גאיה שאקי חזרה בלילה מהופעה במועדון בתל אביב. בשעות הצהריים היא עוד הספיקה לדבר עם אמה, והשתיים סיכמו על תפריט לארוחת השבת המשפחתית. כשחזרה לבית סבה וסבתה במושב חדיד, שם התארחה עם אחיה ועם אמה, הלכה שאקי לישון. האם, יפעת הלל, ישנה בחדר הסמוך.
בחמש וחצי בבוקר התעוררה הלל. "היא שאלה אותי משהו על הטלפון שלה", מספרת שאקי, "אבל לא הבנתי מה היא רוצה וחזרתי לישון. אחר כך היא העירה אותי שוב ושאלה איפה אחי, ואני אמרתי לה שאני לא יודעת. היא הלכה למטבח ואני ושוב נרדמתי, השינה הכי עמוקה שיש, כשאתה כל כך עייף שאתה פשוט לא מרגיש שום דבר. הדבר הבא שקמתי ממנו היה דקירה עמוקה בצוואר".
את מה שקרה אז, בבוקר יום חמישי של חודש מרץ 2023, זוכרת שאקי ברסיסים. לקח לה זמן להרכיב את התמונה המלאה, הבלתי נתפסת: אמא שלה דקרה אותה בסכין ארבע פעמים. פעמיים בגב, פעם אחת בראש ופעם נוספת בצוואר, מילימטרים מהעורק הראשי. לאחר מכן הפנתה הלל את הלהב אל עצמה, ואחרי שתי דקירות בצוואר איבדה את הכרתה.
"יש לי בלאק-אאוט, המוח שלי מחק את הרגע שבו היא עשתה את זה לעצמה", אומרת שאקי. "אני זוכרת רק שיצאתי מהחדר וצרחתי שאמא שלי דקרה אותי ואת עצמה, צרחות של חיה פצועה. את נשמתי צרחתי, אבל לא יצא לי קול. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שלקחתי איזה בד מחבל הכביסה וניסיתי לחסום את הדם שזרם לי מהצוואר. הערתי את סבתא שלי ואת אחי, וביקשתי ממנו להזמין אמבולנס. מהלחץ הוא לא זכר את הטלפון, אז הזמנתי את האמבולנס בעצמי. בסלון דוד שלי עשה החייאה לאמא, וסבא וסבתא ישבו על הספה לידם. הרגשתי שאני עומדת להתעלף, דיממתי בטירוף, רעדתי וקפאתי מקור, אבל לא הייתי מוכנה לעצום עיניים. אמרתי לעצמי שאם אעצום עיניים, אני לא יודעת לאן זה ישלח אותי, אז התעקשתי להישאר ערה".
את זוכרת מה הרגשת? מה חשבת?
"שאני הולכת למות, אבל היצר ההישרדותי כל כך חזק שהייתי באדרנלין מטורף. לא כאבו לי הדקירות ולא חשבתי על מה שעברתי. הייתי בהישרדות".
הבת והאם הועלו לאמבולנס והובלו לחדר הלם בבית החולים. "אמא שכבה לידי, ראיתי אותה בזווית העין מבעד לווילון ובאופן אינסטינקטיבי קראתי תהילים לרפואתה", מספרת שאקי. "אחרי 40 דקות בערך שמעתי רעשים מהמכשירים שמחוברים אליי, ומהצד שלה הייתה דממה. הבנתי שקרה משהו רע, אבל לא בכיתי. משם לקחו אותי לכמה שעות של בדיקות – מיליון רופאים, תפרים, צילומים, משטרה, תחקירים והמון בלגן. בכל הזמן הזה לא בכיתי, אפילו לא דמעה אחת".
לפנות בוקר, כשהסתיימו הבדיקות הדחופות, הוכנסה שאקי לחדר שבו המתינו אביה ודודה. "רק אז התפרקתי, רק אז התחילו ליפול לי האסימונים", היא נזכרת. "הבנתי שאמא דקרה אותי והתאבדה, שהיא דקרה את עצמה פעמיים ואותי היא דקרה ארבע פעמים, שהיא לא בחיים ואני כן. הרופאים אמרו שבנס שרדתי את הדקירות האלה. אני מרגישה שהקדוש ברוך הוא הציל אותי".
אמא שלי דחפה אותי לשיר
גם כשהיא מספרת על היום ההוא אין דמעות בעיניה של שאקי. היא מדברת בשקט, ומדברת על הכל. ככל שזה קשה, חשוב לה לדייק. לתקן את הרושם שיצרו פרסום חלקי ושגוי של הסיפור ושמועות שנולדו בעקבותיו.
שאקי (22) פרצה לתודעה בעונה השביעית של "הכוכב הבא". הקול הייחודי, המוזיקליות והבגרות שהפגינה כנערה הובילו אותה עד למקום הרביעי בגמר התוכנית. היום קשה לזהות אותה במבט ראשון; רעמת התלתלים שאפיינה אותה אז עטופה כעת בכיסוי ראש. הלבוש של כוכבת הרוק הוחלף בשמלה צנועה, ו-22 הקעקועים שעל גופה מכוסים לחלוטין. בשש השנים שעברו מאז שנראתה על המסך של קשת 12 היא השלימה תהליך חזרה בתשובה, וכיום מעוניינת מטעמי צניעות להופיע רק לפני נשים. "אחרי כל מה שעברתי אני זקנה בנפש", היא אומרת, "אבל אני מרשה לעצמי להיות גם ילדה. להרגיש מה שאני רוצה, לעשות שטויות, לא להתחשבן, לעשות כל מה שאני מרגישה בבטן שנכון".
היא גדלה בחדיד, אחות בכורה לנבו, הצעיר ממנה בשלוש שנים. כשהייתה בת 12 התגרשו הוריה, אביה חזר בתשובה ושאקי עברה בין שני הבתים ושני העולמות, הדתי והחילוני. "מאז התחיל הבלגן", היא מחייכת. "מאז שאני זוכרת את עצמי מאוד חיפשתי את עצמי, חיפשתי להגיע לנחלה, שזו אותה מטרה שיש לי היום. פשוט אז חיפשתי את הנחלה הזו בזבל".
מה זה אומר?
"שכנערה עשיתי דברים שאני מתביישת בהם. את בית הספר עזבתי בכיתה י"א כי לא הסתדרתי במסגרת, לפני שהגעתי ל'הכוכב הבא' היו לי התקפי בכי ודיכאונות והייתי בבאסה תמידית, כאילו הלכתי עם חור בבטן. זו הייתה תקופה קשה עבורי".
איך נוצר הקשר שלך עם עולם המוזיקה?
"בגיל 15 כבר כתבתי שירים והתחלתי לנגן. לא חשבתי להיות זמרת, עדיין לא הבנתי מי אני ומה אני רוצה לעשות, אבל אמא שלי דחפה אותי לשיר. היא מאוד האמינה בי והחלום שלה היה שאצליח במוזיקה, זו הייתה מטרת חייה".
שאקי הייתה בת 17 כשמלהקת של "הכוכב הבא" נתקלה בסרטון שלה שאמה העלתה לפייסבוק, והזמינה את הצעירה לאודישן. "אמא התלהבה מההזמנה, אני פחות", מספרת שאקי. "אמרתי לה שאני מוכנה ללכת לאודישן בתנאי שאחרי זה היא תקנה לי מה שאני רוצה בקניון".
את אותו אודישן היא עברה, גם את השני ואת השלישי. באחת התוכניות התארחה אמה, והשתיים נראו מאושרות. "ככל שהתקדמתי ב'הכוכב הבא', ככה התפתח לי הרצון להתעסק במוזיקה, והיום הרצון הזה עצום. התוכנית עשתה לי טוב לאגו, לביטחון, הבנתי שאני טובה במה שאני עושה. הפסקתי עם הבלגנים והייתי במקום הרבה יותר יציב בחיים שלי". בו בזמן, היא מספרת, התחילה להתקרב לדת. "זה התחיל בברכות השחר, ואז הפסקתי לנסוע בשבת. בכל פעם עשיתי עוד ועוד צעד בשביל האמונה, וזה עשה לי טוב. אין מה לעשות, אמונה מצילה את הבן אדם".
כשהסתיים חלקה בתוכנית חתמה שאקי בחברת תקליטים במחשבה שהנה היא מגשימה את החלום, אבל "המנהלים הורידו לי את הביטחון העצמי לחלוטין, אמרו לי דברים מזעזעים, 'הקול שלך לא מחזיק, את לא מחזיקה במה, את לא מחזיקה מצלמה'. הם הורידו לי את החשק לעשות מוזיקה".
במקום לפרוץ כזמרת התגייסה שאקי לצבא ("רציתי להיות קרבית, אבל זה לא התאפשר. הצבא היה תקופה מאתגרת, אבל רציתי להוכיח לעצמי שאני מצליחה במסגרת, והצלחתי. עשיתי שירות מלא וזה עשה לי טוב"). לאחר השחרור עזבה את חברת התקליטים ההיא, ואמה נכנסה לתפקיד המנהלת האישית. "הפכנו להיות הכי קרובות בעולם", היא מספרת. "היינו גם אחיות, גם חברות, וגם זמרת ומנהלת. עשינו הכל ביחד – בילינו ביחד, ישנו ביחד".
איך הייתה אמא באותן שנים?
"קליברית. אשת עסקים, אישה של אנשים. בגלל זה לקח זמן עד שהבנתי שהיא במצב נפשי בעייתי, היא עשתה הכל כדי להסתיר את מה שהולך לה בנפש. היא לא הייתה מוכנה שיגידו שהיא לא בסדר או שהיא צריכה עזרה".
לא העזתי לפקפק בשפיות שלה
עם הזמן החלו לצוף אל פני השטח כל הדברים שיפעת הלל ניסתה להסתיר. שאקי שמה לב לזה לראשונה כשההופעה של אמה עברה שינוי קיצוני ולא מוסבר: "אמא הייתה תמיד האישה הכי מטופחת בעולם, תמיד מתוקתקת ומסודרת, תמיד עם איפור ולק, תמיד לבושה יפה ומריחה טוב. אבל שלושה חודשים לפני שהיא התאבדה היא התחילה להזניח את עצמה. פתאום היא בלי לק, בלי איפור".
היה גם שינוי בהתנהגות?
"היא כמעט לא יצאה מהבית, והתחילו אצלה מחשבות שנשמעו כמו פרנויה. היא כל הזמן חשבה שמצלמים אותה או שמאזינים לטלפון שלה".
אמא הייתה מאובחנת? מטופלת?
"לא, שום דבר".
ידעת להגיד מה עובר עליה?
"אני לא מבינה בדברים האלה. הייתי תמימה, לא הבנתי את הסיטואציה, חשבתי שהיא עוברת משהו בעבודה והיא עצובה. יש תקופות כאלה בחיים, מותר לבן אדם להיות עצוב או בדיכאון וזה בסדר. אבל כשאני מסתכלת על זה בדיעבד, לא העזתי לפקפק בשפיות שלה".
דיברת איתה על זה?
"היא התעקשה להגיד לי ולאחי שהכל בסדר, שלא נדבר על זה ולא נספר לאף אחד שהיא עוברת משהו. הסיטואציה הזו יצרה בינינו מתח, היינו רבות, אבל לא דיברנו על המצב שלה. היא לא הסכימה. את יודעת, הייתה תקופה שהאשמתי את עצמי במה שקרה לה – איך לא לקחתי אותה לאשפוז, איך לא הרמתי את הכפפה. אבל ככל שאני חושבת על זה, ככה אני מבינה שבאמת לא יכולתי לדעת שום דבר. שאין לי מה להאשים את עצמי".
יומיים לפני הלילה האחרון בחייה לקתה הלל בהתקף חרדה. "היא חשבה שמשהו רע עומד לקרות לי, לאחי, או להורים שלה", מספרת שאקי. "היא לא הפסיקה לשאול אם אני בסדר ואם אהיה בסדר אם יקרה משהו. אחי ואני פחדנו להשאיר אותה לבד בבית, אז עברנו שלושתנו לסבא וסבתא שגרים בבית הצמוד אלינו. באותו יום היינו איתה כולנו, גם אח שלה ודודה שלי הצטרפו. ישנו כולנו יחד כדי להרגיע אותה שהכל בסדר. אני ישנתי איתה במיטה, ולמחרת היא הרגישה הרבה יותר טוב. "היא אפילו עשתה כמה שיחות עבודה, ואני הבאתי לה את הבגדים שהיא אוהבת, סידרתי לה את הארון והבאתי את האיפור שלה. רציתי שהיא תמשיך להרגיש טוב". בערב יצאה שאקי לאותה הופעה בתל אביב.
"המוח שלי מחק חלק מהאירוע בגלל הטראומה. אני עדיין מדחיקה חלקים ממנו, והאמת היא שמרגע שזה קרה ועד היום עוד לא הגעתי לשלב שאני מחטטת עמוק בפצע הזה", אומרת שאקי כשהשיחה חוזרת ליום ההוא. "מיד אחרי שזה קרה כבר נכנסתי למוד של להמשיך לתפקד".
במה זה התבטא?
"רגע אחרי ששוחררתי מבית החולים, כשהבגדים שלי עוד היו מלאים בדם, עליתי לחדר של סבא וסבתא ואמרתי להם, 'תהיו חזקים' ו'אני תומכת בכם'. זה מצחיק, איפה אני ואיפה לחזק מישהו? לא הבנתי מה קורה איתי".
ביום האירוע פרסם הבלוגר דניאל עמרם את הדברים הבאים בעמוד הטלגרם שלו: "קטטה התפתחה בין הזמרת גאיה שאקי מ'הכוכב הבא' לאמא שלה, במהלכה האמא דקרה את הבת גאיה ולאחר מכן האמא דקרה את עצמה ומתה. הבת פונתה על ידי מד"א במצב בינוני". שאקי ראתה את הפרסום מיד לאחר ששוחררה מבית החולים. "היה לי מאוד קשה עם זה", היא אומרת. "קיבלתי מבול של טלפונים, ולא הייתי מסוגלת לענות. הכאיב לי שהוא כתב דבר שפשוט לא היה נכון, לא הייתה ביני לבין אמא קטטה או ריב. אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את זה, זה שקר וזה פגע בי".
ניסית לדבר איתו? לבקש שימחק את הפרסום?
"אחרי שמיליון אנשים כבר ראו את זה? מה יכולתי להגיד לו? אני לא יכולה לשלוט במה שאנשים אחרים מפרסמים, זה לא בידיים שלי".
לאורך הזמן יכולת לדבר, להסביר מה באמת קרה כמו שאת עושה עכשיו.
"פחדתי, וגם עכשיו אני מפחדת שיהיה עליי אות כזה, שכולם יראו אותי בתור 'הילדה שאמא שלה דקרה אותה'. אבל עכשיו בחרתי לדבר ממקום של אמונה. אני מדברת כדי לחזק אנשים, שיידעו שלא משנה מה אתה עובר בחיים, תמיד אפשר לקום ולקדש את החיים".
את כועסת על אמא שלך?
"לא, קשה לי לכעוס עליה. אני גם חושבת שלא מספיק התאבלתי עליה, כי האירוע הזה היה כל כך טראומטי עבורי שלא הצלחתי להתעסק בשום דבר אחר חוץ מהטראומה. היו המון רגעים שנשברתי, בכיתי והייתי מפוצצת ברגשות, אבל לא התעסקתי באבל. ואת יודעת, אני חושבת גם שחלק מזה שהיא עשתה את מה שעשתה היה מאהבה. עם כמה שזה אבסורד, מרוב שהיא אהבה אותי היא ראתה אותי ואותה כאחד. היא לא דמיינה סיטואציה שהיא לא תהיה בעולם הזה ואני אשאר בו. היא לא רצתה לעשות לי רע, היא הייתה בהתקף. זו לא הייתה אמא שלי באותם רגעים".
אני עדיין מפחדת לעצום עיניים
לאורך השיחה חשוב לשאקי לשמור על חיוך. מדי פעם היא גם זורקת איזו בדיחה שחורה שעוזרת לה להתמודד עם המצב. "לא משנה כמה חרדות יש לי, אני שומרת על שמחת חיים ואופטימיות", היא אומרת. "ולא משנה כמה התקפי חרדה מזעזעים יש לי, רגע אחר כך אני משתדלת להיות בשמחה, בריקודים ובבלגן".
חרדות הן משהו שאת מתמודדת איתו מאז האירוע?
"בטח, החיים שלי השתנו מקצה לקצה. הפסקתי לחלוטין להופיע, ובהתחלה כמעט לא יצאתי בכלל מהבית. אני סובלת מפוסט-טראומה מאז שהאדם שהיה הכי קרוב אליי, מי שהייתה אמורה להגן עליי והביאה אותי לעולם, ניסתה לקחת אותי ממנו. זה יצר לי בראש תחושה שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד, ואני לא מסוגלת לשחרר שליטה. בהתחלה פחדתי להתקלח או להישאר לבד בבית, והיום אני עדיין מפחדת לעצום עיניים. אבל אני נלחמת בפחד כדי לא לאבד את העצמאות שלי. אני עובדת על להיות לבד בבית, מכריחה את עצמי לעצום עיניים לרגע במקלחת, להיות בשליטה בחרדות שלי. אני גם מתמודדת עם ניתוקים. אני נראית הכי רגיל שיש, אבל באמצע שיחה אני מרגישה ריחוף, אני מנותקת. אני נלחמת בזה, בהיגיון שלי אני יודעת מה לעשות, אבל בפוסט-טראומה הגוף מגיב אחרת ולפעמים קשה לשלוט בזה".
שאקי עוברת טיפול פסיכולוגי, ואומרת שהאמונה משמשת לה עזר נפשי נוסף: "אחרי שאמא נפטרה התחזקתי בדת יותר מאי-פעם, הבנתי שיש מישהו ששומר עליי ובוחן כל צעד שאני עושה. אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי, לא הייתי מגיעה לחקור ככה את הדת ולעשות את העבודה שאני עוברת עם עצמי".
לפני כחצי שנה היא החלה להתלבש בצניעות ולשמור נגיעה. "עליתי לאט-לאט במדרגות ההתחזקות, בחודשים האחרונים אנשים התחילו לראות מבחוץ את ההתקרבות שלי לדת והם לפעמים מתבלבלים כי אני שייכת מבחינתם לעולם החילוני. כשהם רואים אותי ככה, המבטים שלהם הם מבחינתי התחושה הכי כיפית בעולם. ההרגשה הזו שהגוף שלי לא חשוף, שאני בצניעות, שאני מתרכזת בעצמי ובפנימיות שלי – ככה אני יודעת שיש תכלית בעולם הזה".
בד בבד עם התמורה האמונית חזר לחייה מי שהיה בן זוגה בגיל 17, שעבר תהליך דומה של חזרה בתשובה. "התחזקנו בדת ביחד כשהיינו בזוגיות, וכשנפרדנו הוא התחזק עוד יותר ממני והלך ללמוד בישיבה, במקביל לדוקטורט שהוא עושה בפסיכולוגיה", מספרת שאקי ומשלימה את התמונה: "הוא כרע ברך, ולפני חודש התחתנו בבית הכנסת הגדול בירושלים".
כשהכוכבים מתחילים להסתדר, כשהטראומה בתהליכי ריפוי והבית מתחיל להיבנות, שאקי חולמת לחזור לחלום מגיל 17 – ולהיות זמרת. "אני חיה בדרך של אמונה, אני לא רוצה ללכת נגד רצון השם", היא אומרת על ההחלטה להופיע לפני נשים בלבד. "הדבר הזה הוא לא תוצאה של מחשבה לפי איזשהו היגיון, ככה זה פשוט מרגיש לי בלב".
אני רואה אותך באינסטגרם, אבל את פחות מתעדת את החיים שלך. גם זה יכול להיות מכשול בפני מי שרוצה להצליח בתעשיית הבידור.
"אני לא מחפשת לבלוט ולהיראות. אני רוצה להישאר נאמנה לעצמי, לעקרונות שלי, למי שאני ומי שיאהב אותי. המטרה שלי בסוף היא לגעת בלבבות, ובאמת לשמח אנשים ולחזק אותם".
בחודש שעבר הופיעה שאקי בסטורי של שורדת השבי אמילי דמארי, מה שגרם לרבים לתהות על מצב הקריירה של יוצאת הריאליטי. "אמילי פנתה אלי עוד בימי 'הכוכב הבא', היא כתבה שהיא אוהבת את המוזיקה שלי ויצא לנו לדבר קצת", מספרת שאקי. "כשהיא חזרה מהשבי העליתי סטורי עם האמוג'י שנהיה סימן ההיכר שלה, וחזרנו לדבר. היא מושלמת, אני מעריצה אותה. שלחתי לה שירים כדי לשמח אותה והיא פרסמה את הסטורי".
יצא לכן להיפגש במציאות?
"לצערי עדיין לא זכיתי בזה. בעזרת השם זה יקרה".
בחודש הבא שאקי מתכננת להתחיל להפיק את אלבום הבכורה שלה. השירים כבר כתובים: הם על אמא, על האקס שהפך לבעל, על הדת ועל החיים שעברה. "נשאר רק ללכת לאולפן ולהקליט", היא מחייכת. "אני לא אוציא סינגלים, אלא אלבום שלם. הדרך שלי קצת שונה, אבל אני לוקחת את עצמי בידיים ועושה תהליך. בשנים האחרונות למדתי כמה אני מסוגלת ובאיזה קצוות אני יכולה לגעת, הבנתי שאין משהו שאני לא יכולה לעשות או לעבור. זה קשה, לפעמים קשה מנשוא, אבל זה אפשרי עם אמונה".
דניאל עמרם מסר בתגובה: "צוות 'דניאל עמרם ללא צנזורה' כואבים את המקרה הקשה בין גאיה לאמה ז"ל. דיווחנו על כך על פי המידע הראשוני שהיה בשטח, כשעל פי החשד הדבר קרה בעקבות קטטה בין השתיים. אנו מתנצלים באם הדיווח גרם לפגיעה כל שהיא בגאיה המוכשרת ומאחלים לה בהצלחה רבה".
צילום: חלי פרידמן | סטיילינג: שלי וייס | איפור ושיער: מורן ינקו | הפקה: טל פוליטי
אובדנות היא תופעה שניתנת למניעה!
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן – בטלפון 1201 ובוואסטאפ 052-8451201 או סה"ר.