש הבהול הבא:
הארד ניוז? לא ממש. מי שלחצו על הלינק הגיעו לאייטם עם סרטון שהראה איך עוברים ושבים מחלצים ילדה קטנה שנלכדה תחת מארזי שישיות מים שנפלו עליה. אלא שאותו סרטון ממש כבר הועלה באפליקציית חמ"ל חמישה ימים תמימים קודם לכן, כאשר האירוע התרחש:
עורך mako, איתי ולדמן, למה אני לא מופתע?
"לדאבוני אנחנו לא נוהגים להתעדכן באופן יומיומי בנעשה באפליקציית חמ"ל. אשמח להעביר לך רשימה מסודרת של כל האייטמים שעלו השבוע ראשונים ב-mako, ועלו לאחר מכן באתרים אחרים".
הוא קוסם, הוא קוסם, הוא קוסם
אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים, בוא ואתן לך מפתח עד שהטלפון יצלצל. מי על הקו? הקונספירטור.
"מכיר את ליאור סושרד?", הוא שלף שפן מהכובע.
"ברור, מי לא מכיר", השתוממתי. "ליאור הוא אחד הקוסמים המוכשרים שיש לישראל להציע".
"של נעליך מעל רגליך, הורביץ", נבח הקונספירטור. "מי אתה בכלל שתעז להדביק לליאור את התואר הפשוט 'קוסם'? ליאור הוא לא איזה צ'יקו ודיקו. הוא מנטליסט בכיר, אמן חושים קורא מחשבות, בעל יכולות מיוחדות של כוח המוח, פסיכולוגיה והבנה".
"מי אומר?", שאלתי.
"מה זאת אומרת מי אומר? ליאור בכבודו ובעצמו, ועוד באתר שאתה עדיין כותב בו משום מה", הטעים הקונספירטור. "אמנם לפני תשעה חודשים ביבי התקיל קצת את ליאור כשדאג שלא יצליח לנחש את מה שצייר, אבל אז המקורבים של ליאור ניסו להחזיר לראש הממשלה מנה אחת אפיים, והכול שב למקומו בשלום".
"ואתה באמת מאמין שלליאור יש יכולות מיוחדות?", פקפקתי.
"אין שאלה בכלל", הכריז הקונספירטור. "אני אפילו יכול לתת לך דוגמה. רוצה לשמוע?".
"כולי אוזן", אמרתי.
"אין בעיה, הורביץ, הסכת ושמע", הפתיע הקונספירטור. "בשישי הנוכחי הייתה אמורה להתפרסם במוסף 'שישבת' של 'ישראל היום' כתבה נרחבת של ערן סויסה, שבה נחשפים, שלב אחרי שלב, סודות מאחורי רבים מהקסמים שמבצע ליאור בהופעותיו, משל היה קוסם מצטיין ולא בעל יכולות מיוחדות כלשהן".
"נו?", שאלתי.
"מה נו?", התעצבן הקונספירטור. "מה שקרה הוא שלמרות שהכתבה הייתה כבר בשלבי עריכה מתקדמים, היא בסופו של דבר לא התפרסמה במוסף. נעלמה כלא הייתה. אז איך אתה מסביר את התופעה הזו? מה זה אם לא הוכחה לכך שליאור הוא לא סתם איזה קוסם? מה זה אם לא מפגן מרהיב ליכולות המיוחדות המדהימות של ליאור?".
"נשמע באמת מדהים", גמגמתי.
"שמח לשמוע", נהם הקונספירטור. "ועכשיו, הורביץ, לא יזיק אם גם אתה תנסה להפגין את היכולות הבינוניות שלך ותתקשר לסוכנת של ליאור לבקש תגובה".
שרית בירן, הסוכנת של ליאור סושרד, איך הצלחתם להעלים את הכתבה?
"ידוע לי שאמורה הייתה להתפרסם כתבה, התבקשתי לתת תגובה ושלחתי תגובה, ועכשיו אתה מספר לי שהיא נגנזה. אז אולי תגיד לי למה היא נגנזה?".
אולי מישהו ביקש ממישהו בעיתון למנוע את פרסומה?
"בקשות למי? בקשות ממי? אתה מעלה פה משהו שאני שומעת אותו ממך, אבל אני יודעת בדיוק כמוך: הייתה אמורה להתפרסם כתבה, הגבנו עליה, וכל מה שנאמר מעבר לכך הוא שלך ולא קשור אלינו".
עורך ״ישראל היום״, בועז ביסמוט, מסר בתגובה: "הוקוס פוקוס - נעלמה הכתבה".
ואם כבר יכולות מיוחדות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מה לא סיפרו לכם על שירי מימון?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il