ההטבות הלא חוקיות שמחזיקות את מערך המילואים
השבת גופותיהם של גדי חגי וג'ודי ויינשטיין-חגי מעזה הביאה רגע של סגירת מעגל למשפחות מניר עוז. אך 56 ישראלים עדיין מוחזקים ברצועה. דווקא נדירותם של רגעים כאלה, לאחר יותר מ-600 ימי מלחמה, מדגישה עד כמה חריפה אוזלת היד של המדינה בניהול המשבר.
"הודיעו על חייל שנהרג בשמונה בבוקר, וזה לא בכותרות הראשיות בכל מקום", התלוננה חברה טובה השבוע. "שובר את הלב שזה הוחלף בדיון על אי-גיוס חרדים". למחרת, כשהגיעה הבשורה על החזרת הגופות מעזה, הכותרות התמלאו ב"הישג". במעגל האבסורד הישראלי, המדינה חוגגת כשמחזירה מתים מאתמול, בזמן שיוצרת מתים חדשים היום.
לא הייתה לנו תשובה טובה. המדיניות הממשלתית הרגילה אותנו לבשורות איוב בבוקר, בלי שתהיה להן תוחלת. החטופים עדיין בעזה (בעיקר החיים שביניהם), הבידוד הבינלאומי מעמיק, והצפון והדרום ממתינים לשיקום.
אך הממשלה אינה נותנת דין וחשבון על כך. הדיונים הסוערים ביותר עוסקים בחוק ההשתמטות לחרדים. באותו זמן, אנשי המילואים מגלים שישרתו חודשיים וחצי מדי שנה, בלי לחשב "מהלכים משמעותיים של צה"ל". קריסת מערך המילואים כבר כאן.
תחקיר mako ושומרים חשף עד כמה המצב הידרדר. בשטח מציעים למשרתים להגיע לפעמים למשמרת אחת בשבוע, תמורת תשלום על שבוע מלא. "אנשים מפורקים", סיפר אחד הקצינים. "אין כבר את ההתלהבות שהייתה בהתחלה".
במקום לשאוף להישג מדיני, הממשלה ממשיכה לכוון למלחמה אינסופית. כזו שמשמרת את הקואליציה ומאפשרת לתבוע נאמנות תמידית. אלא שהכוחות הלוחמים במלחמה הזו מתחילים להישבר. בזמן שאנשי המילואים קורסים תחת העומס, הדיון הציבורי עוסק דווקא במי שכלל לא משרתים.
היסודות מתפוררים. איתם מתפרקים האנשים, נשחקת הלכידות ומתרוקנת הקופה הציבורית. יש כאלה שמקווים שהפתרון יגיע מרצון החרדים לפרק את הממשלה. אם יורשה לנו לנחש, הם יקבלו עוד פשרה זמנית והטבות מגזריות. אנחנו? נישאר עם ההודעות המוצנעות של "הותר לפרסום".
רוצים הנחות? תשלמו
רצף הגזרות הכלכליות מתחיל להשפיע על הצרכנים, וכתוצאה מזה, כך נראה, גם על רשתות השיווק שנכנסות לבעיה. ניתוח התוצאות העסקיות של החברות הגדולות בתחום המזון מעלה כי במקום למחות ברחובות על העלאות המחירים, הצרכנים פשוט החלו לצמצם את הצריכה בסופרמרקט.
העובדה שהספקים הגדולים העלו מחירים הובילה לצמצום בצריכת המזון על ידי הצרכנים, וזה ניכר בדוחות הכספיים של החברות. ברשת שופרסל, לדוגמה, נרשמה ירידה של 2.6% בפדיון החנויות הזהות ברבעון הראשון של 2025, ירידה המזכירה תקופות מיתון קודמות. הצרכנים, כך נטען בדוח, מגיבים להתייקרויות על ידי הקטנת כמויות הקנייה, מעבר למוצרים זולים יותר והעדפת מותגים פרטיים.
בתגובה לשינויים בהתנהגות הצרכנים, שופרסל שינתה את מדיניות התמחור שלה. החברה צמצמה את המבצעים הרחבים וקופוני ההנחה, ובמקומם מציעה מבצעי עומק על מספר מצומצם של פריטים. השינוי הזה נועד לשפר את הרווחיות, אבל גם משקף את הצורך של הרשתות להתאים את עצמן למציאות הכלכלית החדשה: אין יותר מבצעים והנחות.
רוצים מבצעים אגב? שלמו דמי מנוי למפעל הפיס או להסתדרות שמפעילות סופרמרקטים חברתיים. לפיס יש תו קנייה שאפשר לטעון בכסף והוא מספק הנחות ברשתות מסוימות (אם כי לא הגדולות). ההסתדרות הקימה סופרמרקט חברתי מקוון עם שלל מוצרי מזון ופארם במחירים זולים משמעותית מאשר ברשתות השיווק. לשניהם, אגב, תצטרכו לשלם דמי חבר לפני שתתחילו לחסוך.
אבל לפני שאתם מתחילים לשמוח, כדאי שתדעו: למרות הירידה בצריכה, הורדות מחירים משמעותיות אינן נראות באופק. הסיבה היא שהרשתות הקמעונאיות מתמודדות עם עלויות תפעול גבוהות ולחצים מצד הספקים, מה שמקשה על הורדת מחירים.
טראמפ תמיד משתפן
אם שאלתם את עצמכם מה מצב העניינים במלחמת המכסים שטראמפ הכריז על העולם, אז תדעו שהיו כמה התפתחויות מעניינות לאחרונה: ביום חמישי בשבוע שעבר, תכנית המכסים של הנשיא זכתה לתפנית לא צפויה. בית המשפט האמריקאי קיבל את העתירה נגד התוכנית וביטל את רוב המכסים, וקבע כי טראמפ חרג מגבולות סמכותו. הפסיקה משפיעה על המכסים ההדדיים שטראמפ הטיל על יותר מ-180 מדינות, וכן על מכסים שהוטלו על קנדה, מקסיקו וסין בהקשר למאבק בסחר בסמים.
מאוחר יותר באותו יום, בית המשפט חזר בו מההחלטה ואפשר לטראמפ להמשיך עם תוכנית המכסים, מה שנתן לו רוח גבית לצייץ ביום שישי ש"סין הפרה את הסכם הסחר הראשוני עם ארצות הברית", זאת לאחר ששר האוצר אמר בראיון לפוקס ניוז כי שיחות הסחר בין ארה"ב לסין "קצת תקועות". הציוץ הזה כמובן הצית מחדש את החששות ממלחמת סחר ממושכת.
במקביל, כחלק מהמאמצים ללחוץ על יצרני הפלדה הגלובליים, טראמפ הודיע באותו יום כי הוא מתכנן להכפיל את המכסים על פלדה ואלומיניום מיובאים מ-25% ל-50%. המהלך הזה צפוי לייקר את מחירי הפלדה והאלומיניום ולפגוע בצרכנים ובתעשייה בארה"ב. הם חלים על מאות מוצרים, מכירי גז, נירוסטה ומחבתות ועד למוצרי בנייה. שווי הייבוא של המוצרים הללו בשנת 2024 עמד על 147.3 מיליארד דולר.
בשלישי טראמפ כבר הודיע כי סין וארה"ב ייפגשו במהלך השבוע להמשך השיחות, אם כי לא ציין בדיוק מתי, מה שהוליד את הביטוי: "TACO trade" - קיצור של "Trump Always Chickens Out" - "טראמפ תמיד מתקפל", שמשקף אמונה שהנשיא מדבר בתקיפות על מכסים, אך לעיתים רחוקות מממש את איומיו. ההנחה הזו תרמה לרוח גבית בוול סטריט, כאשר המשקיעים הימרו על שינוי כיוון במדיניות שגם כך משתנה כמעט מדי יום.
צריך להבין דבר אחד: מדיניותו הכלכלית ההפכפכה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ובראשה תוכנית המכסים המשנה צורה חדשות לבקרים, מטלטלת את המשק ואת השווקים האמריקאיים, וכתוצאה מכך את הבורסות בעולם, כולל אותנו. גם מי שלא משקיע ישירות בשוק ההון יכול להיפגע דרך הפנסיות, קרנות ההשתלמות והגמל.
גם הכלכלה הישראלית נפגעת מהמלחמה הזו. עבור הכלכלה שלנו, שתלויה בייצוא הייטק, יבוא רכיבים אלקטרוניים ושרשראות אספקה גלובליות, ההסלמה האחרונה מהווה איום שקט אך חמור.
כאשר ארה"ב מטילה מכסים גורפים על מוצרים סיניים, היצרנים הסינים מגיבים בשינויים בתמחור, בהפניית סחורות לשווקים אחרים ובשיבוש קווי האספקה. התוצאה מורגשת היטב בישראל: עלויות גבוהות יותר, זמני אספקה ארוכים וחוסר ודאות שמשפיע גם על השקעות וגם על תכנון תעשייתי.
יתרה מזו, התחזיות המעודכנות של ה-OECD לצמיחה עולמית מדברות על האטה, וזה לא מספר תיאורטי עבור ישראל – זה אומר ביקוש נמוך יותר למוצרים כחול-לבן, מהחלשות בתעשיית המוליכים למחצה ועד לשירותי תוכנה.
עם זאת, הנתק הגובר בין וושינגטון לבייג'ינג יוצר חלון הזדמנויות: חברות אמריקאיות שמבקשות להפחית חשיפה לסין רואות בישראל יעד יציב, אמין וחדשני לשיתוף פעולה. במובן זה, ישראל מתנהלת כעת בין איום לסיכוי – כשהאיזון ביניהם תלוי לא רק בגיאופוליטיקה, אלא ביכולת המקומית להגיב מהר ולתפוס עמדה אסטרטגית בשווקים המתהווים.