בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר לרישומו כבעלים על חצי מדירת פרודתו. האיש סיפר שהלווה כספים לאשתו לשעבר לצורך שיפוץ דירתה, כאשר במקום להחזיר לו אותם - סוכם ביניהם שתירשם לטובתו הערת אזהרה, באופן הסוטה מהסכם הממון ביניהם שקובע הפרדת רכוש מלאה. השופטת הבכירה מאיה לוי לא השתכנעה מהסיפור.
הצדדים נישאו זה לזו במהלך 2018. לשניהם היו אלה נישואי פרק ב', ומטבע הדברים הם הגיעו למערכת היחסים עם ילדים משלהם ונכסים שהספיקו לצבור. בתחילת נישואיהם גרו בני הזוג לשעבר עם ילדיהם בדירת הורי הבעל מאחר ודירת האישה בדיוק עברה שיפוץ. בתום השיפוץ עברו לגור בדירת האישה.
אף שלפני חתונתם חתמו הצדדים על הסכם ממון המחיל עליהם הפרדה רכושית מלאה, הדבר לא מנע מהבעל לעתור לקבלת חצי מדירת האישה אחרי פרידתם. לטענתו, סוכם בין הצדדים בעל פה כי בתמורה לכך שיממן שיפוץ בדירתה, היא תפעל לרשום לטובתו הערת אזהרה בטאבו.
מנגד טענה האישה שלא היו דברים מעולם, וכי יש לפעול בהתאם להסכם הממון שקובע שהדירה שייכת לה בלבד. האישה סיפרה שאם כבר מישהו חייב כסף למישהו, אז התובע חייב לה – שכן במהלך הנישואין הוא לקח ממנה כספים וחסכונות בסך חצי מיליון שקל.
שיפץ את דירתו במקביל
השופטת לוי דחתה את גרסת האיש לפיה שילם על השיפוץ מכספו. מסקנתה הייתה כי הכספים ששולמו עבור השיפוץ היו של האישה בלבד, אלא שלנוכח היותה עסוקה בעבודה היא הפקידה את הכספים בידי בעלה על מנת שישלם לקבלן בשמה.
אינדיקציה נוספת לכך שתביעת האיש חסרת בסיס נמצאת, לדברי השופטת, בהתפתחות גרסתו לאורך המשפט. כך, בהתחלה הוא דרש השבת הלוואה בלבד, בהמשך סיפר שהאישה הציעה מיוזמתה לפרוע את ההלוואה באמצעות הענקת חצי מדירתה ואילו לבסוף טען שהיה זה בכלל תכנון מקדים מצדם אשר קדם להסכם הממון, ושלא נכלל בו על מנת לחמוק ממס.
"מלבד העובדה כי מדובר בגרסה עובדתית השונה מהותית מהנטען בכתב התביעה", כתבה השופטת, הרי שהאיש "מבקש כי בית המשפט יאמץ גרסה לפיה הוא התכוון להונות את רשויות המדינה. כלומר, כי בית המשפט יאמץ גרסה של חוזה בלתי חוקי בהיותו למראית עין. גרסה זו דינה להידחות על הסף".
סממן נוסף שהקריס את גרסת האיש היה הודאתו במסגרת הליך אחר שניהלו הצדדים (תביעת מזונות), לפיה דירת האישה אינה שייכת לו, ואף לא מחציתה. חוסר אמינות התובע אף התבלט בשל ריבוי גרסאותיו ביחס לסכום ה"הלוואה" המדויק שנתן כביכול לפרודתו בכתבי טענותיו.
השופטת הדגישה כי לא רק שלא הוכח שהאיש הלווה כסף לפרודתו, אלא שבמהלך המשפט אף עלתה אפשרות שהכספים ששילם לקבלנים שימשו למעשה לשיפוץ הדירה שלו, שבוצע במקביל לשיפוץ דירת האישה.
לפיכך תביעתו נדחתה תוך חיובו ב-50,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד יהודה שמעוני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מאור בן חיים ועו"ד דקלה דויטש-סופ
עו"ד יפעת בנג'אן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.