בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעת גבר לפינוי בנו מביתו, בו הוא מתגורר מזה כ-15 שנה, לצורך מכירתו. פסק הדין, עליו חתומה השופטת ריבי לב אוחיון, ניתן למרות צוואת האם המנוחה, לפיה בנה יוכל להמשיך לגור בנכס עד חצי שנה לאחר מות שני הוריו. לשם הגשמת רצון המנוחה בקירוב - שתהיה לבנה קורת גג אחרי מותה - קבעה השופטת ש-20% מתמורת המכר יועברו אליו.
תחילת הפרשה לפני כ-15 שנה אז עבר הנתבע, אב ל-4, לגור עם אימו ואביו בביתם, לאחר שהתגרש מאשתו. בדצמבר 2017 ערכה האם צוואה שקבעה, בין היתר, כי בנה-הנתבע יוכל להמשיך להתגורר בנכס עד 6 חודשים מיום פטירת אחרון הוריו. לאחר כארבע שנים, בספטמבר 2021, נפטרה האישה, כאשר בעלה עבר בינתיים לדיור מוגן. בנם, מצדו, נותר לגור בביתם עד היום.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לפני כשנה עתר האב לסלק את בנו מהבית לצורך מכירתו. לדבריו, אחרי מות אשתו הפכו החיים במחיצת בנו לבלתי סבירים, וכתוצאה מכך הוא אף עבר אירועים מוחיים. לבסוף, סיפר, נאלץ לעבור לדיור מוגן וכעת הוא מעוניין למכור את הנכס לצורך מימון שהותו שם.
מנגד טען הבן כי הוענקה לו בצוואת אימו זכות מגורים בבית הוריו עד לאחר פטירת אביו, ומשכך אין כיום יכולת לפנותו. לשיטתו התביעה נגועה בחוסר תום לב, כאשר אביו מנצל באופן ציני את מות אימו "כקרדום לחפור בה" על מנת להביא לשינוי זכויותיו בנכס, בניגוד להוראות הצוואה המפורשות. מכאן, לטענתו, שעל התביעה להידחות.
ציווי חסר תוקף
אלא שמסקנת השופטת לב אוחיון הייתה כי הסעיף בצוואת האם הקובע מה ייעשה בבית - לרבות בחצי של בעלה - אחרי מותה, הוא חסר תוקף משפטי.
"הוראת הצוואה מעלה כי המנוחה ציוותה לגבי זכות מגורים לנתבע בכלל הזכויות בנכס, דהיינו אף על זכויות התובע בנכס (שכלל לא היו שייכות למנוחה)", כתבה השופטת. סיבה נוספת להיעדר תוקפו של סעיף רשות מגורי הבן בצוואה נעוצה, לדבריה, בכך שהוא מונע מהאב, כבעלים של הדירה, את זכותו לפעול לפירוק השיתוף בה בכל עת שירצה.
ואולם, חרף הכרעתה כי ציווי האם אינו ישים, החלטת השופטת הייתה שיש לפעול לשם הגשמת רצון המנוחה - מתן קורת גג לבנה אחרי מותה - לפחות בקירוב. היא קבעה שהדרך לעשות זאת היא באמצעות מתן סכום כסף לבן מתוך התמורה שתתקבל ממכירת הבית, אשר יבטיח לבנה אפשרות מגורים כלשהי.
ברמה הפרקטית קבעה השופטת שהבן יקבל חמישית מכספי התמורה - 40% מהחצי ששייך לאימו. בכפוף לכך, היא קיבלה את עתירת האב וקבעה שהבן יתפנה מהנכס תוך שלושה חודשים, והערת האזהרה שנרשמה לטובתו בטאבו מכוח צוואת האם תוסר לאלתר. לטובת האב נפסקו הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עינת סיני
- ב"כ הנתבע: עו"ד טלי כהן פולק
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 11653-05-24
עו"ד אברהם (בומה) ברחד עוסק/ת ב- מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.