מי שעוקב אחרי עומר מילר ברשתות החברתיות לא יכול שלא לשים לב לשינוי המשמעותי שעשה בחייו בשנים האחרונות. הוא וזוגתו, יוצרת התוכן שירן כדר מילר, החליטו לעזוב את אזור המרכז ולהצפין לביתם במושב בעמק יזרעאל - שם הם מגדלים את שלושת ילדיהם המתוקים. לצד זה, מילר החליט גם לשנות את אורח החיים שלו ולאמץ תזונה קטוגנית (דיאטה דלה מאוד בפחמימות ועשירה בשומנים) - וכתוצאה מכך השיל ממשקלו 26 קילוגרמים.
בפוסט שהעלה לעמוד האינסטגרם שלו, מילר שתיף תמונה שהציגה את המהפך הענק שעבר במראה החיצוני שלו וסיפר על הדרך שעבר עד לתוצאה המדוברת. "חוגג היום חמש שנים של שינוי", פתח מילר את דבריו, "לא יודע איך לסכם חמש שנים בשתי מילים - אבל אם ממש הייתי חייב, הייתי בוחר: נפלתי. קמתי.
"אבל אני לא איש של שתי מילים אז קבלו פוסט ארוך - עברו חמש שנים מאז שהתחלתי תהליך ששינה לי את החיים", כתב ופירט: "לא רק את התפריט; את הגוף, את הנפש, את דפוסי החשיבה וסט האמונות. את כל המערכת מהקצה אל הקצה - כל קו החשיבה, כל ההרגלים, את כל מי שהייתי (והאמנתי שזה כל מה שיש) והפכתי בהדרגה למישהו שאני סוף־סוף שמח להיות. שאני שלם איתו".
בהמשך מילר חשף כי איבד כ-10 אחוזים משומן גופו והעלה במסת השריר: "ירדתי 26 קילו. ירדתי ב-10 אחוזי שומן. עליתי במסת שריר (יש עוד המון מקום לשיפור) - אבל עליתי ברמות אנרגיה. עליתי בתחושת החיוניות, בריכוז, באהבה לעצמי. עליתי בכמה אני סולח לעצמי כשנופלים. עליתי בכמה אני מבין שזה לא פרויקט גוף בשיטת 'הכן גופך לחוף'. זה פרויקט חיים. פרוייקט של החיים שלי.
"זה לא קרה ביום ולא קרה בחודש - ולא באמת קרה אפילו בשנה", המשיך: "היו תקופות של פוש מטורף. שנתתי הכל. והיו תקופות של דאון, של עייפות, של חוסר חשק, של 'יאללה, נו, מה יקרה אם', של נפילות מתישות - והיו רגעים של ייאוש. רגעים של מה לעזאזל אני עושה לעצמי. למשפחה שלי".
עוד סיפר מילר מה הייתה נקודה ההתחלה שלו: "והכל התחיל ממשפט אחד - זה נחמד שאתה מוכן למות למען המשפחה שלך, אבל האם אתה מוכן להיות בריא עבורם?'. אז בכל פעם חזרתי. בכל נפילה למדתי איך לקום, כי למדתי להכיר את עצמי. כי הבנתי שכדי לשנות את הגוף, את הבריאות (כן, גם זו הנפשית)
צריך קודם כל לשנות את הראש. את החשיבה. ולמדתי משהו חשוב: התמדה יותר חשובה ממושלמות. נפילות הן חלק בלתי נפרד מהתהליך. המסע לא שווה דבר בלעדיהן".
לסיכום, מילר כתב: "גם היום אני לא מושלם. רחוק מזה. אבל אני שלם במאת האחוזים. אני במגמה. כל יום עוד קצת. והיום חמש שנים אחרי שהתחלתי – אני יכול לומר שאני בדרך. לא הגעתי. כנראה לעולם לא נגיע. זו עבודה אינסופית. וזה כל היופי. אבל אני בנתיב הנכון והנתיב הזה, מבחינתי, הוא הבית החדש שלי. תודה לגוף שלי שסלח לי על מה שעשיתי לו. תודה לכל מי שתמך, עודד, האמין, הקניט, ניסה לכבות (כן, גם אתם חלק חשוב מהתהליך) או פשוט שתק ונתן לי מרחב".