החודשים האחרונים היו לא פשוטים עבור נופר מור. גם בהיריון השלישי שלה, מור סובלת מהיפראמזיס, תסמונת שמתבטאת בהקאות מתמשכות וקשות שפוגעות בתפקוד היום-יומי. "ההתחלה הייתה מאתגרת מאוד, אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב, יש לי קצת הקלה. ברוך השם אני בעשייה, מה שלא היה לי בהריונות הקודמים", היא אומרת. "הפעם אני לא נכנעת לעצמי. זו תסמונת לא כל כך מוכרת, וזו אחת הסיבות שכל כך חשוב לי לדבר על זה. אומרים שהיריון זו לא מחלה, אבל יש נשים שמרגישות חולות במשך תשעה חודשים, וזה לא סותר את הדבר המופלא הזה שאת יוצרת חיים".
במה התסמונת מתבטאת אצלך?
"בחילות קשות שאי אפשר לעמוד בהן וגורמות לך להיות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, במיטה, בחושך. אני חייבת לכבס את המצעים בלי ריח כי אני מריחה הכל, גם דברים בלי ריח, וזה עושה לי בחילה. קשה לי להסביר את זה, אבל אפילו להסתכל על משהו יכול לגרום לי להקיא. זה התחיל בהיריון הראשון, והרופאים לא ידעו להסביר את זה, חלק אמרו שזה פסיכולוגי. אני חושבת שזה לגמרי פיזיולוגי, התחלתי לקרוא על זה בגוגל כי זה פשוט היה מאוד קיצוני ואף אחד לא הבין אותי. גם מצד המשפחה נתקלתי באטימות, כי את צריכה להודות על זה שאת בהיריון בכלל. אני מודה, אני אדם מאמין ואני יודעת שהקדוש ברוך הוא לא נותן לבן אדם משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו. אני חזקה ואני לביאה, אבל עדיין, זה לא סותר את זה שאני מתלוננת כי קשה לי".
במה שונה ההיריון הנוכחי מהקודמים?
"בשני ההריונות הקודמים זה היה לי ממש עד חדר הלידה, אבל הפעם, כשאני בחודש חמישי, אני מרגישה קצת הקלה, טפו-טפו, ואני מקווה שזה יימשך ככה. הייתי מחוברת לאינפוזיה בבית חולים במשך ארבעה חודשים, מטופלת בכדורים שנותנים, שלא נדע, לחולי סרטן. זה ממוטט. יש לך רצון לא לחיות בזמן שאת יוצרת חיים, כי כל דבר שאת אוכלת את מקיאה. את לא יכולה עם הריחות, להכל יש ריח, לבית יש ריח, לילדים יש ריח ואת לא יכולה לחבק אותם. את ממש מנוטרלת וכל הזמן בחרדות שזה לא יעבור".
נשמע לא פשוט בכלל. איך שורדים תשעה חודשים ככה?
"כל יום עובר כמו חודש, זה קשוח מאוד, אבל שוב, אני שומעת סיפורים של נשים שהיו קונות את זה רק כדי להיכנס להיריון. זה נכון, אבל אני גם מאחלת לאותן נשים שירגישו הכי טוב בעולם ושיהיה להן היריון כיפי וקליל. האיחול לא צריך לעצור ב'העיקר שתיכנסי להיריון'".
היה חשש להיכנס להיריון שוב אחרי מה שעברת בפעמים הקודמות?
"בוודאי, מי שעוברת היריון עם היפראמזיס לא שוכחת את זה לעולם. אני מקבלת הודעות מנשים בנות 60 שחוו את זה, אבל לא היה לזה שם אז, והן מבינות בדיעבד שזה מה שהן עברו. היו מחשבות לוותר, אבל הילדים שלי מהממים ואני חווה הורות מדהימה. רון, בעלי, הוא אבא ואמא ביחד, ואני סומכת עליו יותר משאני סומכת על עצמי. אמרתי לעצמי, אני בת 35, אני לא רוצה להתחרט שלא עשיתי עוד ילד וזה שווה את תשעת החודשים שאני כבר יודעת שאני הולכת לעבור. בגלל זה החלטתי הפעם לבוא מוכנה. התחלתי לקנות דברים ללא ריח שאני יודעת שיקלו עליי, התחלתי לעשות דיקור וגם הלכתי לשיחות כמעט שנה לפני ההיריון. הפעם נכנסתי לזה יותר חזקה".
לעצב גבות אני תמיד יכולה
מור היא כבר אמא לשניים, ארי בן ה-7 ואנדי בן ה-5. מלבד ההחלטה לטפל בעצמה עוד לפני הכניסה להיריון השלישי, היא קיבלה הפעם החלטה נוספת: לסגור את הקליניקה המצליחה שלה לעיצוב גבות. "לא רציתי את הלחץ הזה. יש לי את המותג שלי, שהוא ברוך השם מאוד מצליח, ואני גם פעילה מאוד באינסטגרם. הייתי צריכה לשים על כף המאזניים מה אני מעדיפה, להיות קרייריסטית או להיכנס לתוך הדבר הזה רגועה יותר. עם המותג שלי יש לי יותר שליטה בזמנים, אבל כשיש לך קליניקה את צריכה פיזית להגיע כל בוקר, להיות נחמדה, להריח את הבושם של הלקוחות ולדבר איתן. לא מגיע להן שאני אהיה מגעילה כי קשה לי. לעצב גבות אני תמיד יכולה, אבל כרגע, בקונסטלציה הזאת של שני ילדים והיריון, אני חושבת שזאת ההחלטה הכי טובה. חשבתי עליה שנתיים עם בעלי".
את הקליניקה פתחה מור בשנת 2013. כבר בכניסה הראשונה שלה לבית "האח הגדול" היא אמרה בתעודת הזהות שהחלום שלה הוא לפתוח מקום משלה, וכעבור מספר שנים היא הגשימה אותו. עכשיו היא החליטה לעצור. "רגשית כבר הייתי בחוץ, הרגשתי שהיקום אומר לי די. אהבתי את זה, ואני עדיין אוהבת את זה, אבל הלב שלי כבר לא היה שם, הייתי מגיעה לקליניקה ויש לקוחה על הכיסא, אבל אז יש בעיות במשלוח ואני לא יכולה לשבת ולדבר לה על המוח. היא משלמת ממיטב כספה ורוצה לעשות גבות בשקט, והיא צודקת. כמעט ארבע שנים שלא קיבלתי לקוחות חדשות כי כבר לא היה לי מקום, וכמה את יכולה כבר להעלות את המחיר? הגעתי לתקרת זכוכית. גם כשניסיתי להביא עובדות, זה לא עבד. הלקוחות רוצות אותי, זאת הייתה הברכה והקללה. זאת עבודה מתגמלת, ומי שחרוצה מרוויחה בה יפה, אבל המותג הוא עתיד המשפחה שלי, ואני מבינה את זה, כי האינסטגרם אולי לא יהיה פה לכל החיים. אי אפשר להיות תלויים רק בדבר אחד".
את מותג הקוסמטיקה שלה היא פתחה לפני כשלוש שנים, לצד הגדילה שלה ברשתות החברתיות והכניסה לעולם המשפיעניות. המותג התחיל עם מוצרים לגבות, הסמל המסחרי שלה, והתרחב למוצרים אחרים.
את לא מפחדת שהשוק כבר רווי במותגים של משפיעניות?
"אני חושבת שיש מקום לכולם, וזו לא קלישאה. מי שקונה ממך לא קונה רק את המוצר שלך, היא קונה גם את מה שאת מביאה איתך. היום אנשים רוצים לדעת ממי הם קונים, רוכשים גם מתוך חיבור לבן אדם, יש בזה משהו קסום, ואם יש פלטפורמה וצ'אנס להתפרנס, למה לא? אני בעד".
כמה העבודה ברשת דומיננטית בחיים שלך?
"עכשיו הורדתי הילוך. נערכתי להיריון ומבעוד מועד לא חידשתי חוזים ולא חתמתי על חדשים, אבל יש חיים גם אחרי הלידה, בעזרת השם. אין לי כרגע יכולת לתת את כל כולי כמו בדרך כלל, וזה לא פייר לעוקבים שלי ולמותגים שאני עובדת איתם כבר שנים. אפשר להגיד שהורדתי את העבודה ברשת ב-80%".
את מסרבת לכל מה שמציעים לך?
"עד עכשיו סירבתי, לא הייתי מסוגלת נפשית ופיזית. הייתה עכשיו הצעה מטורפת, משהו גדול מאוד עם פרסום מהמם וכסף מדהים, אבל החלטתי לוותר".
מאתגר כלכלית.
"לא רק כלכלית. זה מאתגר בכללי, כי אני רגילה שיש לי לו"ז, דברים לעשות, לקחת את הילדים ולהיות בפעילות, ופתאום עם ההיריון אני נעלמת. זה הקושי".
איך הילדים עם המצב הזה?
"הם הבינו שאמא לא מרגישה טוב, הסברנו להם וניסינו להקליל כמה שאפשר. בהריונות הבנתי את הביטוי של הסיר והמכסה, כי ראיתי כמה רון משלים אותי ואיך הוא מתמודד עם הסיטואציה הזו בצורה טובה. לא כל אחד מסוגל, זה יחידי סגולה. הלוואי שהיו לי הסבלנות שלו, החריצות שלו, המידות הטובות שלו. בלי עין הרע, טפו-טפו, חמסה".
פעם הייתי מצפצפת בכביש ומקללת. זה לא קורה יותר
את בעלה רון ברבי (38) הכירה מור בשנת 2017. אחרי חצי שנה של זוגיות החליטו השניים להתחתן. עד שהתחתנה, היא ניהלה מספר מערכות יחסים מתוקשרת, הזכורה שבהן עם אליאב אוזן, שאותו הכירה ב"האח הגדול" במשולש הרומנטי הזכור עם דנית גרינברג.
את מרגישה אחרת מנופר שראינו בתוכנית?
"אני עדיין טמפרמנטית, לא פראיירית, אבל קיבלתי פרופורציות. גם אם את רוצה להתלהם, יש דברים הרבה יותר חשובים. את לא יכולה לריב עם אנשים ליד הילדים שלך, אני משרישה בהם אהבת חינם וסבלנות. אם פעם הייתי מצפצפת בכביש ומקללת, זה לא קורה יותר. אני גאה בעצמי על הדרך שעברתי, ושאני עדיין עוברת, כי אני כל הזמן משתדלת להשתפר".
היית עושה שוב ריאליטי?
"לא יודעת. הציעו לי במהלך השנים כל תוכנית אפשרית וסירבתי להכל. זה יכול לעשות לי רע, ואני לא רוצה לפגוש את עצמי במקומות האלה יותר. אולי יום אחד התשובה תהיה כן, אם יגיע משהו שבאמת יגניב אותי. למדתי שלעולם לא להגיד לעולם".
מה השתנה היום בעולם הזה לעומת התקופה שלך?
"אני חושבת שזה כבר לא מה שזה היה, זה דור אחר. היום באים מוכנים עם משפטים לטיקטוק, יודעים מה יהיה ויראלי. כשאני נכנסתי לא היה אינסטגרם אפילו, היינו הרבה יותר תמימים. לא היה לי מה למנף, הייתי חיילת משוחררת שרצתה לפתוח קליניקה לעיצוב גבות והפרסום עזר לי כשפתחתי את העסק שלי. זה קרש קפיצה וזה חשף אותי להמון אנשים. אני מודה על זה, אבל אני חושבת שלא חייבים להיכנס לתוכנית ריאליטי כדי להצליח. מי שחרוצה ותתמיד, תצליח. עקב בצד אגודל".
לאורך השנים יצרת לא מעט כותרות וסערות שהשאירו אותך בתודעה. כמה את עושה את זה בשביל לשמור על החשיפה?
"אני אישית לא עושה דברים כאלה בשביל להישאר בתודעה, אבל אני יודעת שיש אנשים שעושים את זה, ושיבושם להם. קשה לי מאוד עם ביקורת שלילית, עליי, על הילדים שלי, על המשפחה שלי. זה דבר לא נעים שמשפיע על הבית".
מתי הייתה הפעם האחרונה שחווית את זה?
"ממש לאחרונה, כשהתייחסתי בריאיון להפגנות למען החזרת החטופים".
בהתייחסות המדוברת אמרה מור, "איך ייתכן שקוראים לנו לתמוך במשפחות החטופים, ואני מגיעה להפגנה פוליטית של שמאל רדיקלי?". האמירה הזו גררה תגובות קשות ברשתות החברתיות, ומור עמדה בעין הסערה. "אנשים לא הקשיבו, לקחו 30 שניות והוציאו אותם מההקשר. הרגשתי שההפגנות פוליטיות, ואני רציתי לבוא ממקום נקי. המטרה של כולנו היא שהחטופים יחזרו הביתה, זה הכל. הביקורת הייתה זוועתית, קיללו את הילדים שלי, עשו מזה כותרות וחגגו על זה. מי שרוצה להבין מה הכוונה שלי, צריך להקשיב לריאיון המלא. היו לי כמה ימים לא פשוטים כי זה נושא מאוד רגיש והתבאסתי שהבינו אותי לא נכון, אבל הכוונה שלי הייתה טובה. בחרתי להתנתק מזה ולהיות בבית שלי עם המשפחה ועם אנשים שאוהבים אותי ופשוט לתת לסערה לחלוף. אי אפשר כל היום להסביר את עצמך, ולכן גם לא פתחתי מצלמה וניסיתי. פשוט חיכיתי שזה יחלוף, ואז נפלו על מישהו אחר. אנחנו חיים במדינה שכל דקה קורה בה משהו ועוברים להשתלח באדם הבא".
כמה קשה לך עם התגובות השליליות?
"זה לא נעים. לא כל דבר נוגע בי, אבל לפעמים אנשים נכנסים לפינות אישיות וזה מכווץ. אין לי בעיה עם ביקורת, כשהיא עניינית, אבל להשתלח באנשים ולכתוב דברים רעים? זה קשה לי".
אני לא מוכנה להיות מזוהה עם צהוב ונמוך
לאורך השנים הייתה מור חלק מלא מעט סכסוכים מתוקשרים, הזכור ביותר, כאמור, הוא עם דנית גרינברג. "היום אני יכולה להגיד שאין לי צ'ילבות, כל הסכסוכים שאולי היו לי בעבר סודרו, הכל מאחוריי", היא אומרת. "אנחנו אמהות, זה כבר שונה, מי שאני מרגישה שהוא לא נכון לי בחיים, שהוא לא נכון לאנרגיה שלי, לא נמצא. לא חייבים לריב, אפשר פשוט לשחרר, הכל בסדר. לפעמים אני שומעת על מריבות ולא מבינה איך מגיעים למצב הזה, בן אדם לא בא לך טוב? תשחררי אותו. אני הולכת לאסוף את הילדים שלי מבית הספר ומהגן, והאמהות, הגננות, המורות עוקבות אחריי. מביך אותי להיות בתוך סערה או סכסוך, למה שיחשבו דברים על הילד שלי, 'באיזה בית הוא גדל'? אני לא רוצה לצאת על אף אחד ולא רוצה להתעסק בזוטות. לפעמים אני נופלת בלשוני, אני לא אומרת שאני מושלמת, אבל אני עובדת על הפה ועל ההתנהלות שלי. אני לא מוכנה להיות מזוהה יותר עם צהוב ונמוך".
איך היית פעם?
"יכולתי לריב ולהגיד, 'את אמרת ואת עשית', אבל מה זה עזר, שיניתי את הבן אדם? לא. אני יודעת שזה נשמע כאילו הייתי באיזו סדנה רוחנית ואני חוזרת ממנה עם תובנות, אבל לא. אלה דברים שחוויתי על בשרי, הבנתי מה נכון לי, לחיים שלי, לאנרגיה שלי ולבית שלי. אם את נמצאת בסביבה רעילה, את תסבלי, אבל אם תנטרלי את זה ותמצאי את הדרך לשחרר את האנשים האלה מהחיים שלך, תהיי מאושרת. הייתי שם, בזוגיות רעילה, עם חברות רעילות, נשארתי במקומות שמשכו אותי למטה. היום כבר לא".
דבר נוסף שהשתנה במור מודל 2025 הוא גבולות השיתוף. כך, למשל, אחת ההצעות שהיא סירבה להן לאחרונה הייתה ההצעה לחשוף את מין העובר באירוע מתוקשר. מור ובעלה יודעים את המין, אך בשלב זה החליטו לשמור את זה לעצמם. "כל יום אני מקבלת שאלות והשערות, אנשים מאוד סקרנים, אבל כרגע עוד לא בא לנו לשתף. הסקרנות גומרת אנשים והם לפעמים מגזימים, מי ישמע, כאילו אנחנו בהוליווד. אמהות שולחות את הילדים שלהן לשאול את הילדים שלי מה יש לי בבטן ואין חוצפה כזאת, אין חדירה כזאת לפרטיות. אם אני אומרת שאני לא רוצה כרגע לשתף, אז למה לעשות דבר כזה? הילדים שלי תמימים, הם ילדים וזה לא סבבה. אין חדירה לפרטיות יותר גדולה מאשר להיכנס למישהי לרחם. זה קודש הקודשים, צריך לדעת את הגבול".
לעומת זאת, אחד הנושאים שמור דווקא כן פתוחה לגביו ואף רואה חשיבות לפתוח אותו מול הקהל שלה, הוא העלייה במשקל בעקבות ההיריון. בהריונות הקודמים היא עלתה לדבריה כ-40 קילו וסבלה מאכילה רגשית. "בואי נוותר על הבולשיט, או-קיי? אני אוהבת להיות רזה, אני אוהבת את עצמי רזה, אני אוהבת להיכנס לחנות, למדוד ג'ינס ושיושב עליי פגז, אני אוהבת שעצמות הלחיים שלי בולטות, אבל בהיריון זה קצת אחרת. אני לא שמנופובית, גדלתי למשפחה שלא מתייחסים בה למשקל. לא הייתה התעסקות סביב אוכל, אז אין לי איזו הפרעת אכילה, אבל אני עולה בהיריון במשקל וזה מפריע לי. אני יודעת שאני אחזור לאיזון ואני אכנס בסוף לג'ינס במידה שאני רגילה להיות בה, במידה שנוח לי בה. בהיריון הראשון עליתי 33 קילו, בהיריון השני 36 קילו והייתה לי סוכרת. זה לא בריא, הייתי בסוג של דיכאון. אחרי הלידה היה לי פיזית קשה להרים את התינוק ולטפל בו. את כל החיים שלך רגילה להיות במשקל מסוים, ופתאום זה לא ככה. בטיפול עבדתי גם על נושא האכילה הרגשית, ובאמת, אני חושבת שבשלב הזה בהריונות הקודמים, עליתי יותר".
את מרגישה שאת אוהבת את עצמך יותר בהיריון הנוכחי לעומת הקודמים?
"אני עכשיו בחודש חמישי ואני מרגישה שיש לי חן לעומת ההריונות הקודמים. אני מקווה שזה יישאר ככה, אבל גם אם לא, תודה לאל על הכל".
צילום: רותם לבל | סטיילינג: נופר נוריאל | איפור: רותי עדי | שיער: קובי קלדרון | הפקה: טל פוליטי