פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון קובע כי נכס שקיבל אחד מבני הזוג לפני הנישואין ונרשם רק על שמו, עדיין עלול להתחלק שווה בשווה בעת פרידה. נקבע כי כאשר התנהגות בני הזוג לאורך השנים מצביעה על כוונת שיתוף, היא עשויה לגבור על דרישת הכתב הפורמלית שבחוק יחסי ממון ובחוק המקרקעין לשם היווצרות שיתוף במקרקעין. המשמעות היא שבלי הסכם ממון, אף נכס אינו מוגן מפני חלוקת הרכוש בפרידה.
פסק הדין החדש אמור להדליק נורה אדומה לכל מי שנכנס למערכת זוגית עם נכסים אישיים: מדובר על קרקע שהתקבלה במתנה מההורים לפני החתונה, ונרשמה רק על שמה של האישה. בכל זאת, העליון קבע השבוע כי חמש הדירות שנבנו עליה שייכות גם הן לגרוש, מחצה על מחצה. הסיבה: בני הזוג חיו יחד עשרים ושלוש שנים, פעלו יחד, השקיעו יחד, והרווחים הופקדו לחשבון משותף. בית המשפט קבע כי הם יצרו בהתנהגותם הסכמה לשיתוף. כלומר, גם אם אף אחד מהם לא אמר מילה בנושא ולא נחתם כל מסמך, השיתוף התרחש בפועל.
במרכז פסק הדין עומדת "הלכת השיתוף הספציפי" – כלל משפטי ותיק, שבמסגרתו ניתן להכיר בשיתוף קנייני בנכס שנרשם רק על שם אחד מבני הזוג, כאשר ההתנהלות לאורך השנים מלמדת על כוונה לשתף בו את בן הזוג השני. כעת, פסק הדין של השופטת יעל וילנר מרחיב את ההלכה ולמעשה קובע שהיא אינה מוגבלת לדירת מגורים בלבד. גם קרקע, דירות להשקעה, מתנה שהתקבלה לפני הנישואין, ואפילו נכס שלא שימש את המשפחה בפועל – כולם עשויים להפוך לרכוש משותף של שני בני הזוג.
ההשלכות המשפטיות מרחיקות לכת. בני זוג אינם צריכים עוד לכתוב או לומר דבר והרישום בטאבו אינו חזות הכול. עצם זה שבנו יחד, שיפצו יחד, קיבלו החלטות משותפות, או הכניסו כספים לחשבון אחד – די בכך כדי שבית המשפט יקבע כוונת שיתוף, כשהתוצאה בפועל היא חלוקה שוויונית של הבעלות בנכס בין בני הזוג.
הפתרון: הסכם ממון
כל זה יכול היה להיראות אחרת אילו נערך מבעוד מועד הסכם ממון. זהו הכלי היחיד שמאפשר להבטיח שנכס מסוים יישאר מחוץ למשוואה הזוגית. הוא גובר על פרשנויות, על מצגים משתמעים, ועל עשרות שנות חיים משותפים. יתרה מזו, הסכם ממון הוא גם הדרך היחידה להבטיח שלא תיווצר "כוונת שיתוף" על דרך ההתנהגות בלבד, במיוחד במצב שבו ההסכם קובע במפורש שהנכס הספציפי שייך רק לאחד הצדדים ואינו חלק מהרכוש המשותף.
עבור חלק מהאנשים חתימה על הסכם ממון עשויה להרגיש לא נוחה בתחילת הדרך. אבל חוסר נוחות זמנית עדיפה בהרבה על מחלוקת שתעלה הון בעתיד. ובכלל, עדיף להסכים כשהכול טוב מאשר להתווכח כשהכול מתפרק.
ההלכה החדשה רק מחזקת את ההמלצה: כל זוג, בכל גיל, עם כל רכוש – צריך הסכם ממון ברור שקובע מה משותף ומה לא. אם אתם רוצים שנכס יישאר פרטי עליכם לומר זאת מראש, בכתב, במסגרת הסכם ממון. אחרת, יום אחד, בית המשפט עלול לחשוב אחרת.
נקודת נוספת שחשוב לדעת היא שגם כאשר יש הסכם ממון, יש לדבוק בהוראותיו ולנהוג לפיהן על-מנת שלא להיחשב כמי שוויתרו עליו.
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.