בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית הדין הגדול בירושלים ערעור אישה על פסק דין הדוחה את תביעתה לביטול הסכם הגירושים, עליו חתמה מול בעלה לשעבר. החוזה הכיל סעיף "מימוש מהיר" המאפשר לבעל למכור לו את בית המגורים במהירות ובהנחה. הרבנים קלמן מאיר בר, אברהם שינדלר ויצחק אושינסקי התרשמו שכסטודנטית למשפטים במעמד חתימתו, חזקה על האישה שהבינה את מלוא הוראות ההסכם.
הצדדים נישאו זה לזו ב-2008 והביאו ביחד 3 ילדים. בשלב מסוים יחסיהם התערערו, ובשלהי 2019 הגיש הבעל תביעת גירושים. לאחר כחצי שנה, במאי 2020, הוא הגיש העתק הסכם גירושים שעורך דינו ערך עבור הזוג. החוזה הכיל בין היתר סעיף "מימוש מהיר", המאפשר לבעל לקנות את חלקה של האישה בדירתם על-פי הערכת שמאי מטעם הבנק, בהליך מזורז ובמחיר מופחת.
כשבוע לאחר הגשת ההסכם ערך בית הדין הרבני באשקלון דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו עבר איתם על הוראותיו, כשלבסוף אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין - והשניים התגרשו. עם זאת, בהמשך פנתה האישה בתביעה לביטול ההסכם בטענה שהוא נערך בחוסר תום לב תוך הטעייתה וביצוע עושק כלפיה, אך בדעת רוב נקבע שהיא תידחה, ומכאן הערעור שהוגש לבית הדין הגדול.
לטענת האישה, במעמד ההסכם היא הייתה סטודנטית צעירה למשפטים שלא הבינה מושגים מורכבים כמו "מימוש מהיר". לדבריה בעלה לשעבר ניצל את רצונה העז לסיום הליך הגירושים במהירות, ופעל להכנסת הסעיף הבעייתי מבלי שהבינה את משמעותו. היא סיפרה שהדבר גרם לערעור מצבה הנפשי, עד לכדי אשפוזה בבית חולים עם התקף חרדה חמור.
לעומתה טען הבעל שההסכם תקף, כפי שהודתה גרושתו בפה מלא בין כותלי בית הדין, וממילא על הערעור להידחות.
הייתה צריכה להבין
דייני הערעור אישררו פה אחד את פסק הדין של האזורי, תוך דחיית ערעור האישה. במרכז קביעתם, העובדה שהאישה למדה משפטים במועד כריתת הסכם הגירושים. הם כתבו כי "לא נאמנת המערערת בטענתה שלא הבינה את משמעות כל המילים בהסכם שעליו חתמה - זאת אף בהיותה סטודנטית למשפטים בעת עריכת ההסכם, ויודעת היטב שלכל מילה בהסכם יש משמעות, והיה עליה לבחון היטב כל מילה בהסכם עליו היא חותמת. אם לא הבינה איזו מילה, היה עליה לברר את משמעותה".
במסגרת זו העירו הדיינים שאין לקבוע כלל ועיקר כי המושג "מימוש מהיר" אינו בר הבנה, אפילו להדיוט בתחום המשפט - קל וחומר למעורה בו. נכתב שמדובר במושג מקובל הטומן בחובו הנחה על מכירת דירה בהליך מזורז. הערה נוספת הייתה שהאישה בחרה להסתמך על ייצוגו המשפטי של הבעל, וכי לא קיימת חובה מצד הדיין מאשר ההסכם להסביר לה כל מושג ומושג הכלול בו.
לבסוף קבעו הדיינים שאף לגוף העניין לא הוכחו כפיה, עושק או הטעיה מצד הבעל בקשר לחתימת ההסכם, המצדיקים את ביטולו, כאשר אפילו בהנחה שכלולים בו תנאים "פחות סבירים" כלשון הדיינים - ובשפה רשמית יותר, טעות בכדאיות העסקה - הרי שאין בכך כדי להביא לפסילתו. לפיכך הדיינים הורו על דחיית הערעור ועל הותרת הסכם הגירושים בתוקפו.
- ב"כ האיש: עו"ד דוד הלל
- ב"כ האישה: עו"ד לימור חג'ג'
לפסק הדין המלא בתיק מס' 1509592/1
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.