תרופה לסרטן בעוד שנה? נחיה ונראה
מזה דורות מצפה האנושות ליום המיוחל שבו תימצא תרופה יעילה למחלת הסרטן. בשבוע שעבר, בעקבות שורה של פרסומים, נדמה היה שהמועד הזה קרוב מאי פעם. האם בדיעבד מתברר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי? נראה שכן. האם כלי התקשורת שפרסמו את הידיעה הסופר-אופטימית הזו, לפיה אוטוטו יימצא מזור כמעט לכל סוגי הסרטן הקיימים, טרחו לבצע בדיקה טיפה'לה יותר מעמיקה? ברור שלא. שנתחיל? יאללה:
בשני שעבר פירסם אתר "ג'רוזלם פוסט" כתבה שנשאה את הכותרת המבטיחה: "תרופה לסרטן? מדענים ישראלים אולי מצאו כזו". הכתבת, מעיין יפה-הופמן, ראיינה בהרחבה את דן ארידור, יו"ר חברת הביוטק AEBi השוכנת בנס ציונה, ואת מנכ"ל החברה, ד"ר אילן מורד. "אנחנו מאמינים שנציע תוך שנה תרופה כוללת לסרטן", צוטט ארידור בכתבה, ואילו מורד הרחיב מעט על הרעיון של החברה. על פי ההסבר (באופן כללי ביותר), הרי שלהבדיל מסוגי טיפולים אחרים שבדרך כלל עובדים על מטרה סרטנית אחת, הסוג שפיתחה AEBi עובד באופן סימולטני על מספר מטרות סרטניות, כך שהסרטן לא יוכל לחמוק מהטיפול.
למחרת, אור לשלישי שעבר, פורסמה הכתבה גם ב"ג'רוזלם פוסט" המודפס, ובתכנית "בוקר טוב ישראל" בגל"צ מיהרו לעשות פולואפ. גם כאן הפתיח נשמע מבטיח. "עכשיו אנחנו עם סיפור הגאווה הישראלית הגדולה בכל הזמנים, עם כל הכבוד לוונדרוומן ולאירוויזיון ולמובילאיי", הכריז המגיש, אפי טריגר. "חוקרים ישראלים מספרים שהם עומדים בעוד שנה להשיק תרופה לסרטן, יעילה יותר מכל מה שהכרנו עד עתה". המרואיין, ד"ר מורד, נשאל האם מדובר במעין אנטיביוטיקה לסרטן. "כן, משהו כזה", אישר מורד. "מדובר על משפחה של תרופות, לא תרופה אחת, כל תרופה תותאם באופן אישי לחולה על פי הזיהוי המדויק של הסרטן שלו. אנחנו כרגע עובדים על בניית המאגר הזה, וכן, זה יהיה כמו אנטיביוטיקה".
"ג'רוזלם פוסט" וגל"צ לא היו היחידים להפיץ את הבשורה. בהמשך אותו יום פורסמה הכותרת המרעישה גם ב-mako ("הסוף למחלת הסרטן? מדענים ישראלים טוענים שמצאו תרופה לסרטן"), ולמחרת, ברביעי, התראיין מורד גם לאברי גלעד ולמירי נבו בתכנית "העולם הבוקר". "תשמע אילן, זה טוב מדי בשביל להיות נכון. אתה מבין את זה, נכון?", הסתייג גלעד. "השאלה היא האם גורמים ממסדיים גדולים, גופי מחקר גדולים, חברות תרופות גדולות, הולכים איתכם, או שזו בשורה שיוצאת מהמעבדה הקטנה שלך ושעדיין אין לה תמיכה". מהתשובה, בין השורות, ניתן היה להבין שעוד ארוכה הדרך. "כרגע אנחנו בשלב הפרה-קליני, שבו אנחנו בודקים על תרביות תאים ועל חיות", השיב מורד. "אנחנו יכולים תוך מסגרת זמן של שנה או קצת יותר מזה להגיע לקליניקה. הכול תלוי במימון שיהיה לנו. כרגע אנחנו מתקדמים בקצב איטי כי המימון שלנו לא גדול, אבל אנחנו נגיע לשם. זה פשוט ייקח יותר זמן". למרות סימני השאלה העולים מן התשובה סיכם גלעד את הריאיון בכך שקבע כי מורד "מכוון לפרס נובל". 
אלא שפרס נובל ייאלץ להמתין. המשותף לכל ארבעת הפרסומים הללו – גם ב"ג'רוזלם פוסט", גם בגל"צ, גם ב-mako וגם ב"העולם הבוקר" – היא העובדה שבאף אחת מהמערכות הללו לא טרחו לשוחח עם רופא מומחה, העוסק בטיפול בחולי סרטן, כדי לבחון האם יש ממש מאחורי הרעיון היומרני של AEBi והאם אכן קיימת כאן פריצת דרך. הכתבה של "גרוזלם פוסט", שקיבלה פולו-אפ גם ב"ניו יורק פוסט", ספגה מתקפה חריפה מצד מומחים בארצות הברית. הביקורות הקשות פורסמו בין השאר באתר ACS, החברה האמריקאית לסרטן ("תרופה לסרטן? לא כל כך מהר"); באתר "פורבס" ("חברה ישראלית טוענת שתהיה לה תרופה לסרטן בתוך שנה. אל תאמינו לה"); ובאתר הבריאות "סטאט" ("הטרגדיה המודרנית של טיפולי סרטן מזויפים"). בעקבות זאת פירסם "ניו יורק פוסט" ידיעה מתקנת כבר למחרת. ל"ג'רוזלם פוסט", לעומת זאת, לקח שלושה ימים לפרסם אייטם מעודכן (עם הכותרת: "תרופה לסרטן? למרות טענות של חברה אחת, מומחים רבים אינם בטוחים").
בסוף האייטם הבטיח העיתון לעקוב אחרי תוצאות החברה בעוד 12 חודשים. נחיה ונראה. בינתיים נותר להתנחם בעובדה שרבים מכתבי הבריאות, שבדקו את הנושא, ושוחחו עם מומחים לדבר, הבינו כי בשלב זה ספק גדול אם אכן יש כיסוי להבטחה של AEBi, ולכן לא פרסמו דבר.
ד"ר אמיר און, מנהל מכון הריאות של בית החולים שיבא תל השומר, מה אתה אומר על הפרסומים המבטיחים האחרונים?
"קראתי את הפרסומים הללו, בחברה הזו טוענים שהם פיצחו את הסוד לריפוי הסרטן בזכות האפשרות לשלב תרופות שיפעלו יחד כדי לטפל בגידולים באופן אינדיבידואלי. צריך להבין שכל גידול שונה ממשנהו בסמנים הגנטיים, כך שלכאורה אם מזהים אותם ומשלבים תרופות שכל אחת מהן תוקפת את אחד הסמנים, ניתן יהיה לטפל במחלה. השילוב הזה של התרופות נשמע על פניו הגיוני, והוא אכן מתבצע בטיפולים נגד שחפת או HIV. גם באונקולוגיה מוכר הרעיון הזה של קוקטייל רפואי, אבל כאן הבעיה היא הרעילות שבשילוב של אותן תרופות. השתתפנו כאן בשיבא במספר מחקרים פורצי דרך הנושא, ותמיד הגורם המגביל הוא עניין הרעילות של התרופות הקיימות. צריך להבין שגם לקחת תרופות קיימות מהמדף ולחבר אותן הוא תהליך שלוקח שנים ארוכות, וגם שהבעיה היא פחות בשלב המעבדה ויותר בשלב שבו מנסים ליישם את התרופה על בני אדם. אנשים לא מגיבים לתרופות כמו תאים בצלחת או כמו עכברי מעבדה. הרעילות כאן היא הרבה יותר גדולה, וזה הגורם המגביל והבעייתי".
רק היום: איחוד של להקת החיבושיות
האם כל מעריצי להקת Creedence Clearwater Revival (או בקיצור CCR) – שמיהרו לרכוש כרטיסים להופעותיה בקיץ הקרוב בהיכל התרבות בתל אביב ובמרכז הקונגרסים בחיפה מודעים לכך ששילמו במיטב כספם (מינימום 199 שקלים) עבור הופעה של להקה אחרת לגמרי? מעשה שהיה כך היה:
ברביעי שעבר פרסמה איה חיות באתר "הארץ" את הכותרת הבאה:
למחרת, חמישי, פירסם רז שכניק במוסף "24 שעות" של "ידיעות" את כיתוב התמונה הבא:
אלא שעד מהרה התברר שההבדל נמצא באותיות הקטנות. עמית סלונים, עורך ב"וואלה!", מהראשונים שזיהו, העלה את הפוסט הבא:
הפוסט הוביל לתגובות נזעמות של מעריצים מאוכזבים. בין המגיבים לאחד המגיבים היה גם שכניק עצמו.
שכניק לפחות איית נכון את שמה של להקת הקאברים (Revived ולא Revival). חיות טעתה גם בזה, ולכן בהמשך נאלץ אתר "הארץ" לתקן את הכותרת:
רז שכניק, תרצה להגיב?
"אכן, הצדק עם הקוראים. היה חייב לבוא דגש שמדובר בלהקת קאוורים ולא בלהקה המיתולוגית".
ממערכת "הארץ" נמסר בתגובה: "הייתה טעות והיא תוקנה במהרה".
הציטוט מול המציאות (1): חפש באנטרקטיקה
הציטוט: בשישי האחרון פירסם אתר "גלובס" את הכותרת הבאה:
המציאות: בניגוד לכותרת הגג, גל הקור הנ"ל אינו בארץ. ובניגוד לכותרת, הקור לא הגיע מאנטרקטיקה (הקוטב הדרומי), אלא מארקטיקה (הקוטב הצפוני). חוץ מזה הכול מדויק.
הציטוט מול המציאות (2): בלבול על בלבול
הציטוט: בראשון האחרון, רגע לפני הסופרבול, הקדיש מוסף הספורט של "ידיעות" את כפולת האמצע ל"כל מה שצריך לדעת על הסופרבול ה-53". בין השאר הופיע בה האייטם הבא:
המציאות: אם כבר בלבול, כדאי לפחות שבמוסף הספורט יימנעו ממנו: ב-NFL מציינים את הסופרבולים בספרות רומיות (במקרה הזה: LIII, כפי שמופיע בתמונה) ולא בספרות יווניות.
הציטוט מול המציאות (3): טעות בכתובת
הציטוט: הכתב הפרלמנטרי של "מעריב", אריק בנדר, פירסם את כיתוב התמונה הבא:
המציאות: די ברור מהתמונה שלא מדובר במצודת זאב (קינג ג'ורג' 38) אלא בבניין ברחוב רוטשילד 22 בתל אביב.
אטילה שומפלבי VS אראל סג"ל
במוצאי שבת האחרון ריטווט אראל סג"ל את הציוץ הבא של יואב יצחק:
לציוץ של יצחק הוסיף סג"ל את ציוץ הפרומו הבא: "נשלחה שאילתה לפרקליטות. מחר ב-11:10 ב-103FM יואב יצחק ואלי ציפורי. אל תפספסו". מי שלא פספס הוא הפרשן הפוליטי של ynet, אטילה שומפלבי, שגילגל מול סג"ל את הדיאלוג הנינוח הבא (לא נגענו):
אטילה שומפלבי: "אה, אז עכשיו הוא בכלל לא כשיר לכהן כיועמ"ש, כן? זה החירטוט החדש של הדיפשטעייטל? מנדלבליט פסול?".
אראל סג"ל: "איפה ראית שאמרתי דבר כזה? אני מנסה לברר האם יש אמת או אין אמת בטענות מר יואב יצחק. לא מעניין? לא חשוב?".
אטילה שומפלבי: "לא יודע, אחינו. הכול מעניין. כמו לברר את השמועה שהשכן מלמעלה בועל כבשים. זה גם מעניין. ואהוד ברק כנראה סרסור במימון וקסנר. יש מלא דברים מעניינים שאפשר להעיף לחלל האוויר ולהתחיל למלא איתם זמן אוויר ולהפיץ קונספירציות שהרבה אנשים יתחילו לזמזם. רק אומר".
אראל סג"ל: "כמו הקונספירציה שהמו"ל שלך השחית את הפוליטיקה הישראלית?".
אטילה שומפלבי: "צריך להיות ממש גבר גבר כדי להשמיץ מו"ל מול עובד שלו. יצאת תותח. בכל מקרה, אגיד את זה ככה: אני גאה בכל דקה ובכל יום ובכל שבוע ובכל חודש ובכל שנה מתוך 18 השנים שאני נמצא ועובד ב-ynet ובקבוצת 'ידיעות אחרונות'. מאחל גם לך להיות גאה במקום שבו אתה נשאר יותר משנתיים".
אראל סג"ל: "אני בניגוד לך משתדל להיות נאמן למצפון שלי".
אטילה שומפלבי: "חי יופי טופי עם המצפון שלי. ואתה לא נאמן למצפון שלך, אתה נאמן למי שמשלם לך יותר. וזה לגיטימי, ואני אפילו אשמח ללמוד ממך. רק על תעטוף את זה בחירטוטי מצפון".
אראל סג"ל: "מר שומפלבי, אני עזבתי את 'וואלה!' ברגע שהבנתי את התרגיל המסריח שאילן ישועה עשה על הגב שלי. פשוט קמתי והלכתי. הייתי מצפה מאדם בעל מצפון כמוך לקום וללכת במקרה ותיק 2000 יבשיל לכתב אישום. לא ככה?".
אטילה שומפלבי: "מר סג"ל, המו"ל שלי מעולם לא החליף איתי מילה על מה לכתוב, מה לשדר, את מי לראיין, מה לשאול אותו, את מי להביא לאולפן וכו'. המו"ל שלי זו לא קבוצת הוואטסאפ שממנה אתה שואב את ההשראה העיתונאית שלך ואת יעדי התקיפה שלך. למעשה, אני את המו"ל שלי לא ראיתי ב-13 השנים הראשונות שלי בקבוצת 'ידיעות'".
אראל סג"ל: "מר שומפלבי, לא שאלתי על האינטרקציה שלך עם המו"ל, תהיתי פשוט האם תחיל את הנורמות המוסריות הנעלות שלך על עצמך, או שכמו שאני מבין אתה קשקשן שלא מוכן להקריב דבר עבור המצפון שלו. ולגבי קבוצות הוואטסאפ שלי, אנא הסבר לי כיצד אתה יודע שמשם אני שואב את עבודתי? פרצת לי לטלפון? תגובתך מר שומפלבי".
אטילה שומפלבי: "הנורמה המוסרית הנעלה היחידה שיש לי היא לא להפיץ בדיות ושקרים. הנורמה היחידה שאני נאחז בה היא לא לנסות לזרוע סרטי אימה וספקולציות קונספירטיביות שמטרתן להסיח את הדעת ולכרסם בלגיטימציה של בני אדם. את כל שאר הנורמות אני משאיר לכם, שופרי השלטון המחזיקים ביד תעודות עיתונאי".
אראל סג"ל: "מר שומפלבי, אתה מתחמק מתשובה פשוטה. במידה ויוגש כתב אישום בתיק 2000, מה תעשה?".
אטילה שומפלבי: "אני? כלום. אתלבט ארוכות איזו עניבה לענוב באותו בוקר לשידור".
אראל סג"ל: "היא הנותנת מר שומפלבי. אתה קולב. ברכותיי".
אטילה שומפלבי: "תודה, מר סג"ל. זה היה ערב מרתק שבו זכיתי לקבל הטפות מוסר מסגן המו"ל של הפייק בישראל. מעליך רק מר נתניהו. ביחד אתם מציפים את השיח בבדיות בצורה מוצלחת למדי. אין ספק שיש לך מעמד איתן שממנו אתה זכאי להטיף מוסר לאנשים שמשך שנים רדפו אחרי סיפורים בזמן שהיית עסוק מלהמציא חירטוטים. זכיתי".
דברים בשם אומרם (1): תתראיינו רק בשידור ישיר
חברים יקרים,
בימים האחרונים נשאלתי על ידי מספר חברים, כיצד זה הסכמתי להשתתף בתכנית התחקיר של "נשואות לשב"כ"?
על מנת להסיר כל ספק, ברצוני להבהיר – לא השתתפתי בתכנית האמורה, לא נשאלתי על הנושא שעלה בתכנית, לא נתבקשתי להגיב על המקרה שעלה בתכנית וממילא גם לא הגבתי!
מה שקרה, שפנתה אלי העיתונאית פז שוורץ וביקשה לראיין אותי על פעולת היחידה היהודית, הקשיים שלה, איך מכסים את היעדים וכו'. הסכמתי לכך במסגרת המגבלות המוכרות לי היטב, ומתוך כוונה שהדבר יסייע למערכת. מה שקרה, לקחו את התשובות הכלליות שלי, חתכו וערכו ושתלו בתוך התכנית כדי שהתכנית תראה אותנטית ואמינה, ומתוך כוונה שתתמוך בתזה ההזויה שלהם.
חוזר שוב: תשובותיי כפי שהוקרנו לא ניתנו במסגרת תשובה לנושא התחקיר – מדובר במעשה נבלה וזילות של העיתונות!
ברור שאם הייתי נשאל שאלות על נושא התחקיר ועל המקרה הספציפי הייתי מתייחס לגופו, כפי שעשיתי בראיונות לתקשורת למחרת!
לידיעת כל המתראיינים למיניהם: תתראיינו רק בשידור ישיר!!
(מנחם לנדאו, לשעבר בכיר בשב"כ, על תחקיר "זמן אמת" בערוץ "כאן 11")
פז שוורץ נמנעה מלהגיב.
דברים בשם אומרם (2): שניים שמבכים ומייללים על הטרף שניטל מפיהם
אני מבקש לחלוק עמכם כמה רגעי נחת שבהם צחקתי הבוקר כפי שלא צחקתי מזמן. רזי ברקאי העלה לשידור בגל"צ שניים מבכירי המראיינים בתקשורת, אריה גולן, ידידי הוותיק מרשת ב', ורינה מצליח מחדשות 12. זאת כדי שיחוו דעה על העובדה שהריאיון הראשון שמעניק בני גנץ הוא לשניים שאינם עיתונאים במלוא מובן המלה – חנוך דאום ושלמה ארצי – ולא להם, המראיינים הוותיקים והמוכשרים.
מי שלא שמע את השניים מבכים ומייללים על הטרף שניטל מפיהם, לא שמע יללות מימיו.
"חבל לי שהוא לא מתראיין בתקשורת הנורמלית", אמר גולן וחשף את האמונה המגלומנית הפנימית שלו ושל שורת המקהלה שהוא חלק ממנה, האומרת: אנחנו – הנורמלים ומי שלא חושב כמונו הוא לא. תגידו, זה נורמלי?
וזה לא נגמר: "אנחנו יודעים לשאול את השאלות האמיתיות וחבל שהוא לא יתמודד עם השאלות שיודעים לשאול העיתונאים האמיתיים". בקיצור – גולן סבור שרק החונטה שלו יודעת לשאול וכל השאר תמים ורשעים. כשהגיע תורה של רינה מצליח להשמיע את פניני לשונה, כבר לא יכלה לשלוט בעצמה ובקולה שהפך צווחני ורוטט מזעם הטיחה:
"רוב הפוליטיקאים מתראיינים אצלנו ומקבלים יחס הגון כולל ראשי הליכוד".
כאן כבר צחקתי בקול, אבל גם הייתי עצוב בשבילה כיוון שהבנתי שהיא מדברת מתוך שכנוע עמוק שאכן הדברים הם כאלה. כאילו בנט לא נאלץ לצעוק עליה "די כבר!" אחרי שנתנה לו "יחס הגון והולם" ולא קטעה אותו. כי אצל מצליח זו כבר שיטה: מי שדבריו נעימים לה מדבר ללא הפרעה, אבל אבוי למי שמעז לומר דברים המנוגדים להשקפת עולמה. הרי אז לא תיתן לו להשלים ולו חצי משפט בטרם תבוא שאלה נזעמת ומבט מזרה אימים לא פחות. ומה שמטריד יותר: לפחות לו היו שאלותיה אינטליגנטיות. זה קורה לעתים נדירות בלבד.
רזי דווקא ניסה לשאול אולי זה דווקא נכון מבחינתו של בני גנץ, אבל כאן כבר יצאה מצליח מהכלים: "מה שחשוב מבחינתו לא חשוב לי!", צרחה. "אני לא היועצת האסטרטגית שלו לא חשוב לי הקמפיין של בני גנץ".
מצליח נדהמה להיווכח שבני גנץ מסרב לעבוד אצלה כפי שהיא רגילה עם יתר הפוליטיקאים. איזו חוצפה מצידו!
אבל נראה שבני גנץ יודע שבדרך כלל השאלות ששואלים אריה גולן ורינה מצליח אלו השאלות ששואלים רזי ברקאי ורינו צרור ואסתי פרז – הנובעות ממאגר השאלות המשקף השקפת עולם מסוימת מאוד. אפשר לצפות מראש מה ישאלו ואפילו באיזה סדר. והוא מעדיף משהו אחר, רענן שאולי יפתיע אותו ואולי גם את כולנו.
חזקה על דאום וארצי שיעשו עבודה הרבה יותר טובה מ״העיתונאים האמיתיים" גולן ומצליח את קומפני. דבר אחד בטוח: זה יהיה הרבה הרבה הרבה יותר מעניין.
(מיכאל טוכפלד בדף הפייסבוק שלו, 5.2.2019)
רינה מצליח, תרצי להגיב?
"טוכפלד כתב הביביתון לא ראוי לתגובה. אבל אתה מוזמן להתקשר למי שתבחר מראשי הליכוד ומטה ולשאול את דעתם לגבי הגינות הראיונות אצלי. אגב, כולל בנט".
אבל הפוסט הוא לא של כתב "ישראל היום", מתי טוכפלד, אלא של אבא שלו, מיכאל טוכפלד.
"וואלה? אז עוד יותר לא ראוי לתגובה".
בלעדי פעם שלישית? נמכר
אייטם בלעדי? תשאלו את גוגל. בחמישי שעבר פירסם "כלכליסט" את האייטם הבא, בתוספת הלוגו הנחרץ "בלעדי ל'כלכליסט'":
אלא שאותו אייטם, על אותה חברת קורקינטים שמתעתדת להיכנס לארץ, פורסם ב"גלובס" כבר בספטמבר האחרון:
ואם זה לא מספיק, אותו אייטם פורסם באוקטובר גם ב-ynet:
ועוד דוגמה מקבוצת "ידיעות": יום קודם, ברביעי, פירסם "ממון" את האייטם הבא, עם הלוגו "בלעדי", על כך ששטראוס החלה לייבא גבינות של מחלבת "ארלה" הדנית:
ואכן מדובר באייטם בלעדי, אם מתעלמים מכך שמאז דצמבר 2017 הוא פורסם בלא מעט מקומות כאלה ואחרים.
על גלגלים
טס מעל העיר, יורה בהם חצים, פלאשים בעיניים, אוויר במפרצים. שט בתוך זרמים, נעים כמו דגדוגים, אבל אז הטלפון מצלצל ועל הקו הקונספירטור.
"רוצה בימבה, הורביץ?", הוא ירה.
היה נדמה לי שלא שמעתי טוב. "התכוונת לבמבה?", שאלתי.
"בימבה, הורביץ, בימבה חשמלית", הוא חזר. "מכיר? ארבעה גלגלים ומנוע קטן שמאפשר רק נסיעה איטית במיוחד?".
"זה מתאים לי בכלל?", פקפקתי. "הרי יש לי מכונית רגילה".
"זה מתאים לכולם, הורביץ", הכריז הקונספירטור. "הנה, תקרא את המודעה הגדולה שהתפרסמה בשלישי שעבר ב'ישראל היום':".
"קיבלת הורביץ?", וידא הקונספירטור. "כמו שאתה יכול לקרוא בעצמך במודעה, יש לבימבה הזו מאות לקוחות מרוצים, ואפילו מצוטט כאן לקוח מבסוט במיוחד שמספר איך הוא נסע עם הבימבה שלו לקאנטרי, לקניות, לים, ובסוף אפילו לשמחה משפחתית שבה הוא החנה את הבימבה החשמלית שלו בכיף על המדרכה. אתה יכול לעשות את זה עם הרכב הרגיל שלך?".
"לא", נאלצתי להודות. "אבל למה אתה נופל עליי עם הבימבה הזו עכשיו? זה לא מיועד למוגבלים או לקשישים?".
"לא לפי המודעה שהתפרסמה בגדול בעמוד 19", הטעים הקונספירטור. "המילים 'מוגבלים' או 'קשישים' בכלל לא מופיעות בה. רק לקוחות".
"אני איכשהו חש שעומד להגיע איזה 'אבל' קטן", המהמתי.
"ואתה צודק, לשם שינוי", המשיך הקונספירטור. "אבל אם תדפדף אחורה, לעמוד 15 של אותו גיליון ממש, תמצא את האייטם המערכתי הקטנטן הבא, שאני שולח לך ברגע זה:".
"אני קורא פה שמשרד התחבורה אסר לייבא את הבימבה, בגלל שבני נוער משנים לה את המהירות המותרת בחוק, ופועל להגביל את השימוש בה למוגבלים ולקשישים בלבד", תמצתתי.
"נו, הורביץ, ומה משתמע מזה?", הקשה הקונספירטור.
"אני יודע", זינקתי. "משתמע מזה שב'ישראל היום' מתקיימת הפרדה מוחלטת ובלתי ניתנת לניתוץ בין תוכן לבין מודעות".
"אתה מקרה אבוד", סינן הקונספירטור וניתק.
ואם כבר מקרים אבודים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור הקודם: איך נחלץ נסראללה ממחלת סרטן אלימה?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il