אומנם שיר אלמליח רק בת 35 אבל כבר כמעט 20 שנה עברו מאז שהיא החלה את דרכה בתעשייה והפכה לאחת הדוגמניות המצליחות בארץ, עם הספק לא קטן גם בחיים האישיים: שלוש חתונות ושלושה ילדים משני גברים שונים. כשהיא מתיישבת על כיסא המרואיין בפודקאסט "ספיל איט" עם לילך מרקוביץ' היא אומרת לא מעט שהיא "זרמה" עם החיים והתגלגלה ממקום למקום, אבל בשיחה איתה אפשר להבין ששום דבר אצלה לא קרה ככה סתם – לא ההצלחה, לא ההישגים וגם לא הגבולות שלמדה להציב בחיים ובקריירה.
אחד הדברים שאלמליח מעידה על עצמה שפשוט נתנה להם לקרות הוא מערכת היחסים הראשונה שלה, שהובילה גם לחתונה. בכיתה י"ב היא הכירה את הכדורגלן אלרואי כהן, וכבר בגיל 23 התחתנו השניים – אך הם התגרשו עוד לפני שהביאו יחד ילדים לעולם. "דיברנו על ילדים רק לפני שאני רציתי להתגרש, ושם זאת כבר לא הייתה אופציה מבחינתי", היא אומרת.
את מודה על זה?
"ברור. אני מודה על זה שלא הבאתי איתו ילדים לעולם כי זו הייתה יכולה להיות טעות. ילדים זה משהו שקושר לכל החיים ולא ראיתי את עצמי בשלב שבו הייתי מביאה איתו ילדים".
אז למה התחתנתם?
"אם הייתי חוזרת לנקודה ההיא, לא הייתי עושה את זה. בעולם הכדורגל כולם מתחתנים מאוד צעירים. אלרואי ואני היינו שש שנים ביחד, אמא שלי כבר שאלה אם הוא לא רציני לגביי, ואותי זה אף פעם לא עניין. כשהוא הציע אמרתי 'כן', ומפה לשם זה פשוט התגלגל. זה לא שלא רציתי את זה, אבל היום כשאני מסתכלת זה נראה לי כמו גלגל אחר, מחשבות שונות, ילדה אחרת, סטייל אחר".
ב-2016, אחרי עשר שנות זוגיות ושלוש שנות נישואים, החליטו השניים לפרק את החבילה. ב-2019 היא מצאה עצמה שוב מתחת לחופה – הפעם לצד גבר שהכירה שלושה חודשים בלבד, איש הנדל"ן האיטלקי-יהודי מייקל זנזורי, ואיתו הביאה לעולם את בנה הבכור, רפאל, בעודם נשואים – ואת בנם השני, גבריאל, לאחר שכבר נפרדו.
זאת החלטה מעניינת להביא ילד אחרי שנפרדתם.
"אמרתי שאם כבר נתקעתי עם ילד אחד, אז לפחות שיהיה לו אח מאותו האבא".
את פנית אליו עם הרעיון?
"התראיינתי ל'אופירה וברקו' ושאלו אותי אם ארצה עוד ילדים, הייתי במחשבה שלא אהיה בעוד זוגיות ושלמצוא זוגיות טובה זה לא משהו שיקרה לי שוב בחיים – כבר עברתי ונכוויתי. כשהם שאלו אותי על עוד ילד, אמרתי שאם אביא לעולם עוד ילד, זה יהיה מאותו האבא. מייקל שמע את זה, דיברנו – והחלטנו להביא".
מה שעניין את כולם זה "איך זה קרה".
"זה לא קרה בדרך שאנשים מדמיינים, סבבה? אז יאללה, פאטוץ'. אפילו רופא הנשים שלי קיבל מלא הודעות ואמר לי, 'כולם שואלים אותי איך זה קרה'".
זה לא היה ניסיון לקאמבק?
"לא, ממש לא. לא הסתדרנו, והיה ברור שאנחנו לא מסתדרים".
אלמליח מסבירה את כישלון הנישואים השניים שלה, ובמבט לאחור היא גם יודעת שהייתה עושה דברים אחרת. "עם מייקל הכל קרה מאוד מהר. הוא הציע לי נישואים אחרי שלושה חודשים, טעות שלי שאמרתי כן. אחר כך הוא עשה עלייה, נכנסנו להיריון ועברנו הפלה ועוד הפלה. בן אדם שעושה עלייה ועוזב את כל החיים שלו ומגיע לפה אוטומטית נהיה יותר עצבני. הרגשנו שאנחנו נתקלים בהרבה קצרים, שאנחנו לא מתאימים. אין מה להגיד, הוא אבא טוב, אבל בתור בני זוג – אנחנו לא מסתדרים".
כמה קשה לפרק בית כשיש ילד?
"לפרק כשיש ילדים קטנים – זאת לא הבעיה. אני תמיד אומרת שאסור לאף בן אדם להישאר במקום שלא טוב לו. הילדים שלנו לומדים מהחיים שלנו, ואם הם רואים שלא טוב לנו, זה מה שהם יביאו לחיים שלהם. לא רציתי את זה. אבל להגיד שזה לא קשה? זה מאוד קשה".
הקושי מגיע דווקא ממקום אחר, הוויתורים שהיא צריכה לעשות בעקבות הגירושים, והעובדה שלא מצליחה לרדת לה חלק בגרון – שלילדים שלה יש שני בתים ומשפחה נוספת. "בצד של הגרוש שלי יש עוד אישה שהתחתנה איתו, שם הם מקבלים חינוך אחד, ובבית שלי החינוך אחר. אני מאמינה שאנחנו משדרים על אותו גל, אבל אנחנו לא תמיד מסכימים על כל דבר. המחשבה שלילדים שלי יש עוד חיים, עוד משפחה – זה לא פשוט. בסופו של דבר את רוצה את הילדים שלך כל הזמן איתך, בכל רגע נתון ובכל שבת וחג. לעשות ויתור של 40% מהחיים שלהם לטובת החופש והאושר שלהם – זה לא פשוט".
"עמנואל התחילה להכחיל ולגלגל עיניים. אמא שלי אמרה: 'אני מאבדת אותה'. זה היה סרט אימים"
מלבד רפאל וגבריאל, לאלמליח יש ילדה בת שנה, עמנואל, ואותה היא הביאה לעולם עם בעלה הנוכחי, דותן שטרן. "בת אחרי שני בנים זה עולם אחר לגמרי. החלום שלי היה בת, וקיבלתי את זה. היא כמו ילדה ראשונה", אומרת אלמליח ומסבירה: "זו גם כמו ילדה ראשונה, כי היא באה מדותן".
"דותן יותר חרד", מודה אלמליח ומספרת על ההבדלים ביניהם לאור העובדה שהיא כבר אמא לשלושה: "לפני כמה ימים נשברה לי צלחת בסלון, עשיתי שטיפה יסודית וגרפתי הכל החוצה. דותן הגיע מהעבודה, הדליק פנס והתחיל לעבור ריבוע-ריבוע ברצפה כדי לראות שאין שביב זכוכית. עושים את זה רק לילדה הראשונה, בגלל זה אני מרגישה שאני גם בלחץ בגלל דותן. ילדה שלישית זה 'תגדלי לבד', אבל עם דותן אי אפשר".
מעבר להיותה של עמנואל הבת הראשונה של דותן, עם כל החרדות הנלוות לכך, בשבוע הראשון לחייה היא כמעט הצליחה לגרום להתקף לב לשני הוריה – כשחשבו שהם ממש פסע מלאבד אותה. כששומעים את שיר משחזרת את הטראומה שעברה איתה, אי אפשר שלא להיחנק יחד איתה מהמחשבה הקשה הזו. "זה היה אחד הדברים הכי טראומטיים. עד היום היא ישנה לידי, ועד היום אני בודקת כל הזמן שהיא נושמת. אני קמה באמצע הלילה ושמה את היד על הבטן שלה, לראות שהיא זזה", מספרת אלמליח. 
ארבעה ימים אחרי הלידה, אמא של אלמליח השאירה את עמנואל בעריסה בסלון ויצאה למרפסת. "השעה הייתה אחת בלילה, המזל שלי שעוד לא הלכתי לישון. שמענו מין צרחה קטנה של עמנואל, הסתובבנו וראיתי אותה נחנקת מהפליטה של עצמה. נבהלתי ברמות קיצוניות כי ראיתי שהיא לא בוכה או נושמת, היא התחילה להכחיל ולגלגל עיניים.
"כמה שאני חזקה ויודעת לתפעל סיטואציות, הייתי בהלם. אמא שלי לקחה אותה ואמרה 'תזמינו אמבולנס'. הרגשתי שאני עומדת להתעלף. דותן התקשר לאמבולנס, עמדתי קפואה לגמרי, ואני שומעת את מד"א מדריכים את אמא שלי איך לבצע בה החייאה, ואני שומעת את אמא שלי אומרת, 'אני מאבדת אותה, אני מאבדת אותה'. זה היה סרט אימים, ראיתי את הילדה שלי לא זזה, נהיית כחולה, מגלגלת עיניים. התקשרתי לרופא הנשים שלי וצרחתי לו, 'הילדה שלי, הילדה שלי'. מד"א הגיעו ואמרו לאמא שלי לצבוט אותה כדי שתבכה, להפוך אותה ולדפוק לה חזק על הגב. פתאום היא דפקה צרחה והרגשתי שאני עומדת להתעלף, רעדתי ברמות קיצוניות".
משם המשיכו אלמליח ובעלה עם עמנואל הקטנה למיון, ובבית החולים היא הייתה מאושפזת במשך שלושה ימים. "כשהגענו לשם, אחרי כמה שעות שנינו התחלנו לבכות את החיים. כל שעה שעברה את פתאום מעכלת את מה שקרה ומודה לאלוהים שהיא בחיים. גילינו שבנוסף לכל היא סובלת מריפלוקס. היא פלטה כי היא סובלת מריפלוקס, והיא שכבה על הגב. אם היינו הולכים לישון כולנו, זה מה שנקרא מוות בעריסה. מאותו רגע לא השכבתי אותה על הגב, לא הקשבתי לאף אחד, נורא פחדתי עליה, ואני עד היום מפחדת".
באותו רגע מתפללים?
"חשבתי שאני עומדת למות. את מכירה את זה שמרוב חרדה לא זורם לך דם בגוף ואת מרגישה נמלול? זה מה שהרגשתי. דמיינתי את הסיטואציה הכי קיצונית שיש, שעכשיו הולכת לי הילדה".
"אחרי שזה קרה היא הייתה כמעט 24/7 על המנשא. הלכתי לישון בישיבה כדי שהיא לא תשכב, עם המנשא עליי. כל הזמן הרגשתי אותה, לקח לי הרבה זמן לשחרר את העניין הזה. עד היום כשהיא חולה אני מיד נכנסת ללחץ. זה היה עלול להיגמר אחרת לגמרי, וזה היה מפחיד. אני מסתכלת עליה היום ואומרת איזה מזל שהיא פה".
"אני לא בנויה לעוד ילד. רוצה לחיות את החיים שלי בגיל 40"
אחרי שעברה לא מעט בחייה, נראה שאלמליח הגיעה סוף-סוף לנחלה. לפני שנתיים היא הכירה כאמור את מי שלימים הפך לבעלה ואבי בתה, דותן, ולפי מה שהיא אומרת – הפעם זה לתמיד. כבר מהרגע הראשון שפגשה אותו היא הכריזה שהוא יהיה בעלה, ולבסוף גם החתונה שלהם הייתה לא שגרתית בכלל.
"כל מי שהתחיל איתי תמיד קיבל סירוב, זה לא עניין אותי. כשפגשתי לראשונה את דותן הייתי עם חברה בטלפון באוזנייה, הוא ניגש אליי, והוא נורא ביישן. איך שהרמתי את המבט הוא שאל אם אני בטלפון ואמרתי 'לא', ולא עניתי לחברה יותר, היא נשארה באוזנייה. הוא אמר לי שהוא חושב שאני הבחורה הכי יפה שהוא ראה. התמוגגתי ממנו, היה לו משהו בעיניים שכבש אותי. יש משהו בדותן שהוא מעבר, שרואים את טוב הלב בתוך העיניים שלו. אחרי שהוא הלך אמרתי לחברה שלי, 'אני חושבת שמצאתי את בעלי'. אמרתי לעצמי שאם הוא ישיג את מספר הטלפון שלי וישלח הודעה – אני אדע שזה צריך לקרות, ואם לא – אז לא. יום למחרת הוא שלח לי הודעה".
במה הוא שונה מבני הזוג האחרים?
"אני בת 35, אבל עברתי דברים בחיים. כשבחרתי בדותן ראיתי בדיוק את התכונות שאני אוהבת ורוצה. אני מדברת על זה בהסתייגות כי אין לדעת מה יקרה בעתיד, אבל אני מאחלת לעצמי שדותן יהיה לי לנצח. הוא בן אדם מאוד מכבד, אכפתי, אמפתי, ויש בו כל התכונות שלא היו בבני הזוג הקודמים שלי. הוא חבר טוב, שזה הכי חשוב".
בניגוד לשתי החתונות הקודמות שלה, הפעם אלמליח היא שעשתה את הצעד. במשך כחצי שנה היא תכננה בסודיות מוחלטת לעשות לשטרן "חתונה בהפתעה", וסיכמה איתו שבפורים הם יתחפשו לחתן-כלה בהשקה של הסוכנות שלה – בלי שהוא הבין שהם הולכים לחתונה אמיתית לחלוטין שהיא ארגנה לו ולה.
שלושה ימים לפני הפתעת הענק גילה שטרן את הסוד, אבל היא ממש לא התרגשה מזה. "זה היה צריך להיות מהמם, אבל אני לא מצטערת שזה קרה ככה, הוא גילה את זה ועף על הרעיון. רציתי שזה יהיה משהו מיוחד כי זאת לא הייתה חתונה כדת וכדין, הזמנתי רק את האנשים שקרובים אלינו, 70 איש ולא יותר. הרגשתי שכל מי שנמצא שם הם האנשים שאני שמחה לראות. זו פעם ראשונה שבאמת שמחתי והיה לי כיף, שנהניתי מכל רגע, ששתיתי אלכוהול. בשום חתונה שלי לא שתיתי, השתחררתי. דותן גם מוציא ממני צדדים אחרים".
לא פחדת שהוא לא ירצה?
"אני בן אדם מאוד מודע, לא הייתי עושה מעצמי צחוק לרגע. ידעתי שהוא יזרום וישמח שזה קורה. לא היה לי חשש לרגע מזה. יותר פחדתי שהוא לא יגיב כי הוא שוקיסט, שהוא יקפא ולא יידע מה לעשות עם עצמו".
כאישה שהתגרשה פעמיים, למה צריך את כל הטקס?
"זה לא היה ממש טקס, זה היה לחגוג את האהבה. אמרתי לדותן מזמן שאני לא רוצה להתחתן שוב והייתי נחרצת. הוא אמר שאם אי-פעם הוא ירצה להתחתן, אז הוא היה רוצה משהו קטן למסד את זה. כשהוא אמר לי את זה, זה נגע לי ללב, ואמרתי לעצמי שאני אחשוב על זה".
אחרי שהביאו לעולם ילדה והתחתנו (כן, בסדר הזה), ואף על פי שיש להם יש רק בת משותפת אחת, מבחינת אלמליח היא סגרה את הבסטה. "אני לא בנויה לעוד ילד. אני רוצה בגיל 40, כשהם יהיו עצמאיים, שאני אוכל לחיות את החיים שלי. לא רואה את עצמי שוב בחיתולים ומטרנות, מיציתי את זה".
עוררת סערה כשאמרת שאם תיכנסי שוב להיריון בזמן הקרוב, תשקלי הפלה.
"ילד שבא לעולם צריך להגיע למקום טוב, למקום שהוא מקבל את היחס הראוי לו. היה כל השיח הזה סביב עמותת אפרת, שאמרו שאם אישה עוברת הפלה היא רוצחת – אני לא מסכימה עם זה. צריך להביא ילד למקום טוב. אני לא הייתי רוצה להביא ילד למקום שיש לי ילדה בת שנה, ילד בן 3 ועוד ילד בן 5, זה קשה. למה נשים נכנסות לדיכאון אחרי לידה? בדיוק בגלל מצבים כאלה. את צריכה להיות אמא מאושרת בשביל שיהיו לך ילדים מאושרים.
"טעויות קורות, ואני לא צריכה להכניס אף אחד לחדר המיטות כדי להסביר איך טעויות קורות. כל אישה צריכה לקבל את ההחלטה שלה על החיים שלה – ולאף אחד ולאף עמותה אין זכות להתערב בבחירה הזאת. היו הרבה שהבינו אותי, ומי שלא הבין הוא פרימיטיבי. תעשו מה שאתם רוצים עם החיים שלכם, אני מכבדת. אני פחות מעוניינת כרגע להיות עם עוד תינוק וטיטולים".
"התביישתי. התפללתי כל לילה לאלוהים שיעיף את הכתם מהפנים שלי"
אין זה סוד שהחיים האישיים של אלמליח ידעו לא מעט טלטלות ושינויי מסלול רציניים בדרך, אבל יש דבר אחד שנשאר אצלה יציב ומפוקס כבר מההתחלה: הקריירה. "רציתי בכלל להיות שחקנית", משתפת אלמליח, שמאחוריה קריירת דוגמנות ארוכת שנים. את הצעד הראשון שלה בעולם הזוהר עשתה כבר בגיל 17, כשאמה רשמה אותה לתחרות מלכת היופי. מהר מאוד היא זנחה את חלום המשחק והבינה שהלב שלה במקום אחר לגמרי. "חשבתי שדרך הדוגמנות אגיע למשחק, ובסופו של דבר התאהבתי בעולם הדוגמנות".
כשמסתכלים על אלמליח זה יכול להישמע מפתיע, אבל בתור ילדה היא בכלל לא חשבה או ידעה שהיא יפה – ולא סתם היא הסתובבה בתחושה הזו. "נולדתי עם כתם לידה על חצי פנים, שנעלם עם הזמן. עד כיתה ט' היו צוחקים עליי בבית הספר וקוראים לי 'דלמטי'. לא בא לי להיות מהדוגמניות שאומרות 'צחקו עליי והייתי טום-בוי', אבל באמת הייתי כזו. הייתי טום-בוי שמשחקת כדורגל, וזה הכי לא אני היום".
אלמליח מודה: "נורא התביישתי. התפללתי כל לילה לאלוהים שיעיף לי את כתם הלידה מהפרצוף. בסופו של דבר הגעתי לקוסמטיקאית שהביאה לי משהו להבהרה ולאט-לאט הכתם נעלם. זאת הייתה הילדות שלי, לא הרגשתי שאני יותר מדי יפה. מכיתה י' זה כבר היה השלב שהתחילו להחמיא לי והתחלתי להיות יותר נשית, ואז התחלתי לגלות את עצמי".
כמה הנראות חשובה לך?
"חשובה לי מאוד, זו העבודה שלי. טיפוח הוא משהו שאני אוהבת, בחיים לא תראי אותי מוזנחת. זה משהו שגדלתי איתו. אמא שלי היא כזאת וסבתא שלי הייתה כזו".
נראית מדהים אפילו בחדר הלידה.
"התאמנתי כל ההיריון ולא ויתרתי לעצמי גם בתקופת הבחילות. אימונים הם משהו שמאוד חשוב לי, הקפדתי ואכלתי נכון ובריא. בסופו של דבר זה גם גנים, כמובן, וגם שמרתי על עצמי".
אין פחד בגיל 35 מהדור של הדוגמניות הצעירות?
"לא, כי אנחנו לא משדרות על אותו הגל. אין לי טיקטוק, אני מביאה משהו אחר, הן מביאות משהו אחר – ויש מקום לכולן. אני מאמינה שלוקחים אותי לקמפיינים שאני באמת יכולה לתרום בהם, לדברים שאני יכולה להיות אני. אני לא לוקחת כל עבודה באינסטגרם, אני בוררת את העבודות שלי, זה צריך להתכתב עם הערכים שלי. עכשיו אני רוצה להיות גם פה וגם להתקדם לדבר הבא".
כשאנחנו מדברות על התעשייה, יש חברות?
"מהתעשייה יש לי רק את מעיין פרתי, שהיא חברה מאוד טובה שלי. תמיד בידלתי את עצמי מהתעשייה, יש לי את החיים והחברים שלי מחוצה לה. התעשייה מאוד שקרית ולא אמיתית – ואת זה אנשים לא מבינים. יש הרבה תחרות וצביעות בסופו של דבר. אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אוהבת את החיים שאחרי העבודה, את הבית שלי ואת העולם האמיתי".
את מצהירה שאת בן אדם שמרן מאוד, שלא חווה סטוצים, ושהיו לך מערכות יחסים מועטות. מהצד השני, את הקריירה שלך התחלת כסמל מין.
"תמיד אמרתי שדוגמנות זו עבודה. דגמנתי המון בחו"ל, המודל לחיקוי היה דוגמניות של ויקטוריה'ס סיקרט ו'ספורטס אילוסטרייטד', ובארץ אנשים מאוד שמרנים. בסופו של דבר זו עבודה, כששחקנית הולכת לסט וצריכה לעשות סצנות סקס, להתנשק ולהיות גם בעירום – שם זה מקובל, אבל בדוגמנות אוהבים לתת על זה ביקורת. אני לא מסכימה עם זה, אני באה ממשפחה מסורתית ולהורים שלי היה קשה מאוד עם הצילומים שלי בהתחלה, ועדיין אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי במהלך הקריירה שלי. אני עפה על הקריירה שעשיתי".
אחרים כיבדו את הגבול הזה?
"מי שלא כיבד לא היה בחיים שלי".
ולא קיבלת הערות?
"הערות תמיד היו ותמיד יהיו, נתקלתי באנשים מזעזעים בעולם האופנה. אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להצליח אני צריכה לפתח עור של פיל. בתחילת הדרך קיבלתי המון ביקורות, ואני חושבת שעד היום יש מבקרים, אבל אסור לתת לדברים האלה לחלחל".
"חוויתי הטרדות בעולם הדוגמנות", משתפת אלמליח ומצהירה באסרטיביות, "אבל תמיד ידעתי לתת את המבט הזה שאם אתה מתקרב אליי זה יהיה הסוף שלך – וכדאי לך לקחת אלף צעדים אחורה, איתי לא מתעסקים. כשהייתי נוסעת לחו"ל, גם אם הייתי בדירה עם דוגמניות שהיו ילדות מסכנות שהקיאו ועשו סמים, אני הייתי במקום שלי ובפינה שלי. ידעתי טוב מאוד מה אני רוצה – לא זגזגתי לשום מקום ולא נפלתי למקומות כאלה. אני מודה על זה לאלוהים".
זה חינוך?
"זה משהו בפנים וזה גם חינוך. החיים האלה – סקס, סמים ורוקנרול – אף פעם לא עניינו אותי. עבודה היא הדבר היחידי שהיה בראש שלי ותמיד חשבתי על המטרה, והשגתי את המטרות שלי. אם לא אלך לישון כשאני שלמה עם עצמי ואסתכל במראה ואוהב את מי שאני – אז מה זה שווה?".
אלמליח נזכרת גם בסיפור מהעבר, שלמרות שהיה יכול להיות מקפצה אדירה לקריירה שלה – היא החליטה להישאר נאמנה לעצמה, וגם שם ידעה לעקוץ ולזרוק את המבט הנכון. "כשהייתי בניו יורק החלום הכי גדול שלי היה לעשות 'ספורטס אילוסטרייטד'. אחד הצלמים הכי גדולים שהיו אז דיבר איתי, אני זוכרת שהוא אמר לי שאם אני רוצה להיות על המגזין – אז 'גיב אנד טייק', ואמרתי לו: 'ממש לא, גיב כאפה'. ויתרתי על חלום שהיה לי, כי לא שיחקתי את המשחק הזה. אמרתי שאם זה צריך לקרות, זה יבוא מדלת אחרת – ואם לא, אז אעשה דברים גדולים אחרים".
"מתתי מפחד. היו סיטואציות קיצוניות, זה יכול היה להיגמר ברצח"
בזמן שבקריירה היא הציבה גבולות ברורים ונשמרה לא פעם מהניצול ומהטרדות שיש בעולם הדוגמנות הקשוח, בחייה הפרטיים נתקלה אלמליח בסיטואציה כאובה שלקח לה זמן לאזור אומץ לחשוף. לפני שנתיים היא סיפרה לראשונה שעברה אונס בידי אחד מבני הזוג הקודמים שלה. "אני גם לא קוראת לילד בשמו עד היום, אני לא אומרת את המילה", משתפת אלמליח בקושי להשתמש בקול במילה שמתארת את המעשה הנתעב.
לאחר שחשפה את הסיפור נעלמה אלמליח לשבוע ולקחה זמן לעצמה. "זה לא אופייני לי, אני מאוד מתמודדת וחזקה, אבל הרגשתי שחשפתי משהו שלא הגיוני שזה קרה לי. מה הסיכוי? אני בן אדם שמאוד יודע לעמוד על שלו, ובסוף זה קרה לי. זה היה מאוד לא פשוט, ומהרגע שהוא קרה שמתי אותו בצד ברמת העיקרון".
זה נובע מזה שאת בן אדם של גבולות, ידעת גם להגיד לא בסיטואציות של העבודה.
"הייתי בסיטואציה שלא הייתה בשליטתי".
המקרה המזעזע התרחש לפני כמה שנים, מצד גבר שיצאה איתו בזמנו. "הוא נכנס אליי הביתה וזרק את המזוודות, זה קרה בצורה מזעזעת. החלטתי שאני הולכת להיות חכמה, אם הייתי צועקת ואומרת לו 'עוף מכאן', זה כנראה היה יכול להיגמר גם יותר גרוע. החלטתי לא לעשות את זה. התנגדתי, וכשראיתי שזה לא עוזר, יצאתי מעצמי ואמרתי 'בוא נסיים עם הסיטואציה ונעכל את מה שקרה'. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שיום למחרת אני אראה איך אני מעיפה אותו מהבית, איכשהו לצאת משם".
את מתארת סיטואציה קשה. איך הצלחת להתנהל במצב הזה?
"יום למחרת רציתי לצאת בבוקר לאימון. הוא אמר לי, 'למה את יוצאת לבד? את הולכת לבגוד בי?'. אמרתי לו שאני הולכת לשעתיים וחוזרת. בסוף, בגלל פקקים, חזרתי אחרי שלוש שעות, נכנסתי והבאתי אוכל. כשנכנסתי הביתה כל הבית היה חשוך, היה רק אותו, והוא התחיל ממש לצרוח עליי ולדפוק על דברים בבית: 'למה הגעת אחרי שלוש שעות ולא אחרי שעתיים כמו שאמרת?'. מתתי מפחד, היו סיטואציות מאוד קיצוניות, אבל נשמתי ואמרתי שאני רגועה והכל בסדר.
"הוא לקח את האוכל שקניתי וזרק לפח באגרסיביות, ואמר לי, 'תני נשיקה'. אמרתי שזה לא קורה לי עוד פעם מה שקרה לי יום קודם, והתחלתי לבכות". בשלב הזה הבינה אלמליח שהיא חייבת להוציא אותו כמה שיותר מהר מהבית – והציעה שהם ירדו יחד לנשום קצת אוויר בבית קפה מתחת לבניין.
"הצעתי את זה עם חיוך. כשיצאנו מהבית הרגשתי הקלה. זהו, הבן אדם הזה עף לי מהבית ולא חוזר לפה יותר. כשהיינו בבית הקפה מתחת לבית אמרתי לו שזה נגמר ושיעלה לקחת את הדברים שלו ויעוף מהבית שלי. הוא נכנס להתקף חרדה, הקיא במסעדה ואיים להתאבד. לא עניין אותי כלום".
ברגע הזה התקשרה אלמליח לחבר טוב וביקשה ממנו שיגיע לעזור לבן הזוג לשעבר לאסוף את הדברים מהדירה. "ידעתי להתנהל טוב בסיטואציה הזו", היא מסבירה ומעבירה מסר לכל מי שנמצאת כיום בסיטואציה דומה: "במצבים כאלה לא צריך לחשוב מי צודק, צריך להיות חכמים. זה יכול היה להיגמר גם ברצח. יש אנשים שהם פסיכופתים, שאם את איתם בין ארבעה קירות ואומרת להם שאת רוצה לעזוב כשהם נמצאים במצב כזה, אז זה באמת יכול להיגמר רע מאוד".
את מרגישה שהשיתוף עזר לך לעבד את זה?
"החוויה עובדה עוד הרבה קודם, דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי".