בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו אחים לביטול הסכם מכר שנערך בין בעלה של אחות סבתם' לבין דוד שלהם. בהתאם להסכם, מכר הראשון לאחרון את דירתו בתל אביב תמורת 1.6 מיליון שקל. האחים טענו שמדובר בהסכם למראית עין וחסר תוקף משפטי, כשלאור צוואה שהותיר עבורם המנוח, הם זכאים להירשם כבעלי מחצית מהדירה. אלא שהשופט נפתלי שילה קבע כי לא הוכחה טענתם שההסכם לא אותנטי.
התובעים הם שני אחים ואילו הנתבע הוא דודם, אחי אביהם. בינואר 2011, ערך בעלה של אחות סבתם של התובעים ("המנוח") צוואה, במסגרתה הוריש חצי מרכושו לתובעים, וחצי לנתבע. חמישה חודשים לאחר מכן חתם המנוח על הסכם למכירת דירתו שברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב לנתבע.
תנאי הסכם המכר היו חריגים למדי: הוסכם שהדירה תימכר לדוד ב-1,600,000 שקל בלבד, וב-160 תשלומים שווים של 10,000 שקל לחודש. עוד הוסכם, שאם המנוח ימות טרם פירעון מלוא התשלומים, יהא הדוד פטור מלשלם את היתרה ליורשיו. ואכן, בתחילת 2013, הרבה לפני שהסתיימו התשלומים על הדירה, הלך המנוח לעולמו והנכס נרשם על-שם הדוד.
בתביעה שהגישו לבית המשפט במאי אשתקד טענו האחים כי דודם "ניצל אדם חולה, מדוכא ובודד בן 82, והחתים אותו בערוב ימיו תחת עושק על הסכם למראית עין למכירת זכויותיו בדירה". לשיטתם, אף אדם סביר ובר דעת לא היה חותם על הסכם למכירת דירתו היחידה תמורת 1,600,000 שקל בפריסה ל-13 שנה.
לטענת התובעים ההסכם נועד לעקוף ולסכל את הצוואה לטובתם, ולהביא לכך שאחרי פטירת המנוח דודם יהפוך לבעלים היחיד של הדירה. "אין לאפשר מצב לפיו חוטא ייצא נשכר", זעקו האחים בתביעתם כשביקשו לבטל את ההסכם.
הדוד, לעומתם, טען שההסכם נעשה מרצונו החופשי של המנוח וביוזמתו, ומכאן שהוא תקף.
"חבל שהגשתם תביעה"
השופט שילה דחה את טענותיהם החלופיות של התובעים: שההסכם נעשה למראית עין, או שנחתם תחת עושק.
אשר לטענת העושק הבהיר השופט שממסכת הראיות לא הוכח כי הדוד ניצל את חולשתו של המנוח כדי לזכות בתנאי עסקה חריגים מן הרגיל. "אדרבה", כתב, "לפי עדות הנתבע המנוח הוא זה שהציע למכור את הדירה תמורת תשלום חודשי קבוע בסך 10,000 שקל שהוא היה זקוק לו, מאחר ששקל לעבור לדיור מוגן".
בתוך כך הדגיש השופט שאפילו אביהם של התובעים אישר בעדותו כי המנוח לא נעשק על-ידי אחיו. האב, שבפסק הדין נכתב כי הפציר בבניו שלא יגישו את התביעה, סיפר שאחיו, הנתבע, הציע לו בזמנו לרכוש את הדירה יחד עמו והוא סירב; אך זאת לא בגלל עושק שאפף את העסקה, אלא מחמת חסרון כיס.
בהמשך כאמור דחה השופט את טענת האחים לפיה ההסכם נעשה למראית עין, בנימוק שהיא לא הוכחה. לדבריו, הן הנתבע והן אבי התובעים העידו שמדובר היה בעסקת מכר אותנטית ולא בעסקת מתנה, כך שגם לא מדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו", הבטל לפי חוק הירושה.
נוכח העובדה שהאחים לא הוכיחו אף אחת מעילות התביעה, קבע השופט שיש לדחותה. "חבל שהתובעים לא שעו לעצת אביהם שהתנגד להגשת התביעה", כתב, לפני שהטיל עליהם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דניאל ויגלר
- ב"כ הנתבע: עו"ד מקסים ליפקין
עו"ד רן שדה עוסק/ת ב- מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.