תל אביבים ותיקים נוהגים להתפאר ביכולות הניווט שלהם בדיזינגוף סנטר. זו אכן מיומנות שאינה מובנת מאליה: מדובר באחד המבנים המבלבלים בישראל, ובקרב מי שלא מכיר אותו – הוא עלול לעורר חרדה של ממש. לא מפתיע, אם כן, שב–2014 השיק הקניון אפליקציית ניווט בשם EASYDIZI, שמאפשרת להתמצא בנבכיו.
מאחורי האפליקציה עומדת חברת שימבה (Shimeba) הישראלית, שהציבה בדיזינגוף סנטר 150 משואות בלוטות' – משדרים קטנים שמתקשרים אלחוטית עם הסמארטפונים שבהם מותקנת האפליקציה, וכך מזהים את מיקומם.
לפני כשש שנים היה נדמה שניווט בתוך מבנים הוא הדבר הגדול הבא של עולם הטכנולוגיה. כשאנחנו בחוץ, אנו מנווטים בקלות באמצעות אפליקציות GPS לכל יעד – לכן הגיוני שיהיה ניתן לעשות את אותו הדבר גם בתוך קניון או שדה תעופה.
בפועל, זה לא קרה. אף שמתחילת העשור חברות ענק ואינספור סטארט־אפים השקיעו משאבים רבים בפיצוח הבעיה, רוב האנשים עדיין מסתמכים על שילוט או נעזרים בעוברים ושבים – ופעמים רבות הולכים לאיבוד. הטכנולוגיה פשוט לא תפסה תאוצה, בעיקר בשל קשיים טכנולוגיים והיעדר מודלים עסקיים. כעת, דור חדש של חברות ישראליות מנסה למצוא פיתוחים חדשים, אף שייתכן שבסופו של דבר, מי שיזדקק להם לא יהיו בני האדם – אלא דווקא רובוטים ורחפנים.
התפכחות כואבת
ניווט בתוך מבנים (Indoor Navigation) ומערכות מיקום בתוך מבנים IPS (Indoor Positioning Systems – IPSׂׂ) הם חלומות בני יותר מעשור. כל אחד יכול להבין מיד למה זה שימושי: בעזרת אפליקציה ניתן לנווט במבנים גדולים שפעמים רבות מבלבלים, כמו קניונים, חניונים, בתי חולים, שדות תעופה, חנויות כלבו וסופרמרקטים. אפליקציה תנחה אנשים עד לדלת חדר הרופא או לשער העלייה למטוס. קמעונאים יוכלו לכוון את הרוכשים לחנות המבוקשת, ואף למדף הספציפי בסופרמרקט, בלי צורך בעזרתם של המוכרנים.
ניווט בשטחים חיצוניים נעשה באמצעות GPS, תשתית לוויינים שזמינה לשימוש עבור כולם. אולם מכיוון שבתוך מבנים אין קליטת לוויינים, יש צורך בפתרון אחר.
ואכן, אינספור חברות בארץ ובעולם פיתחו מערכות ושירותים כאלה, וחלקם זמינים גם בישראל: בנוסף לדיזינגוף סנטר, גם בית החולים איכילוב השיק ב–2017 אפליקציה שמאפשרת ניווט בין מחלקותיו; חברת הניווט וייז מאפשרת לנווט גם במקומות ללא קליטת GPS – בהם מנהרות הכרמל והחניון התת קרקעי של מתחם שרונה, בעזרת משואות בלוטות'; באפליקציית המפות של גוגל ניתן למצוא מפות מפורטות של רוב הקניונים הגדולים בישראל (אך אין אופציית ניווט של ממש כמו בכביש); ברחבי העולם, חברות כמו Here ו-Indoor Atlas, לצד רבות אחרות, מציעות שירותי מיקום וניווט במבנים כמו קניונים ושדות תעופה; אפל החלה לכלול מפות של מקומות סגורים באפליקציית המפות שלה.
אך אם התחום נראה חם באמצע העשור, עד מהרה הגיעה ההתפכחות הכואבת – שגבתה גם קורבנות טכנולוגיים. ב-2014, למשל, החברה שופקלאוד (Shopcloud) ביצעה הדגמה מרשימה של אפליקציית ניווט בקניון איילון. שנה לאחר מכן החברה כבר נסגרה.
שי רונן, מנכ"ל חברת נאבין (Navin), חברה יחסית ותיקה בתחום, מודה שהאמין שההתפתחות תהיה מהירה הרבה יותר. "כשהצגנו את הרעיון למשקיעים הם אמרו שזה מקדים את זמנו, וזה די עיצבן אותי", הוא מספר. בפועל, המשקיעים צדקו. החברה פעלה במשך שנים ארוכות על אש נמוכה, כהגדרתו. "היו תקופות שהיינו על סף מוות – אבל לא חשבנו לוותר. לא היינו לבד: שדות תעופה בעולם השקיעו מיליוני יורו בפתרונות, אבל כל התחום נכנס לייאוש ועייפות כי אף אחד לא באמת פתר את הבעיה".
שימבה, שפיתחה את אפליקציות הניווט בדיזינגוף סנטר ובאיכילוב, ממשיכה אמנם לעבוד על פרויקטים דומים, אך למייסדיה יש גם חברות נוספות. "כבר הבנתי שלא כך נכבוש את העולם", מודה מיכאל מילמן, מנכ"ל החברה.
שני מחנות, יעד אחד
המכשולים שעומדים בפני פיתוח תחום הניווט בתוך מבנים הם בראש ובראשונה טכנולוגיים. שלא כמו טכנולוגיית GPS, עדיין לא קיימת תשתית אחידה ואוניברסלית עבור מיקום בתוך מבנים. בניגוד לערים ולכבישים – אף אחד לא דואג למפות בצורה מסודרת ואחידה את כל המבנים בעולם, על שלל החדרים, המעברים והחנויות שבתוכם.
זה יוצר מכשול עצום, שכן כל חברה או מבנה שרוצים להציע שירות ניווט, צריכים לדאוג גם לתשתית טכנולוגית של מיקום וכן למיפוי מדויק ועדכני – מה שמייקר, מסרבל ומסבך את כל התהליך.
מה שמחמיר את המצב זה שעד היום אין הסכמה על התשובה לשאלה מהי התשתית המתאימה ביותר. בעולם הניווט מתנהל כבר שנים ויכוח עיקש וממושך בין שני מחנות מנוגדים. המחנה האחד תומך בפתרון החומרה: פריסת אנטנות ייעודיות ברחבי המבנה, למשל משואות בלוטות'. הסמארטפון, באמצעות אפליקציה, קולט את האותות וכך יודע למקם את עצמו במבנה. זהו פתרון ותיק, מדויק ואמין – אך יקר, ודורש מחברות ובעלי הבניינים לדאוג לפרוס את המערכת המתאימה ולתחזק אותה לאורך זמן.
המחנה היריב מתנגד לפתרון החומרה בטענה שהוא מסורבל ויקר. הוא מאמין שסמארטפון יכול למקם את עצמו באמצעות זיהוי סיגנלים קיימים – רשתות WiFi, רשתות סלולר ואפילו שדות מגטיים. מנגד, פתרונות כאלה התבררו בעבר כלא מדויקים מספיק בהשוואה לטכנולוגיית GPS.
יש גם ניסיונות רבים לשלב בין השניים. שירותי המפות בתוך מבנים של אפל וגוגל, למשל, מסתמכים על נקודות WiFi, אך החברות גם עודדו בעלי מבנים לפרוש משואות בלוטות' במבנים כדי לשפר את הדיוק.
התוצאה – בלאגן. כשיש ריבוי של אפליקציות, שירותים ותשתיות טכנולוגיות, או כשלכל קניון יש אפליקציית ניווט משלו, הצרכנים נותרים מבולבלים, או פשוט חסרי מושג לגבי עצם קיומו של הפתרון. "זה כמו שתצטרך אפליקציית ניווט אחת לרעננה, אחרת לחיפה, ועוד אחת למוסקבה או מנהטן", אומר רונן.
גם התועלת המסחרית וההחזר על ההשקעה עבור בעלי המבנים וחברות בתחום עדיין מוטלים בספק, כשלוקחים בחשבון שצריך לפתור גם את בעיית השירות וגם התשתית. "מה הערך המוסף שמקבלים תמורת הכסף? האם הוא מגיע ממקום של שיפור השירות למבקרים? מלבד במקומות מסובכים במיוחד כמו דיזינגוף סנטר, זה צורך משני", אומר מילמן.
מנווטים ישירות למדף בסופר
העובדה שבאופן חריג אין פתרון אחד שהצליח להשתלט על העולם עד היום, אחרי מעל עשור, עדיין משאירה פתח לסטארט־אפים קטנים לנסות את מזלם ולחפש טכנולוגיות חדשות.
חברת אוריינט (Oriient), שהוקמה לפני שלוש שנים והודיעה השנה על גיוס של 4 מיליון דולר, פיתחה שיטה לניווט בתוך מבנים על בסיס השדה המגנטי של כדור הארץ. אור שינהרץ, סמנכ"ל אסטרטגיה של החברה, טוען כי השיטה מדויקת מאוד ואינה דורשת הנחת תשתית פיזית.
באמצעות המצפן שקיים ברוב הסמארטפונים, ניתן לזהות עיוותים ותנודות עדינות בשדה המגנטי כשנמצאים בתוך מבנה. מתברר שבכל נקודה בחלל הפנימי, יש דפוס תנודות אופייני. כל מה שנדרש הוא להקליט, או למפות, פעם אחת בלבד, את התנהגות המצפן ברחבי המבנה. בהתאם לכך, האפליקציה תוכל לזהות את מיקומם של המבקרים בדיוק של מטר, ולתת להם הוראות ניווט בחברה מכוונים גם לניווט בתוך סופרמרקטים. "הרשתות הבינו שכאשר רוכש לא מוצא מוצר – הוא מתייאש ועוזב", אומר שינהרץ. "הן מחפשות פתרונות שיאפשרו להנחות את הקונים במדויק אל מדף המצרכים שהם מחפשים".
מנגד, חברת אינטרפוזישן (IntraPosition), שהוקמה ב–2015, מאמינה בפתרון שמבוסס על תשתית פיזית, אך לא בלוטות' או WiFi, אלא פרוטוקול תקשורת פס רחב (Ultra WideBand - UWB). בטכנולוגיה זו כבר נעשה שימוש כיום, בין היתר כדי לאתר חפצים במחסנים – תגים המוצמדים לחפצים ומשדרים אות שנקלט על ידי מקלטים המכונים "עוגנים" (Anchors), וכך ניתן למדוד את המרחק המדויק מהם ולאתר אותם.
ירון שביט, מייסד ומנכ"ל החברה, מאמין שאפשר להשתמש בטכנולוגיה עבור ניווט בתוך מבנים. החברה כבר פרסה בסופרמרקט בפורטוגל עשרות עוגנים כאלה, לצד תגים שמוצמדים לעגלות. המערכת מזהה את מיקום העגלות בזמן אמת בדיוק של 30 ס"מ – מה שמאפשר לקונים לנווט עד למדף הרצוי בעזרת אפליקציה ייעודית.
שביט טוען שהשיטה תהפוך לשימושית ונפוצה במיוחד כאשר היצרניות ישלבו בסמארטפונים עצמם שבבי UWB ויהפכו את התגים למיותרים. הוא מאמין שזה יקרה בתוך שלוש שנים, ותולה תקווה רבה בכך שאפל כבר שילבה שבב כזה במכשירים אייפון 11 ו-11 פרו שהושקו השנה (אף שכרגע, השימוש המוצהר היחיד של השבב הוא לזהות מיקום של אייפונים אחרים). "זו יכולה להיות תשתית ה–GPS של עולם האינדור", אומר שביט.
הסיכון העיקרי שנשקף לסטארט־אפים הוא ענקיות הטכנולוגיה. גוגל, למשל, עם שירות גוגל המפות הפופולרי שלה, היא המועמדת הטבעית לשלוט גם בשוק הניווט והמיקום בתוך מבנים. יש שמעריכים שהצעד הגדול הבא שלה יהיה שימוש במערכת מיקום ויזואלית (Visual Positioning System – VPS) לניווט בתוך מבנים.
גוגל הציגה בשנה שעברה כיצד הטכנולוגיה הזו, יחד עם טכנולוגיית GPS, עוזרת לנווט בשטח פתוח: מצלמת הסמארטפון מזהה בניינים, רחובות וציוני דרך מסביב, ואת המרחק מהם, ומאפשרת להבין בצורה מדויקת הרבה יותר איפה אתם נמצאים. טכניקה זו מאפשרת לה כיום להציג הוראות ניווט הליכה במציאות רבודה באפליקציית מפות גוגל (הוראות ניווט רגלי מוצגות כחצים גדולים "מרחפים" על גבי העולם שמולכם – דרך מסך הסמארטפון). רבים מעריכים שבשלב הבא, ענקית הטכנולוגיה תשתמש ב-VPS גם כדי להציג הוראות ניווט בתוך מבנים, כמו קניונים או שדות תעופה.
הרחפנים יביאו את הבשורה?
טכנולוגיות לניווט בחללים סגורים הן אולי עזר שימושי לבני אדם – אבל הן בהחלט לא הכרחיות. אנחנו מסתדרים היטב עם שלטים, שאלות ועם חוש בסיסי של התמצאות במרחב. אולם מי שתלוי לחלוטין ביכולת הזו הם רובוטים ורחפנים. חברות שרוצות להכניס רובוטים אוטונומיים לבתים, מפעלים ומחסנים – יצטרכו לצייד אותם ביכולת ניווט ומיקום עצמאית, ממש כמו שרכב אוטונומי ינווט לבדו בכביש.
בכך עוסקת חברת אינדור רובוטיקס (Indoor Robotics) שהוקמה ב–2018 על ידי דורון בן דוד, עמית מורן ודניאל סגיס, ויוצאת כעת לראשונה ממצב חשאי (Stealth), אחרי שכבר גייסה הון ראשוני, בין השאר מהקרנות פיטנגו וטרגט גלובל (בחברה לא מציינים מה גובה ההשקעה). החברה פיתחה רחפן בשם טאנדו, שמיועד לניטור ואבטחה במקומות סגורים – מבנים תעשייתיים כמו מפעלים, מחסנים ושטחי מסחר בשלב הראשון, ובהמשך גם בתים פרטיים.
הרחפן שפיתחה החברה לא ממריא ונוחת מהרצפה כמו רחפן רגיל. הוא צמוד לתקרה בתחנת עגינה מגנטית מיוחדת, ובעת פקודה מתנתק ומרחף במבנה כדי לבדוק אירועים חריגים כמו שריפה או פריצה, ולבסוף חוזר לתקרה. הרחפן מהווה מעין מצלמת אבטחה מעופפת, עם מצלמת 360 מעלות, חיישני חום המתריעים מפני שריפה, יכולת זיהוי תנועה ועוד.
לדברי בן דוד, הרחפן אוטונומי ומסוגל למפות בעצמו את המבנה ולמקם את עצמו בדיוק של 5 ס"מ. גם כאן, המיפוי נעשה באמצעים ויזואליים. "באמצעות המצלמות, חיישני לייזר וחיישנים אולטראסוניים, הרחפן מייצר באופן עצמאי מפה של החלל שבו הוא נמצא", הוא מסביר. היתוך וניתוח המידע שנאסף נעשה בענן, באמצעות שירותי עיבוד הנתונים של אמזון AWS.
לאחר שהמפה קיימת, הרחפן מנווט בה באמצעים ויזואליים – מצלמה המכוונת כלפי מטה, שמתעדת את התקדמותו מנקודת ההתחלה ומאפשרת לו למקם את עצמו באמצעות חישוב בסיסי של כיוון, מרחק ומהירות. החיישנים גם מבטיחים שהוא לא יתנגש בקירות ומכשולים. בחברה נעזרים גם בתשתיות נוספות של AWS, בהן Robomaker, שמאפשרת לבצע בענן סימולציות של תרחישים שונים של פעילות הרחפן. "הרחפן יכול לעבור גם במפתח דלת של 80 ס"מ", מדגיש בן דוד. "לפיכך, הדיוק שנדרש כאן הוא הרבה יותר גבוה מ–GPS רגיל".
