בשבוע שעבר הודיעה הדוברת הפוליטית נוי בר-איזק שאחרי ארבע שנים היא מסיימת את פועלה כדוברת של השר עמיחי שיקלי מהליכוד. הפוסט שפרסמה כלל דברי פרידה מהשר ש"היה מורה גדול עבורי ואני בת מזל שנפלה בחלקי הזכות לעבוד לצדו", אבל רובו לא עסק בשר שיקלי או בפוליטיקה. בר חשפה באותו פוסט מה שעברה כשעבדה בשירות הביטחון הכללי, ומתחה ביקורת נוקבת על הארגון וההתנהלות כלפיה בזמן שהייתה במערכת יחסים עם אבנר נתניהו.
"צילום פפרצי אחד חייב אותי לדווח למנהל שלי על מערכת היחסים הזו בשל הפרופיל הציבורי שוודאי יתלווה אליה. אותו מנהל, איש השירות בדרגת רע"ן, שיתף אותי בחששותיו לגבי מערכת היחסים הזו. אט-אט גילויי הדאגה הרכים הפכו לאמירות בוטות שהוטחו לעברי בוקר אחרי בוקר", כתבה בין היתר. "חודשים של הטפות, תחילה על מערכת היחסים עצמה ומהר מאוד על פוליטיקה, על ביביזם ורל"ביזם, על טובים ורעים. את הלוח שהיה תלוי על קיר המשרד שלי הוא עיטר בסכום הגירעון שאביו של בן זוגי אחראי לו [...] החלטתי לקבול כנגד אותו מנהל אצל מבקר השירות. חודשים מאוחר יותר יתקשר לעדכן אותי שהאירוע יסתכם (רק) בנזיפה לתיקו האישי".
הפוסט התחיל במילות פרידה מהשר, ונגמר בביקורת נוקבת על השב"כ. למה בחרת לחשוף את אותה התעמרות, לכאורה, שעברת, דווקא בהזדמנות הזו?
"יכול להיות שפשוט חיפשתי את הרגע לחשוף את זה. קרה לי לא מעט בשנים האחרונות שרציתי לפתוח את זה, אבל כל פעם חזרתי בי. פחדתי מהחשיפה ופחדתי לדבר על אירוע שבסופו של דבר הוא מאוד אישי. קל לי לדבר על פוליטיקה ולהביע את דעתי, אבל על הנושא הכי רגיש אצלי, ועל איך שבכיתי בחדר בתור ילדה בת 24 כל יום, בוקר אחרי בוקר, זה עדיין עושה לי קווץ' בבטן, והרגשתי שלספר את זה בפוסט זו סגירת מעגל. זו הייתה ההזדמנות שלי".
וזה הזמן לדעתך לצאת נגד שירות הביטחון הכללי, כשאנחנו בשיאה של מלחמה, רגע אחרי שנתניהו הודיע על החלפת ראש הארגון?
"ההתנהלות של ראשי הארגון הזה בחודשים האחרונים חצתה כל גבול, ואני מרגישה שמחובתי לספר את הסיפור שלי, לשפוך אור על העוולות ועל הריקבון שגם הם קיימים בארגון הזה. אבל חשוב לי להגיד שזה ארגון מפואר, ארגון של אנשים מדהימים שבאים מכל קצות הקשת הפוליטית, אז לצבוע את כולם בארגון בצבע מאוד מסוים, של התנגדות נחרצת לממשלה הזו, זה מפריע לי. בגלל זה כל כך כואב לי שהוא נחטף על ידי כמה חבר'ה מבולבלים".
זה היה בלתי נסבל
בר (30), עד לאחרונה הדוברת של השר שיקלי, והיום יועצת אסטרטגית בתחום התקשורת והדוברות, היא אישה מלאה בניגודים. היא חילונית, תל-אביבית, אשת ימין שתומכת בהתיישבות ובממשלת נתניהו. היא חדה, אינטליגנטית וישירה ויודעת בדיוק למה נכנסה לתחום התקשורת ומה עומד מאחורי הבחירות שלה להתראיין ולשתף את עמדותיה. "הנשים הימניות שפועלות בזירה הפוליטית מדברות לרוב בסגנון שאני פחות מתחברת אליו", משתפת. "אני חושבת שזה המקום שלי להעביר מסר בצורה נעימה יותר. אני אשתמש במונח רוחניקי, דתי יהודי יותר, אבל אני רוצה לדבר בצורה של קירוב לבבות. זו המטרה שלי".
בר גדלה בכרמיאל, הבכורה בשלושה אחים. היא גדלה בבית ציוני, ש"באופן טבעי משתייך לליכוד". כנערה הייתה מסתובבת בעולם במסגרת פעילות בסוכנות היהודית ובצבא שירתה כקצינת סגל בצנחנים תחת האלוף אליעזר טולדנו. היא השתחררה, טסה לטיול גדול באוסטרליה, וכשחזרה, במקביל לתואר במשאבי אנוש בבר-אילן, חשבה איך להמשיך לשרת את המדינה. "השתחררתי מהצבא בלב לא שלם, רציתי להמשיך לשרת ולעסוק בביטחון, אז שלחתי את קורות החיים שלי לשירות הביטחון הכללי. זומנתי לריאיון, דברים התגלגלו, והתקבלתי", היא מספרת. "היו לי שם כמה חודשים מדהימים של עשייה, ובמקביל הכרתי את אבנר".
איך הכרתם?
"הוא פנה אליי באינסטגרם מחשבון תחת השם אבנר בן ארצי (שם הנעורים של שרה נתניהו – ל"ש) ושאל שאלות על אוסטרליה. לא ידעתי בהתחלה שזה אבנר נתניהו. הוא היה שולח לי תמונות של קואלה וקנגורו, סיפר שהוא מטייל בכל מיני יערות שטיילתי בהם. לקח לי רגע עד שהבנתי שזה הבן של נתניהו. ההיכרות שלנו הייתה מאוד סטרילית, בגלל שהכרנו בהתכתבות לא הייתה המעורבות של המאבטחים והמשפחה, ובדיעבד אני מבינה שזה מה שאפשר לקשר הזה לקרות בכלל".
הדייט הראשון היה במתחם התחנה בירושלים. שם "קפץ עלינו צלם פפרצי", ולמחרת כבר פורסמה הזוגיות בתקשורת. "חיברו לי איש ביטחון מידע שהסביר לי איך להתנהל בסיטואציה, אבל מאותו רגע הדברים כבר התחילו לקרות".
מה היה?
"למחרת המנהל שלי קרא לי לשיחה. זה התחיל די נחמד, 'אני פה רק כדי להגיד לך מה המשמעות של קשר כזה', הוא אמר, 'היעדר אנונימיות, פרופיל ציבורי, להיות תחת זכוכית מגדלת'. הוא כאילו אמר את זה ממקום אבהי, אבל בהמשך הוא דיבר על אבנר ועל המשפחה שלו באופן אישי, ועל מה ששרה תעשה לי. הוא היה אומר דברים כמו 'אם היית הבת שלי, הייתי אומר שאת מטומטמת'. זה היה בלתי נסבל".
"ההתעמרות הזו הפכה להיות יום-יומית, סוג של רוטינה של בוקר, הערות בלי סוף. הרגשתי כמו בחורה שמוטרדת מינית, להבדיל אלפי הבדלות, אבל קפאתי מולו. אני נראית די מחוספסת, אבל באותם אירועים, כאילו הוא לחץ לי על איזה כפתור ברגש והיה מספיק שהוא יגיד כמה מילים בשביל שאני אתחיל לבכות. כל פעם שהוא היה יוצא מהחדר שלי הייתי בוכה, מתייפחת".
"בשלב מסוים ההתעמרות הייתה כלפיי, בלי שום הקשר", היא ממשיכה. "פעם אחת טסתי לאיזו חופשה, והיה נהוג אצלנו להביא שוקולדים מטיולים בחו"ל. שכחתי לקנות שוקולד, אז לפני שהגעתי למשרד קניתי בסופר שוקולד שווה כזה, שלא ראיתי הרבה בארץ, וסידרתי במטבחון. עמדתי עם כמה חבר'ה, אכלנו שוקולד וסיפרתי להם על החופשה, ומשום מקום המנהל בא ואמר, 'אתם יודעים שאת השוקולדים האלה היא קנתה לכם בסופר?'. אני אפילו לא יודעת למה אני מספרת לך את זה, אבל זה אירוע שנצרב בי. זו הייתה סתם השפלה, חלק מההתעמרות שלו".
למה לא אמרת כלום?
"חברים שלי שמעו הכל, הם ידעו שאני בוכה בוקר אחרי בוקר וכולם אמרו לי 'תתלונני', אבל פחדתי שאם אתלונן אמצא את עצמי מחוץ לשירות. שאני הקטנה אכנס במערכת? הוא היה בן 50 ואני 24. הוא היה ראש ענף ואני עובדת זוטרה, הוא היה הבוס שלי. החלום שלי היה להגיע לארגון הזה, לא רציתי להסתכסך איתו. מעבר לזה, לא היו לי הידע והכלים לענות, לא הבנתי מספיק בפוליטיקה כדי לענות לאותו מנהל, אז שתקתי".
המשפחה של אבנר ידעה מה עובר עלייך?
"בהתחלה לא סיפרתי לאבנר, חששתי שהוא ילך עם זה לאבא שלו, אבל בשלב מסוים כבר כולם ידעו. הם אמרו שאני חייבת להתלונן והציעו שהם יעשו את זה עבורי, אבל ביקשתי מהם לא לעשות כלום, רציתי שאם יהיה משהו, זה יהיה ממני".
הבנתי שהסיפור הזה עומד להיות מטואטא מתחת לשטיח
בשלב מסוים היא החליטה להתלונן. "חשבתי על העובדת שתבוא אחריי, הבנתי שאם הוא התנהל ככה כלפיי, הוא יתעמר גם בעובדת אחרת שלא תבוא לו בטוב", מספרת. "אזרתי אומץ, קבעתי שיחה עם ראש המחלקה, ופתחתי הכל. אני זוכרת שהוא היה מזועזע ממה שסיפרתי, לפחות ככה הרגשתי, שהוא היה בהלם. לפני שיצאתי מהחדר הוא אמר 'אנחנו הולכים לטפל בזה ביד קשה', והאמנתי לו".
"עברו שבוע, שבועיים, חודש, ושום דבר לא קרה", היא ממשיכה, "הייתי רואה אותו במסדרונות וזה היה ממש לא נעים. תזכרתי את ראש המחלקה, שלחתי מיילים, ולא קיבלתי מענה. אם חשבתי שעד אז ההתנהלות הייתה מסריחה, אחרי שהתלוננתי היא הייתה מסריחה פי כמה. אני התלוננתי, שפכתי את הלב, סיפרתי הכל, והבנתי שהסיפור הזה עומד להיות מטואטא מתחת לשטיח".
ומה היה בפועל?
"פניתי למבקר השירות, שזה גוף חיצוני לארגון. סיפרתי להם את הסיפור והם החלו בחקירת האירוע. העברתי להם תמלולים של שיחות ומסרתי שמות של חברים שלי שידעו מה עובר עליי. בשלב מסוים נעשה עימות ביני לאותו רע"ן. התחלתי לספר את הסיפור שלי, הוא התחיל לצעוק שמה שאני מספרת לא היה ולא נברא ושאני משקרת. ישבתי בכיסא והייתי בהלם. הוא פוצץ את הפגישה. בסוף הוצע לנו לעשות סולחה, ללחוץ את היד ולגמור עם זה. זה שיגע אותי. יושב מול החוקר הזה, שהוא איש מודיעין בעצמו, אדם שמשקר במצח נחושה, אדם שהתעלל בעובדת צעירה על רקע הזוגיות שלה, והם לא עושים לו כלום".
איך האירוע נגמר?
"כתבו למפקד נזיפה בתיק האישי, ואני עזבתי את הארגון והלכתי ללמוד תקשורת פוליטית. החלטתי ללמוד לענות לכל טענה שאומרים לי".
והיא התחילה ללמוד, לקרוא ספרים פוליטיים ולגבש לעצמה עמדה. היא נרשמה ללימודי תואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית והחלה לעבוד כראש ענף ההסברה בתנועת הימין אם תרצו. "עשיתי שיפטינג בחיים שלי, החלטתי שאני רוצה לשנות, ללכת לפוליטיקה כדי שעוולות כמו שאני חוויתי יקרו פחות".
אחרי קרוב לשלוש שנות זוגיות, מגורים משותפים, אירוסים ותאריך לחתונה, החליטו בר ונתניהו להפריד כוחות. "עבור שנינו, היה עדיף שניפרד. זה לא הסתדר והרגשתי שאני לא באמת שלמה עם הנישואים. הייתה הקלה גדולה אחרי הפרידה, ירד מאיתנו הרבה לחץ".
כשסיימה את התקופה ב"אם תרצו" היא שמעה על שחקן חדש בפוליטיקה שמחפש דוברת, עמיחי שיקלי, שבדיוק מרד בנפתלי בנט ובמפלגת ימינה והצביע אי-אמון בממשלה דאז. "באותה שנה שיקלי היה דמות מאוד מעניינת בפוליטיקה. הוא מי שהפיל את הלבנה הראשונה בחומה הזאת שנקראת 'ממשלת השינוי'. שיקלי ואני עברנו דרך יחד. שנינו הגענו למערכת הפוליטית בלי הרבה ניסיון, יחד למדנו את המקצוע. נכווינו הרבה פעמים, אבל זו הייתה דרך מאוד מעניינת. דרך סופר-אינטנסיבית לבחורה שלא באה מרקע של דוברות".
במסגרת התפקיד התקשר אליה כתב חדשות 12 אורי איזק וביקש לראיין את שיקלי לכתבה. בר סירבה, אבל איזק התעקש. "סיפרתי עליו לחברה והיא אמרה, 'צאי איתו, הוא חמוד", בשיחה הבאה התחלתי איתו, כתבתי לו, 'אומנם אנחנו לא מתראיינים אליך, אבל אני אעשה את עצמי כאילו אני מדברת איתך רק ביזנס'. ויצאנו לבירה".
צריך לעשות מחירון. על כל טפטוף מצד חמאס, אנחנו כובשים 200 מטר אדמה
אחרי שנה של זוגיות התארסו השניים, וחודשיים לאחר מכן התחתנו. רגע לפני תחילת המלחמה נכנסה בר להיריון, ותשעה חודשים לאחר מכן נולד בנם הבכור, יונתן שלום. ואם בר חשבה שהשנה הראשונה שלה כדוברת של השר שיקלי הייתה אינטנסיבית, 7 באוקטובר טרף את הקלפים.
"כבר בערב של 7 באוקטובר אורי ואני היינו במילואים", היא נזכרת, "בימים הראשונים ראיתי כמה העם שלנו מדהים. היו אחוזי התייצבות מטורפים, אנשים שלחו כמויות של ציוד, משאיות שלמות. זה היה הכי מרגש בעולם. מדהים מה שקורה לעם ישראל ברגעי משבר, כמה שאנחנו יודעים להתאחד בשעת מלחמה. המלחמה מאחדת והשלום מפצל, זה כנראה טבע של מדינות".
שבוע לאחר תחילת המלחמה הודיע שיקלי, שהיה שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, שיקבל על עצמו את ההסברה הישראלית, לאחר שהשרה גלית דיסטל אטבריאן התפטרה מהתפקיד. "זו זירה שאסור היה להפקיר, הרגשתי שצריך אותי שם וזה גם תפקיד שהתאים לי בול, יצאתי מהמילואים ונכנסתי עם שיקלי להסברה".
בתחילת נובמבר 2023 היא יצאה למשלחת הסברה באירופה יחד עם משפחות נרצחים וחטופים. "לא הייתי על תקן הדוברת של שיקלי, אלא נסעתי כדוברת המשלחת. הכרתי משפחות חטופים, משפחות מדהימות, מדהימות. הכי התחברתי לעופרי ביבס. אני זוכרת שאמרתי לה שאנחנו צריכות לקום מוקדם בבוקר לריאיון בתקשורת, לספר על המשלחת. היא אמרה שהיא תנסה אבל היא גמורה מעייפות ויש לה בחילות. אמרתי לה שגם לי, ושתינו סיפרנו אחת לשנייה שאנחנו בהיריון. זה היה מאוד מרגש. היא הראשונה שסיפרתי לה אחרי אורי".
ובכל זאת את גם דוברת של שר בממשלה. היו משפחות חטופים שלא קיבלו אותך?
"בגדול אני, יחד עם עובדים נוספים של משרד התפוצות, היינו שם כדי לתת למשפחות מעטפת, להיות שם עבורם, לא באתי ממקום פוליטי. אבל כן היה בן משפחה אחד ששמע שאני הדוברת של שיקלי ולא הסכים שאני אשב לאכול ארוחת צהריים עם המשלחת. היה שם איזשהו משבר, אבל אני לא שופטת אותו. מבחינתו אם אני עובדת בממשלה אני נושאת באחריות מסוימת. אבל זה היה אירוע חריג שנגמר באותו יום".
כדוברת משלחות של משפחות חטופים ושל שר בממשלה, מה חשבת על התנהלות השרים, ההתנגדות לעסקאות חטופים, השיח סביב הכרעת חמאס כמטרה עליונה וההצהרות להגירה מעזה?
"אני עד היום חושבת שהכרעת חמאס זה הדבר הכי חשוב. וזה לא מסר פוליטי, זו זכות הקיום שלנו פה במדינה שלנו. זה לא גורע במילימטר מהרצון העז להביא את החטופים, להפך, אני חושבת שזאת הדרך. הוויכוח סביב העסקאות הוא ויכוח לשם שמיים, שחשוב קיים, אבל מה שראינו פה במשך תקופה ארוכה ממתנגדי הממשלה זו סתימת פיות של התפיסה הזו. נהיה לא לגיטימי לומר שהמטרה של מיטוט חמאס היא המטרה הנעלה ביותר. קשה לי עם המצב שאנחנו שנה וחצי אחרי תחילת המלחמה ועוד לא הצלחנו להביא להכרעה".
לפני שנה וחצי נתניהו אמר שאנחנו כפסע מניצחון.
"זה הרבה יותר קשה ממש שחשבו בהתחלה, ואני לא חושבת שזה יקרה בהוקוס פוקוס, אבל עכשיו, עם ממשל טראמפ, שהוא הרבה יותר אוהד ותומך בנו, אני מקווה שזה יקרה".
יש האומרים ש"מיטוט חמאס" זו פנטזיה, שאחרי הדור הזה, יגיע הדור הבא.
"אני מאמינה בצדקת הדרך, העם היהודי צריך לשבת בארץ ישראל, זו המדינה שלנו. מדינה פלסטינית זה רעיון הזוי. בסופו של דבר החטא הגדול שגרם למה שקרה עכשיו בעוטף עזה זה אוסלו, זו ההתנתקות, אלו דברים שבוצעו מאותה תפיסה שרק אם ניתן וניתן יהיה שקט. אני חושבת שדווקא 7 באוקטובר הוכיח כמה טעינו, כמה אסור לתת להם את המרחב הזה, כי אם ניתן להם הם לא יבנו ארמונות, הם לא מעוניינים בחיי פאר, שקט ושלום. תיתני להם כסף לאכול והם יבנו איתו מנהרות כדי לרצוח אותנו.
"חרה לי שבנאום האחרון של נתניהו הוא אמר שתמיד יהיו טפטופים מצד חמאס. זה גמר עליי. אנחנו שנה וחצי נלחמים בעזה, שולחים את הבנים שלנו, חיילים נופלים במאות כדי להכריע את האויב, כדי להביא שקט לדרום. אז תמיד יהיו טפטופים? זו שוב גישה של הכלה. זה שוב להיות שבוי באותה קונספציה. אסור לנו להכיל טפטוף אחד. צריך להיות מחירון. למשל, על כל עפיפון שהם ישלחו, אנחנו נכבוש להם 200 מטר אדמה, טיל או רקטה, חצי קילומטר אדמה. אני תומכת בכיבוש, ככה צריך לדבר איתם".
זה פתרון שלא נראה לי שחשבו עליו.
"כן, בעיניי צריך לעשות מחירון, בדיוק כמו שיש פה בקפה שאנחנו יושבות בו".
לפני שבועיים התפטרה בר, אחרי ארבע שנים כדוברת של השר. "זה היה חתיכת אירוע", היא מחייכת, "אני ממש מזוהה עם עמיחי, אני איתו מהיום הראשון בפוליטיקה. בעולם שלנו אני זה הוא והוא זה אני, אבל הוא מאוד פרגן להחלטה שלי, ואני בטוחה שעוד נישאר בקשר".
קיבלת הצעות מפוליטיקאים אחרים?
"קיבלתי הצעות מכמה שרים בכירים בממשלה, אבל זה לא הכיוון שלי עכשיו. גם אין לי כוונה להיות פוליטיקאית, אני חושבת שזה הדבר הכי גרוע שבן אדם יכול לעשות לעצמו. יש לי המון מה להגיד וחשוב לי להשפיע ולשנות. אני רוצה לעשות טוב ולקדם את הערכים שאני מאמינה בהם, אבל לא דרך הפוליטיקה".
אמרת קודם שחסרות נשים ימניות בתקשורת, אז הכיוון הוא ערוץ 14?
"להפך. לא הייתי עושה ערוץ 14, אני לא רוצה לשכנע את המשוכנעים. אם הייתי עוברת למסך, הייתי עושה את זה במקום שבו יש חוסר במי שישמיע דעה דומה לשלי, אבל זה לא הכיוון. אני עוברת למשרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, להקים שם את חטיבת יהדות התפוצות, וזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: שלי וייס | איפור ושיער: נוי חורי | הפקה: טל פוליטי