שלדון על גחלים

האייטם הגנוז על סילבן שלום

בשבוע שעבר הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על סגירת תיק הבדיקה נגד סילבן שלום בגין הטרדה מינית לכאורה. בכך הסתיימה, נכון לעכשיו, פרשה שהחלה ברעש גדול, כאשר עדי מאירי, הכתבת לענייני משטרה של קול ישראל, חשפה בשעת לילה מאוחרת של ה-23 במרץ כי הוגשה תלונה למשטרה נגד שר בכיר, ואילו הדס שטייף, הכתבת לענייני משטרה של גלי צה"ל, שידרה בבוקר שלמחרת הקלטות בלעדיות משיחה הישגית מוקדמת יותר שקיימה עם המתלוננת.

זו הייתה יריית הפתיחה למרוץ של לא מעט עיתונאים אחר הסקופ הבא בפרשה, מרוץ שהלך והתגבר כשהתברר כי עלה שמן של נשים אחרות שניתן לגבות מהן עדויות נוספות בנושא. הגדילה לעשות מערכת "אולפן שישי", ששלחה את יוסי מזרחי לחו"ל, על מנת לנסות לראיין את אחת הנשים הללו. מזרחי נחת במדינת היעד, פגש את האישה פעמיים ושוחח עימה. למרות זאת, בחדשות ערוץ 2 לא שודר אייטם כלשהו בנושא עד היום. האישה אמנם סירבה להתראיין, אולם גורם המכיר את השתלשלות העניינים אמר השבוע כי אילו רצו בחדשות ערוץ 2, יתכן שניתן היה לתרגם את המידע המועט שמזרחי השיג בחו"ל לאייטם על המסך.

יוסי מזרחי, למה האייטם לא שודר?
"תפנה בבקשה למערכת".

מחדשות ערוץ 2 נמסר בתגובה: "אנו שידרנו כל פרט שעמד בסטנדטים העיתונאיים והמשפטיים בפרשת סילבן שלום". 

הצעה מגונה (1): ליקוק ממוקד וליקוק מגוון

המוזסולוג טילפן בשעת בוקר מוקדמת, ומיד פתח במתקפה: "למה לעזאזל אתה מתנגד להצעת החוק החשובה שנועדה גם למנוע הפצת עיתונים בחינם, גם לשמור על הדמוקרטיה וגם להציל את המקצוע שלך?", הוא רתח. "ואיך אתה בכלל מעז לקרוא לה 'הצעה מגונה'?".

ראשית, בוא נעזוב את הדמוקרטיה במנוחה. אני חושב שההצעה מגונה, כי היא ספציפית ופרסונלית. בעולם מופצים עשרות עיתוני חינם, אז למה שלא תהיה זכות קיום גם ל"ישראל היום"?
"זה ספין. ספין של 'ישראל היום' שכולכם בולעים! לא מתאים לך לאכול את הלוקש הזה".

למה ספין?
"בכל העולם חינמונים הם דקיקים, עם כתבים בודדים, מעט תוכן והרבה מודעות. זה המודל העסקי שלהם. ככה הם מרוויחים ושורדים. אי אפשר להשוות אליהם את 'ישראל היום', שמוציא גיליונות של עשרות עמודים והפסיד עד היום עשרות מיליונים, וכל זה רק כדי ללקק כל היום לשרה ובנימין נתניהו".

אפשר לחשוב ש"ידיעות" לא ליקק לאורך השנים לאהוד אולמרט, לחיים רמון, לציפי לבני, לאביגדור ליברמן, לדליה איציק, לגבי אשכנזי , ליאיר לפיד ולעוד רבים אחרים.
"איך אתה יכול בכלל להשוות", נחר המוזסולוג בבוז. "יש הבדל מהותי".

איזה הבדל?
"ההבדל הוא הוא שהליקוקים של 'ישראל היום' ממוקדים רק בבן אדם אחד ונועדו לקדם אך ורק אותו".

והליקוקים של "ידיעות"?
"הליקוקים של 'ידיעות' גם מגוונים הרבה יותר וגם לא נועדו לקדם שום שאיפה משיחית של אף פוליטיקאי או אשתו, אלא אך ורק את האינטרסים של העיתון".

למה בעצם זה בסדר שיהיו ערוצי טלוויזיה בחינם ותחנות רדיו בחינם ואתרי אינטרנט בחינם ואסור שיהיה עיתון בחינם?
"מה הקשר? אתה יודע טוב מאוד שעל טלוויזיה ורדיו, בניגוד לעיתונות, יש רגולציה. הערוצים לא יכולים לשדר כל מה שבא להם. ואתרי אינטרנט? אין להם את ההוצאה הגדולה של הדפסת עיתון יומי, אז ברור שהם יכולים לחיות ממודעות".

ראשית, גם "ידיעות" הפיצו עד היום מיליוני עותקים בחינם. ושנית, אם שלדון אדלסון מוכן להשקיע ממיטב כספו, כדי לקדם אידיאולוגיה או אפילו רק כדי לקדם פוליטיקאי שהוא חפץ ביקרו, למה צריך לאסור עליו בחוק ספציפי לחלק עיתונים בחינם?
"דמיין את התסריט הבא: בוקר אחד קם מיליארדר, נכנה אותו, סתם לצורך הנוחות, באותיות ש"א, ומחליט לייצר חטיף ולחלק אותו חינם. החטיף שלו, כמובן, פחות עשיר, פחות בריא ופחות מזין בהשוואה לבמבה היוקרתית שעד היום נהגת לקרוא, סליחה לאכול".

יש גם פואנטה לתסריט הזה?
"כן. בגלל שהחטיפון החדש הוא חינם ודוחפים לך אותו ליד בכוח כל יום, אתה ואחרים בסופו של דבר מתרגלים לטעם הדלוח שלו ומבקשים עוד, מה שיעמיד בסכנה את כל שוק החטיפים ויגרום נזק גם למאות עובדים וגם למאות אלפי צרכנים".

על טעם וריח אפשר להתווכח. מי שירצה לשלם תמורת הבמבה הישנה – זו זכותו המלאה, ומי שיעדיף את החטיף החדש, ויחשוב כי הטעם שלו מקורי ומשובח – זו בהחלט זכותו.
"אתה טועה ומטעה", כעס המוזסולוג.

למה?
"כי עם כל הכבוד, מה שקורה בשוק העיתונות לא דומה לבמבה. יש כאן תהליך מסוכן שמוכרחים לעצור. הנה, תראה מה קרה ל'מעריב'. למה הוא נקלע להפסדי עתק ולהקפאת הליכים? הרי 'מעריב' ו'ידיעות' חיו שנים ביחד זה לצד זה. הכול בגלל 'ישראל היום'. ושלא יהיה לך ספק ש'הארץ' הוא הבא בתור".

הבא בתור למה?
"הבא בתור ששלדון אדלסון יניח עליו את ידיו וירכוש אותו".

שלדון אדלסון יהיה הבעלים של "הארץ"?! מצטער, אני לא רואה איך תסריט כזה מתרחש. ראשית, אני מניח שלאוניד ישמח לדלל את החלק של עמוס ולקנות את "הארץ" בזול, בטח אחרי שעמוס השיב בשלילה להצעתו הנדיבה של לאוניד להקים ביחד את "ליברל". שנית, הממונה על ההגבלים העסקיים בחיים לא ייתן לשלדון לקנות עוד עיתון יומי.
"נו בחייך", אמר המוזסולוג בחמלה. "כשמצד אחד יעמוד עיתון קורס שעומד להיסגר ולפטר מאות עובדים, ומצד שני תעמוד הצעה של אדלסון להחזיק אותו, הממונה יאשר לו לרכוש את 'הארץ'. ואתה יודע מה? אולי אפילו בצדק. אבל מה שקורה עכשיו זה שבחסות מדינת ישראל והברנז'ה, ששותקת במקרה הטוב או נלחמת בחוק הזה בגלל 'חופש הביטוי' במקרה הרע, אדלסון קיבל על מגש של כסף את 'מקור ראשון', שגם בו כבר מתחילים להפיץ את דעותיו ולא מופרך לחשוב שעוד מעט הוא יתראיין גם שם. אגב, איזו חלק בראיון המתרפס של עמוס ובועז עם שלדון הכי אהבת?".

את המשפט "היו לו דמעות בעיניים", כששלדון תיאר איך נוני נכנס אליו למשרד והתחנן בפניו שלא יקים את היומון "ישראלי".
"אתה באמת קונה את התיאור הזה?", גיחך המוזסולוג. "נו באמת. אני מכיר את נוני יום או יומיים וראיתי לו מקרוב את הלבן בעיניים. זה בן אדם שלא בוכה אפילו בהלוויות, אז נראה לך שהוא יזיל דמעות אצל הגביר מאמריקה? הרי שלדון בעצמו תיאר את נוני  במלים 'דיקטטור שהאיומים שלו הטילו מורא בכל מקום'. נראה לך שאדם עוצמתי שכזה ימהר להזיל דמעות? זה פתטי".

ולקדם הצעת חוק שכל מטרתה לסגור את המתחרה שלך? זה לא פתטי?
"מי דיבר על לסגור את 'ישראל היום'? בסך הכול עולה רצון לגיטימי שיתחילו לגבות עליו כסף".

ואם אנשים לא ירצו לשלם ו"ישראל היום" ייסגר?
"אז אני משוכנע, ללא צל של ספק, שכל צמרת 'ידיעות', וזה כולל את נוני הרגיש, ישכילו להתמודד עם הסיטואציה, יקבלו אותה באיפוק המתבקש, ישיקו שמפניה ויפרצו במחול סוער. אבל עוד חזון למועד. בינתיים, אני שואל אותך. מה קרה לסימפטיה? איפה הסולידריות הציבורית? מה כבר 'ידיעות' ביקש?".

"ידיעות" ביקש, או חברי הכנסת ביקשו? רגע, רגע. אתה רוצה להגיד לי שמישהו ב"ידיעות" דיבר עם איתן כבל על הצעת החוק הזו?!
"חס וחלילה. איתן כבל ידוע ומוכר כחבר כנסת עצמאי לחלוטין. הוא לא איזה מרינה סולודקין, מנוחתה עדן, שאפשר להפעיל מרחוק. כבל הוא פרלמנטר ערכי, שקרא את המפה, הבין את חומרת המצב וקיבל לבדו וביוזמתו את ההחלטה המתבקשת לקדם את הצעת החוק הזו, ולכן הוא הקפיד לנסח את כל סעיפיה לגמרי בעצמו".

לגמרי בעצמו?!
"בוודאי. יתכן שרק בדיעבד, או אולי מתישהו תוך כדי הכנת הצעת החוק, ואולי אולי אפילו זמן קצר לפני שהיא נהגתה, חלפה במוחו החריף של איתן האפשרות התיאורטית שבנסיבות מסוימות גם ב'ידיעות' יהיו מן הסתם כאלה שלא יתנגדו להצעה ואולי אפילו יאהבו אותה".

אז למה "ידיעות" לא מסקר את הצעת החוק של כבל ועושה לה נפשות? הרי "ישראל היום" כל יום כותב נגדה.
"כי 'ידיעות' הוא לא 'ישראל היום'", נזף המוזסולוג. "ב'ידיעות' לומדים מהניסיון".

כלומר שנועדה לדפוק את אדלסון.
"את זה אתה אמרת. בכל מקרה, כלום לא יצא מההצעה הראויה הזו, ואני מניח שזו הסיבה שעכשיו 'ידיעות' מעדיף לשמור על פרופיל נמוך ולהישאר בארון. זה לא אומר שלא צריך לעזור לו להילחם למען הצעת החוק הזו, בדיוק כמו שאני מניח שאתה והחברים יפי הנפש שלך תמכתם בחוק הסופרים".

מה הקשר בין נושא השיחה שלנו לחוק הסופרים?
"רגע, רגע, אתה מאשר שהיית בעד חוק הסופרים?".

ברור. מי לא יתמוך בזכותם של סופרים להתפרנס בכבוד.
"נו, ולעיתונאים המסכנים של 'ידיעות' לא מגיע להתפרנס בכבוד?", קונן המוזסולוג. "למה כשמחליטים לקבוע מחיר רצפה לספר אז הברנז'ה מוחאת לזה כפיים וכשמנסים לעשות אותו הדבר לעיתון כולכם יוצאים מדעתם?".

יתכן שיכולתי להיות קשוב לטיעונים שלך אם הצעת החוק הזו לא הייתה תפורה אך ורק למידותיו של "ישראל היום". אבל כשההצעה מדברת רק על עיתוני חינם, שמופצים שישה ימים בשבוע, ושיש בהם לפחות שלושים עמודים בימי חול ומאה עמודים לפחות בסוף השבוע, זה לא נראה לך משהו שנתפר רק נגד "ישראל היום"?
"בוודאי שזה נתפר למידות הרעות של 'ישראל היום'. זה כל הרעיון".

נו, וזה לא נראה לך מוגזם?
"למה מוגזם?".

כי זה כמו שהיו מחליטים שחוק הסופרים יחול רק על רשתות ספרים שהלוגו שלהן ירוק, שהשם שלהן מתחיל באות ס', ושהוחזקו רק על ידי קרנות שקוראים להן מרקסטון, אבל נמכרו בהפסד ניכר.
"אתה יודע מה? חבל שאתה נגרר לדמגוגיה וממשיך לדקלם סיסמאות. נראה לי שאתה מקרה אבוד", אמר המוזסולוג וטרק. 

הצעה מגונה (2): מרואיין על הגריל

לעת ערב צלצל הטלפון. "מה אני שומע", שאל השלדוניסט. "דיברת עם המוזסולוג החלקלק והוא ניסה לגייס אותך? האמת שזה היה צפוי. כל בר דעת יודע שלמו"ל 'ידיעות אחרונות' יש כוח בל ישוער".

סליחה? ומה עם שלדון אדלסון?
"לשלדון, בניגוד לנוני, יש כוח בל יתואר".

מה ההבדל?
"שמים וארץ, ידידי הטוב", אמר השלדוניסט בנחת. "רק טייקון בעל כוח בל יתואר מסוגל להכריז מלחמה שערה על טייקון בעל כוח בל ישוער. עובדה שכאשר נודע לנוני שעומד לצאת החינמון 'ישראלי' הוא מיד עלה לשלדון לרגל והתחנן בפניו שלא יקים עיתון. ואני חייב לומר לזכותו של שלדון שהוא נהג באצילות מופלגת".

אתה בטוח?!
"בוודאי. אני מכיר את שלדון יום או יומיים וראיתי לו מקרוב את הירוק בארנק. לא רבים יודעים עד כמה הוא רגיש ועדין".

באמת?
"באמת ובתמים, אבל אנשים סקפטים מסוגך או מי שמתבוננים באיש היקר והרגיש הזה רק מרחוק עשויים לטעות ולייחס לו קשיחות וכוחנות. לצערי יתכן שחלק מהרושם השגוי הזה נוצר לאחר שהוא שכנע בעדינות את ערוץ 10 להתרפס בפניו. אבל תדע לך שעמוק מבפנים הוא רך ועדין. בדיוק בגלל זה הוא החליט להיענות בחיוב לבקשה של נוני".

מהשמאל הקיצוני? מתי "ידיעות" היה בשמאל הקיצוני?!
"מה זאת אומרת? מאז ומעולם. מה, אתה כבר לא זוכר איך 'ידיעות' איתרג בשעתו את אריאל שרון בפרשת האי היווני?".

ואריאל שרון היה שמאל קיצוני?!
"זו שאלה של נקודת השקפה. אני, למשל, רואה בשלדון ימני מתון, בעיקר אחרי שהמליץ במתינות לנשיא אובמה להטיל פצצת אטום על איראן. אז כשמסתכלים על זה ככה, ברור שאריאל שרון, שפינה את גוש קטיף, היה שמאל קיצוני. לכן לא מפתיע ששלדון היה חייב לדרוש מנוני להתמרכז".

כלומר ש"ידיעות" יתמוך בביבי?
"זה לא חייב להיות בהכרח ביבי. באותה מידה בדיוק זה גם יכול להיות נתניהו. אתה יודע מה? אם אתה ממש מתעקש זו גם יכולה להיות שרה נתניהו. העיקר שיהיה מקום למגוון נרחב של דעה".

ובכל זאת, מה לגבי פוליטיקאים אחרים?
"טוב, תודה, ומה איתך?", אמר השלדוניסט בשמחה.

אני בסדר.

"אתה לא בסדר בדיוק כמו שנוני לא היה בסדר", הזדעק השלדוניסט. "במקום להיענות לבקשה הצנועה של שלדון ולנטוש את שורות השמאל הקיצוני, הוא בחר להמשיך בקו הרגיל שלו ולתמוך בשמאלנים מסוכנים כמו אהוד אולמרט, ציפי לבני, גבי אשכנזי, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט".

ובגלל זה הוקם "ישראל היום"?
"מה לעשות? צריך גם עיתון שכותב מדי פעם גם דברים טובים על נתניהו".

אבל "ישראל היום" כותב תמיד דברים טובים על נתניהו.
"לא, לא. תקשיב: מצד אחד יש את נוני, שהעיתון שלו טוען משום מה ללא הרף ש'נתניהו רע', ולעומתו יש את 'ישראל היום', שמציג את העובדות לאשורן".

כלומר שנתניהו טוב?
"מה לעשות. הנה, סוף סוף גם אתה עלית על זה. לכן שלדון הקים את 'ישראל היום', ותודה לאל, הוא גם הצליח לקבץ בו עיתונאים מעולים, בניגוד לאלה שצמחו בערוגה הרעילה והשמאלנית של 'ידיעות'".

קצת נסחפת, אני חושב.
"למה?".

כי אני מכיר כמה וכמה עיתונאים ראויים שצמחו ב"ידיעות".
"לא שמעתי על כאלה. מי למשל?".

עמוס רגב, בועז ביסמוט, נדמה לי שאפילו מירי עדן עבדה שם פעם במקומונים. ויש גם את מוטי גילת, ואת איציק סבן.
"צודק, אבל הם באמת הבודדים ב'ידיעות' שהיה להם את הכישרון הנדיר והחוש העיתונאי הנכון".

איזה חוש?
"החוש לזהות הזדמנות מצוינת ולהצטרף ל'ישראל היום'. אגב, איזה חלק בראיון הנשכני של עמוס ובועז עם שלדון הכי אהבת?".

את השאלה: "לאחרונה קנתה משפחת אדלסון בית דפוס. מה המשמעות של מהלך זה ומה הוא נועד לשדר?".
"בחירה לא רעה", החמיא השלדוניסט. "עמוס ובועז בהחלט יודעים איך לדחוק את המרואיין שלהם לפינה. מאוד אהבתי את זה שהם לא הסתפקו בתשובה של שלדון, אלא הסתערו עליו עם שאלת ההמשך הנוקבת: 'כיצד תשפיע רכישת בית הדפוס על התפוצה של 'ישראל היום'?'. מסכן שלדון, הוא לא ידע איך לצאת מזה. מה אתה חושב?".

אני בעיקר המום.
"בדיוק כמוני. וממש בסוף הראיון, כששלדון כבר היה עייף, ואחרי שעמוס ובועז כבר העלו אותו על הגריל, הם גם הצליחו להדהים כשהפגיזו בשאלה: 'אומרים שאתה מרוויח 1.3 מיליון דולר לשעה, בין אם אתה ער ובין אם אתה ישן. כמה אתה מוכן להשקיע למען הגנת העם בישראל והעם היהודי?'. האמת שעד עכשיו אין לי מושג איך שלדון הצליח להתאושש מהראיון הנוקב הזה ולשכנע את כולם שהסכנה קרובה ומיידית".

איזו סכנה?
"הסכנה לדמוקרטיה. נוני תפר חוק על פי מידותיו של 'ישראל היום' כי זו הדרך היחידה לנסות למנוע ממנו להמשיך ולהוביל בבטחה את שוק העיתונות בישראל. שער בנפשך את הנזק שהוא יכול לגרום למדינה בכך שהוא יכול לשעבד את הכנסת לצרכיו האישיים, וזאת תוך כדי הטלת אימה על חברי הכנסת".

רגע, ומה לגבי שלדון, שגרם לפוליטיקאים בארצות הברית לעלות אליו לרגל ללאס-וגאס ועשה להם פריימריס פרטי כדי להחליט למי מהם הוא יעניק את תמיכתו? אפילו מושל ניו ג'רסי, כריס כריסטי, נאלץ להתנצל בפניו על כך שעשה שימוש בביטוי "השטחים הכבושים" שאיננו אהוב במיוחד על שלדון.
"איך אפשר בכלל להשוות", נחר השלדוניסט בבוז. "נוני משדר לפוליטיקאים שהוא יתגמל אותם אם הם יסורו למרותו, או לחילופין יעניש אותם אם הם לא יסורו למרותו. הוא דיקטטור מסוכן, וזה לא אתי ולא מקצועי. ואת הכול הוא עושה בחדרי חדרים".

ושלדון?
"שלדון מעדיף לפעול בפומבי, בהתאם לעיקרון הראשון של 'ישראל היום': לומר את האמת, ישר ולעניין".

אבל אני עדיין לא מבין למה מפריע לך ש"ישראל היום" יימכר בכמה שקלים. אם זה עיתון כל כך מוצלח ההמונים ממילא ירצו לקנות אותו וככה תרוויחו יותר.
"ואני לא מבין מה הבעיה שלך", התעצבן השלדוניסט. "יש כמה מאות עיתוני חינם בעולם שניזונים רק מהכנסות ממודעות. המייל און סאנדיי והאיבנינג סטאנדרד הבריטיים, שניהם עיתונים מאוד מושקעים, עברו למודל חינמי אחרי שהיו בהפסדים, ואופס – עכשיו הם ברווח, כי החינמיות הכפילה את תפוצתם והם קיבלו הרבה יותר מודעות. הרווח שלהם הוא רק ממודעות, ושלדון, תופתע לשמוע, לא מממן אף אחד מהם".

ומה לגבי "ישראל היום"? גם אותו אדלסון לא מממן? גם הוא חי אך ורק ממודעות? הוא לא הפסיד עד היום עשרות מיליוני שקלים?
"תסלח לי מאוד, אבל אני לא אפתח בפניך את המאזנים של העיתון. מה פתאום למסור מידע כזה? אתה מכיר עיתון שעושה את זה? אני לא חייב לספק לך כותרות. חוץ מזה, שלדון עושה הכול כתרומה".

כתרומה למדינה או כתרומה לביבי?
"אתה יודע מה? חבל מאוד שאתה נגרר לדמגוגיה וממשיך לדקלם סיסמאות. נראה לי שאתה מקרה אבוד", אמר השלדוניסט וטרק. 

הצעה מגונה (3): מכתבי יוני

חבר הכנסת יוני שטבון, איש הבית היהודי, נוהג לאתגר מדי פעם את הסבלנות של יושב ראש מפלגתו, שר הכלכלה נפתלי בנט ו/או של יושבת ראש הסיעה, חברת הכנסת איילת שקד. שטבון היה חבר הכנסת היחיד שהצביע נגד חוק השוויון בנטל, אשר זכה לתמיכתו הנלהבת של בנט וגובש על ידי ועדה בראשות שקד. שטבון גם לא היסס להביע את התנגדותו הנמרצת לשיתוף הפעולה בין מפלגת הבית היהודי לסיעת יש עתיד, כשהגדיר את הברית בין בנט ליאיר לפיד בביטוי החינני "טבעת חנק".

האם הודות לכאבי הראש שגורם שטבון מדי פעם לבנט ולשקד (שניהם, כידוע, חברי כבוד ברשימת אנשי שלומנו של "ידיעות אחרונות"), בחר "ישראל היום" לאמץ גם הוא את הכלל שלפיו אויבו של אויבי הוא ידידי? שטבון, כך מסתמן, הולך ומצטרף בהדרגה לרשימת המועדפים של "ישראל היום", הכוללת בראש ובראשונה את שרה ובנימין נתניהו, וכן את אורי אורבך ואלן דרשוביץ. השר אורי אריאל, ששלח מכתב ליו"ר הכנסת הקורא להתחשב בחוות דעת משפטית המתנגדת להצעת החוק, עשוי להצטרף אף הוא לידידי המערכת.

יוני שטבון, זה בקשר לפינוקים ש"ישראל היום" העתיר עליך.
"עליי?".

מה לעשות, זכית. רציתי לשאול אם הפינוקים האלה קשורים לעובדה שאתה קצת ממרר את החיים לנפתלי בנט ולאיילת שקד?
"תראה, יכול להיות שהיית צודק אם הייתי יוצא נגד חוק 'ישראל היום', אבל זה לא קרה. גם אין לי שום ממשק עם 'ישראל היום' או שיחות איתם סביב הדבר הזה".

איילת שקד, מה תגובתך למתקפות של "ישראל היום" עלייך?
"אינני מעוניינת להתייחס לזה".

בלשכתו של נפתלי בנט וב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

הצעה מגונה (4): הקרב על הרוברט

בשבוע שעבר נרשמה תדהמה קלה: רוברט אילטוב, אחד הח"כים החתומים על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", השתתף (כולל תמונה) בפרויקט החגיגי ליום העצמאות שהפיק אותו "ישראל היום"! (מימין). לא חלפו אלא ארבעה ימים ותמונתו של אילטוב הופיעה גם ב"ידיעות אחרונות" (משמאל) כאחד מחברי הכנסת הרבים התומכים בהצעת החוק להשאיר רוצחים בכלא עד סוף חייהם.

לא יודע, אבל שניהם פרסמו תמונה שלך בהפרש של ארבעה ימים. אולי כל אחד מהעיתונים האלה רוצה לגייס אותך לצידו?
"אני לא נכנס לזה. העיתונים כן נלחמים, לא נלחמים, כותבים עליי טוב, כותבים עליי רע, לא תמיד גם כותבים עליי דברים טובים. אני לא יודע. לא נכנס לזה".

שני חברי כנסת כבר משכו את חתימתם מהצעת החוק האוסרת להפיץ עיתונים בחינם. יש סיכוי שגם אתה תעשה את זה?
"לא, אני בדרך כלל לא מושך חתימות מהצעות החוק שאני חותם עליהן".

העיקר הבריאות

הילה אלרואי, ראש דסק הבריאות של חדשות ערוץ 10, היא אחת העיתונאיות הוותיקות בתחום, ואף צברה לאורך השנים לא מעט סקופים. מקצועות הרפואה למיניהם אינם רק תחום הסיקור של אלרואי, אלא גם קרובים מאוד ללבה. היא בת למשפחה שהקימה את חברת שח"ל, למדה לימודי רפואת חירום ובשנת 2001 אף עשתה פרקטיקה בנושא בבית החולים איכילוב. הפרקטיקה הוכיחה את עצמה בקיץ האחרון, בעת שהעניקה עזרה ראשונה לפצוע בתאונת דרכים.

משיכתה של אלרואי לרפואה מעשית עלולה לעורר חיכוך מסוים בין מקצועה העיתונאי לתחביבה הרפואי. לאחרונה אישרה הנהלת בית החולים איכילוב לאלרואי לשמש מתנדבת בחדר המיון של בית החולים. זאת, בעקבות בקשה שהפנתה כתבת הבריאות אל מנכ"ל בית החולים, פרופ' גבי ברבש. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה אלרואי פונה לבית החולים ומבקשת להתנדב בו. היא עשתה זאת גם לפני כארבע שנים, אולם אז בקשתה נדחתה.

העובדה שאלרואי חזרה וביקשה להתקבל כמתנדבת באיכילוב, עשויה להאיר באור שונה ידיעות שפרסמה על בית החולים, שליליות וחיוביות כאחד. באוגוסט 2013, למשל, עשתה למגזין "שישי" כתבה נרחבת שבמסגרתה בילתה לילה בחדר המיון הכירורגי של בית החולים איכילוב. זאת בזמן שגם אלרואי וגם הנהלת בית החולים יודעים שהיא ביקשה ועדיין מעוניינת להתקבל אליו כמתנדבת, אך הצופים לא יודעים על כך דבר. חודש וארבעה ימים לאחר שידור הכתבה, בערב יום הכיפורים האחרון התנדבה אלרואי בחדר המיון של בית החולים איכילוב, לאחר שקיבלה אישור חד פעמי לכך.

מנכ"ל בית החולים איכילוב, פרופ' גבי ברבש, לא קצת בעייתי שהילה אלרואי תשמש אצלכם כמתנדבת?
"למה אתה פונה אליי בצורה ישירה, ולא דרך הדובר בצורה מסודרת? אני ער לשאלה. הבחורה היא פראמדיקית, זה מה שאני יודע. אני חושב שהשאלה היא לגיטימית, ואני אענה לך דרך הדובר".

מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים איכילוב, פרופ' פיני הלפרן, הילה אלרואי כבר התחילה להתנדב אצלכם?
"היא עוד לא החלה, אבל היא קיבלה אישור עקרוני מהנהלת בית החולים למיטב ידיעתי".

ואין כאן בעייתיות מסוימת?
"אני מעדיף שתפנה לדובר בית החולים".

הילה אלרואי, מה תגובתך?
"אכן התנדבתי פעם אחת במיון במהלך יום הכיפורים. למרות התנדבות זו, מעולם לא זכה בית החולים בסיקור מועדף, ודי לעבור על רשימת הידיעות החדשותיות ששידרתי בעניינו בחדשות 10".

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "הילה אלרואי התנדבה בחדר המיון של המרכז הרפואי תל אביב פעם אחת בלבד – בערב יום כיפור האחרון. אכן היא ביקשה להתנדב על בסיס קבוע, וזאת על רקע היותה פרמדיקית. פרופ' ברבש נטה לאשר את הבקשה, אך בשל ספקות שהועלו מהנהלת המיון ומאגף הדוברות – הבקשה טרם אושרה. יובהר מעל כל צל של ספק כי מעולם לא נעשתה פניה או התניה על ידי בית החולים או הילה אלרואי בנושאי סיקורה וכל טענה או סברה אחרת היא עורבא פרח". 

יגאל סרנה VS רונן ברגמן

גיבור עמוד השער של מוסף "7 ימים" בשישי האחרון היה תא"ל (מיל') עוזי עילם, לשעבר מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית. עילם העניק ראיון נרחב לעיתונאי "ידיעות אחרונות", רונן ברגמן, שמתוכו נבחר לכותרת הציטוט הקצרצר הבא: "פרויקט הגרעין האיראני יהיה מבצעי רק בעוד עשר שנים. נתניהו ופוליטיקאים אחרים הכניסו את הציבור בישראל לפחד נורא ומיותר".

הכותרת הזו גרמה לעיתונאי אחר של "ידיעות", יגאל סרנה, להגיב בעמוד הפייסבוק שלו. סרנה העלה את צילום השער, ולידו הוסיף את השורה הסרקסטית: "כשרונן ברגמן חתום על זה... איך אגיד בעדינות. ברגמן, טול קורה?".

רונן ברגמן, מה תגובתך?
"אני לא אגיב, תודה". 

נשיאים ורוח

האם בנימין נתניהו יצליח או לא יצליח לדחות את הבחירות לנשיאות? השאלה העסיקה ביום שלישי את כל כלי התקשורת. ומה התשובה? תלוי, כמובן, באיזה עיתון דפדפתם באותו בוקר. על פי "ידיעות אחרונות" (למטה) נתניהו ניהל "קרב אבוד בטוקיו" והבחירות לנשיאות צפויות להתקיים במועדן. על פי "ישראל היום" (למעלה) רוב השרים דווקא בעד דחיית הבחירות, ואילו נתניהו שוקל להביא את ההצעה לדיון בממשלה. אז מי צדק? עוד באותו יום הודיעו יאיר לפיד וציפי לבני על התנגדותם למהלכי נתניהו וקברו, נכון לעכשיו, את יוזמת ביטול הנשיאות. למחרת חגג "ידיעות" את ההישגונצ'יק של חברי המערכת לבני ולפיד עם כותרת ענק בת יותר מחצי עמוד, ואילו "ישראל היום" נאלץ להודות בכותרת נכאים קטנה יותר כי "מסתמן שיוזמת ראש הממשלה לא תצא אל הפועל". 

הקרב על נטלי דדון

ועכשיו, סוגה עילית ו/או פינת האינטרקציה הדלוחה למחצה עם הבוס המסוקס. למי תודה? למי ברכה? לגיל משעלי, כתב הרכילות של mako. ביום ראשון פרסם משעלי שנטלי דדון ורותם כהן כבר לא, ופתח את האייטם במשפט "אחרי שסיפרנו לכם לראשונה על הזוגיות של נטלי דדון ורותם כהן, אנחנו מצטערים לבשר שהשניים החליטו לפרק את החבילה". אלא שעל פי הנתונים בשטח, מי שדיווח ראשון לאומה הדרוכה על הזוגיות המתהווה היה לא אחר מצחי קומה, העלוקה של מוסף "24 שעות" ב"ידיעות". בעוד הסקופ המרעיש של קומה נחת בבתי מנויי "ידיעות" ב-6 במרץ בשעה שש בבוקר, הסקופ המהדהד של משעלי פורסם באותו יום רק בשעה 8:08 בבוקר.

גיל משעלי, תרצה להגיב?
"תפנה לעורך". 

עורך mako, איתי ולדמן, הכדור עובר אליך.
"שבוע חלש, אה?".   

הבגידה הגדולה

"לא אמצא מנוחה אפילו בלילה, אין לי מי שחס על כוחי", מלמלתי בעייפות בשעה שהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"כבר הספקתי להכיר לא מעט צדדים שליליים באישיות הבעייתית שלך, הורביץ", הוא נשמע זועם יותר מאי פעם. "אבל יכול להיות שאתה גם איש בוגדני?".

"על מה אתה מדבר?", גמגמתי.

"על המוזסולוג והשלדוניסט", אמר הקונספירטור בעלבון. "זהו? עברת לרעות בשדות זרים?".

"חס וחלילה", אמרתי בחיוורון. "זה ממש לא כמו שזה נראה. ראשית, לא פניתי אליהם אלא הם פנו אליי. שנית, מדובר כמובן בצירוף מקרים. ושלישית, זו הייתה מעידה חד פעמית".

"את זה תמכור לגונן מ'ישראל היום'", ירה הקונספירטור.

"מה זאת אומרת?", התבלבלתי. "איך גונן קשור?".

"כי גם לגונן הייתה השבוע מעידה חד פעמית", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "איך הוא כתב ביום רביעי על אולמרט? 'כאשר הוגש כתב אישום לראשונה בתולדות המדינה נגד ראש ממשלה לשעבר, העניין זכה ב'ידיעות אחרונות' לידיעה על טור אחד בתחתית אחד העמודים האחוריים'".

"נו?", שאלתי. "וזה לא נכון?".

"אתה רוצה להגיד לי שגונן לא דייק?", שאלתי בתדהמה. "ועוד בנושא של 'ידיעות אחרונות'? איך זה יכול להיות?".

"מכיוון שגונן מסרב לדבר איתך, ובצדק, אתה מוזמן לשאול את המוזסולוג והשלדוניסט שלך", אמר הקונספירטור וטרק.

ואם כבר טריקות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

פרטים חדשים על ההצעה המגונה בכנסת

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר