הדוגמנית אלכסה דול בשיתוף חשוף על אירוע שחוותה בצעירותה, לפני תשע שנים במהלך טיסת עבודה לפסטיבל קאן.
בפוסט שהעלתה בחשבון האינסטגרם שלה, מספרת דול: ״זה קרה לפני 9 שנים. הייתי בת 23 טסתי לחופשת החלומות בפסטיבל קאן בריביירה הצרפתית. הכל היה מושלם. הזמינו אותי ועוד 2 חברות דוגמניות לחופשה ללא תשלום, שכל מה שהיינו צריכות לעשות זה להגיע לפתיחה של מועדון חדש להצטלם בשטיח האדום ולהצטרף לכמה יחצנים מהוליווד לארוחות ערב מלאות בכוכבים הכי גדולים בעולם. לא אעשה ניים דרופינג, אבל ה-כ-י גדולים בעולם. הכל היה מושלם".
"הייתי בגג העולם. עד שפגשתי אותו. אחד האנשים הכי חזקים בעולם בתחום הסרטים, הקולנוע, הדוגמנות ובכלל. אדם שכל העיניים הופנו אליו כשהוא התקרב לשולחן שלנו בארוחת צהריים אחת במלון בצרפת. אני שתמיד דאגתי להראות כלפי חוץ כמה אני בטוחה בעצמי - בזמן שבפנים הייתי שבורה. שבורה! הפרעות אכילה שאני מסתירה במשך שנים. ערך עצמי נמוך. חוסר ביטחון. הסתרתי את הכל עם מוחצנות. עם ביטחון עצמי מופרז".
"מכל הדוגמניות בשולחן אני תפסתי את תשומת ליבו. הוא קלט. כל הטורפים קולטים. יש להם חוש מיוחד לילדות ממעמד ביניים נמוך, עם ערך עצמי נמוך ומערכת פנימית חלשה. הוא אמר ל"חברים" שלי שהוא הולך לעשות ממני הכוכבת הכי גדולה בעולם. וכשאדם כזה אומר את זה - את מאמינה. או יותר נכון - מאוד רוצה להאמין. את רוצה עבורך חיים אחרים. טובים יותר. בלי קושי כלכלי. את רוצה להצליח. להוכיח".
"אז את הולכת. את נפגשת איתו. את משאירה את נורות האזהרה מאחור. את לא מקשיבה לתחושת הבטן. את לא חושבת בכלל שלך... לך משהו כזה יכול לקרות. ואז זה קורה. ואחר כך? מתחיל הסבל האמיתי. כי את לא מאשימה אותו. את מאשימה את עצמך. איך היית כל כך טיפשה והלכת. ולא ברחת. איך נשארת. את נכנסת לגיהנום האמיתי שבו את שונאת את עצמך ולא רק אותו. את יכולה לסלוח לו - אבל לא סולחת לעצמך על הטעות. מוזר לא? איך קורבנות אלימות מאשימים את עצמם? הסיבה פשוטה. אנחנו מסוגלים להתמודד עם אשמה עצמית, אבל לא עם התחושה שהעולם לא הוגן. שהוא לא וורוד. שהחיים לא מושלמים כמו שילדים חושבים בתמימות.".
"אבל בזכות התהליך הארוך הזה, שנים של הענשה עצמית. פגשתי אותי. ואת כל הכאב. והאשמה. והבושה. והגועל. וחיבקתי אותם. חיבקתי אותי. סלחתי לי. והבנתי אותי. הבנתי למה פעלתי כמו שפעלתי. והפסקתי להאשים. ורק כשהתחבקתי עם החלקים האלו שבי. יצאתי לחופשי. מוקדש לכל נפגעות ונפגעי תקיפות מיניות. אתם לא אשמים. לא משנה איך פעלתם - חבקו את עצמם. הביאו לעצמכם חמלה אין סופית. הבחירה אם לתת לזה להרוס אותנו או לבנות אותנו -היא רק שלנו".
במגזין סוף השבוע של mako, שיתפה דול רבות על מחלת הבולימיה איתה התמודדה: ״הייתי כל כך בשנאה ובפגיעה עצמית עם הבולימיה, שהייתי נכנסת ללופ אכילה של שעתיים, לא עוצרת עד שהייתי זורקת את האוכל לפח, ועדיין לא מצליחה לעצור. באינסטגרם היה נראה שאני על גג העולם, ובמציאות הייתי בתחתית של התחתית. החיים שלי התנהלו בדיסוננס קיצוני בין מה שאני מראה לבין המצב הנפשי שלי, שאני לא מצליחה להעביר יום אחד בלי להקיא 3–4 פעמים. זה להיות בכלא של עצמך, בלי אור בקצה המנהרה".