הריבית אולי לא עלתה בסיבוב הזה אבל היא לחלוטין תעלה בסיבוב הבא
בהתאם לתחזיות, וכמו לפני שישה שבועות, הוחלט להותיר את ריבית בנק ישראל ללא שינוי, וריבית הפריים תישאר 6.25 אחוזים. עם זאת אל תהיו רגועים מדי, שכן לפי הודעת הוועדה המוניטרית ישנה "היתכנות לא מבוטלת להמשך העלאות הריבית בהחלטות הבאות".
בהודעת בנק ישראל נכתב כי "בחודשים האחרונים מסתמנת האטה באינפלציה, אך ככל שסביבת האינפלציה לא תמשיך להתמתן בהתאם למצופה, יש היתכנות לא מבוטלת להמשך העלאה של הריבית". במילים אחרות: "אם תמשיכו לקנות בלי הכרה - לא תהיה לנו ברירה אלא להעלות שוב את הריבית".
האזהרה הזו מתפרסמת בתזמון מאוד בעייתי. רגע לפני החגים עם כל ההוצאות המתלוות אליהן, במיוחד בסקטור המזון, וכמובן שנייה אחרי אוגוסט שגמר על ההורים שנאלצו להוציא אלפי שקלים כדי להעסיק את הילדים לפני שיקבלו צורה של מסך.
מנתוני חברת שבא (שרותי בנק אוטומטיים), עולה כי חודש אוגוסט 2023 שבר את שיאי ההוצאות של הציבור הישראלי בכרטיסי אשראי והן הסתכמו בסכום כולל של 42.266 מיליארד שקל. מדובר בעליה של 8.3 אחוזים בסך ההוצאות לעומת ההוצאות בכרטיסי אשראי באוגוסט 2022 שהסתכמו ב-39.016 מיליארד שקל.
בנק ישראל מודע להשלכות של המשך עליות ריבית על שוק הדיור בטווח המיידי, ובהשפעה על הכלכלה בטווח הרחוק יותר. דו"ח שמפרסם אתמול (חמישי) הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו, אחד מכמה בנקים אזוריים במערכת הבנק הפדרלי, עולה כי העלאות ריבית של בנקים מרכזיים בעולם מפחיתות את התפוקה הכלכלית הפוטנציאלית למשך לפחות 12 שנה, וכי גם אם הבנק ינסה אחר כך "לחמם את הכלכלה" שוב בעזרת הורדת ריבית דרסטית - הנזק כבר נעשה.
גם שער הדולר ששבר אתמול שיא חדש מצביע על המשך עליות ריבית עתידיות, בניסיון לבלום את ההתחזקות על חשבון השקל.
וסמוטריץ? הוא עסוק בעיקר בלתקן דו"חות.
גם אתם הייתם רוצים לחיות במדינה של סמוטריץ'
כרגיל, קשה לבחור מדי שבוע את המבוכות הגדולות של השרים וחברי הקואליציה. אבל כמו כל טרגדיה ספרותית גדולה, יש נרטיב מחבר לכולן. אנחנו מתכוונים, כמובן, לנרטיב שמוכתב מאותו "דף מסרים" שנדמה שמופץ אל כל השרים, לכאורה ממשרדו של נתניהו. השבוע חזרנו אל הסיפור השקרי הידוע, לפיו לא מי שמנסה לסרס את מערכת המשפט ואת היסודות הדמוקרטיים של ישראל הוא הבעיה, אלא מי שמעז להתנגד ולהסביר שמדובר באסון. איך אמרו כמה גברים: אם רק לא היית מעצבנת אותי, לא הייתי מרים את היד.
יו"ר הכנסת היה המביך מכולם, עם איום בסגנון סיציליאני על שופטי בית המשפט העליון. לא רחוק ממנו היה שר הכלכלה חובב הטיסות ניר ברקת, שהחליט שעליות המחירים הן למעשה שיתוף פעולה של אנשי עסקים ומנהיגי המחאה. והעסקים שראשיהן דווקא ליכודניקים והעלו מחירים? אל תבלבלו את השר עם עובדות.
אבל מבחינה כלכלית, המאורע המוזר של השבוע היה ניסיונו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להאיר באור חיובי את הכלכלה הישראלית בדיווח לוועדת הכספים, שנוסח במקור על ידי הכלכלן הראשי במשרד האוצר. זה מוטיב חוזר אצל השר. הנתונים מראים משהו אחד, אבל הוא רצה משהו אחר. מה עושים? קודם כל, משנים את נקודת המבט. הנדל"ן וההיי טק קורסים? מוסיפים הערה שהמשק צומח. הבורסה לא הצליחה ליהנות מהעליות מהן נהנו בשאר העולם? מתעלמים. יש ירידה בהכנסות ממיסים? מבהירים שמדובר במשהו שולי. השקל מאבד מערכו בגלל המהפכה המשפטית? אומרים שזה קורה ככה, מעצמו.
אבל הסעיף החשוב מכל הוא זה שמבהיר את הגישה הבעייתית של סמוטריץ'. במקום להביט למציאות בעיניים ולהבין את ההשפעות ההרסניות של כל הניסיונות לפרק את האיזונים והבלמים במערכת (שמוצגים בניסוחים מתונים למדי בדוח של הכלכלן, חשוב לציין), הוא מוצא את האשמים. "קמפיין שמנהלים גורמים חסרי אחריות". כל השאר נהדר, זה רק אתם שלא מבצעים פקודות. רגע אחרי זה הוא טוען שההשפעה של המחאה על הכלכלה מזערית בלבד. אז זו מחאה שולית שלא עושה כלום חוץ מלהיות השורש של כל רע במדינה.
יודע כל מי שעושה קניות לשבת שעם סיסמאות של "כלכלה חזקה" לא הולכים למכולת. סמוטריץ' מנסה לא לגלוש למחוזות המדע בדיוני, אבל עדיין מצייר עולם דמיוני שבו הממשלה עוסקת באמת בטובת האזרחים, ולא בטובתה שלה. במקום לפעול למען חיזוק הכלכלה, לייצר אשמים בכישלונות שלה. סביר להניח שמישהו קונה את השקרים האלה. אבל גם אם תקנו את כל הספינים, זה לא יעזור לחשבון הבנק המתרוקן שלכם.
איך הלך לקרעי התירוץ לפטר את יו"ר הדואר
מי שכבר לא יכול לתקן דו"חות כדי שיתאימו לאג'נדות שלו הוא שר התקשורת שלמה קרעי. לאחר שטען תחת כל עץ רענן שיושב ראש הדואר, מישאל וקנין, אינו ממלא את תפקידו כראוי, ומצב הדואר "פשוט קטסטרופלי". הוא אף קיבל לכך גיבוי מלא פחות מהשר דודי אמסלם, תומך בדרישה הזאת וטוען גם הוא שוקנין אינו ראוי להמשיך בתפקיד.
בכתבה שהעלינו בחודש יולי טען שר התקשורת כי:"על פי נתוני החברה, שלוש מאות אלף תלונות ציבור התקבלו בחברה בשנת 2022 - כאלף תלונות ביום". קרעי האשים את רמת השירות הירודה בירידה בהכנסות. "64 אחוזים מתלונות הציבור שהגיעו לחברה בשנת 2022 והסתכמו במעל שלוש מאות אלף היו בנושא דואר בינלאומי נכנס, והיווה גורם מכריע בחוסר האמון של הציבור בחברה ובמעבר לנותני שירותים מתחרים. אין לי ספק בכך כי ניהול אחראי ושירותי יותר, וכן התוויית מדיניות ממוקדת רמת שירות לציבור על ידי הדירקטוריון, הייתה מחזקת את תדמית החברה, הכנסותיה בתחום זה, ויציבותה הפיננסית".
הכל נשמע מאוד הגיוני אבל אופס... תראו מה נחשף בתחילת השבוע: הדוחות הכספיים של הדואר.
מה התברר? שיש שיפור דרמטי בתוצאות ובמספרים. בחצי השנה האחרונה נרשמו בדואר רווחים של 29 מיליון שקלים, לעומת הפסד של 176 מיליון שקלים באותה תקופה בשנה שעברה. וזה לא הכל: ההכנסות של הדואר צמחו ב-12 אחוזים ביחס לאותה תקופה בשנה שעברה, ולפי דוח נציב תלונות הציבור, מספר התלונות על התנהלות הדואר צנח ב-32 אחוזים במהלך שנת 2022, בזמן כהונתו של וקנין.
נכון, השירות בדואר רחוק מלהיות מושלם. המשלוחים מאחרים, התורים בסניפים בלתי נגמרים, אבל דווקא עכשיו, כשהדואר סוף סוף עלה על המסלול הנכון, למה להדיח את האיש שאחראי לכך? התשובה, ניחשתם נכון, היא שקרעי רוצה לסדר ג'וב למקורב שלו, וחייב בהול למצוא איזו עילה הגיונית לפיטורין.
אבל כבוד השר, אם עד עכשיו אולי אפשר היה לטעון בתוקף דברים שמשרתים את האג'נדות שלך, והם אולי ישמעו למישהו הגיוניים, אבל ברגע שהמספרים מראים בבירור אחרת - איך עכשיו תתרץ מינוי מקורב אם המספרים לגמרי לא תומכים בכך? תתעלם מהם?
אולי תשאל את סמוטריץ איך הוא עושה את זה. שמענו שהוא בדיוק מנסה את הטריק עם הדו"חות של האוצר.
אופס, הוט מובייל עשו זאת שוב
תראו מאוד מאוד מופתעים אבל שוב זה קרה: לקוח הוט מובייל שוכנע לשדרג חבילה, וכבונוס, בגלל שהוא לקוח מצטיין, דחפו לו זוג אוזניות בחיני חינם. ככה על חשבון הבית. אלא שהפתעה לגמרי לא צפויה קרתה: לא רק שהלקוח קיבל לביתו 3 זוגות אוזניות ולא אחת- הוא גם התחיל לשלם עליהן מחיר מלא: יותר מ-5,000 שקלים. ממש בקטנה.
גם הפעם הלקוח הנדהם טורטר בין אינספור מוקדני שירות, הלך פעמיים לנסות להחזיר את האוזניות ונופנף, ובכלליות עשו הכל כדי לייאש אותו על מנת שיוותר וישלם כבר על האוזניות- הנודניק.
והפעם, לא הספיק שהתערבנו, כי בפעם הראשונה לאחר שהוט מובייל הודיעו לנו שמטפלים בו, צלצל בכלל נציג אחר כדי לנסות להציע לו גם חבילות אינטרנט וטלוויזיה. רק כאשר פנינו פעם שנייה, הבינו מהוט מובייל שהציפייה היא אשכרה לטפל בבעיה, והתחייבו בכתב שיטפלו ויזכו אותו.
נזכיר כי זאת הפעם השנייה השנה שסיקרנו אותו מקרה בדיוק. בפעם הקודמת זאת אם יחידנית ל-7 ילדים, שגילתה שהיא צריכה לשלם אלפי שקלים על אוזניות שהובטח לה שלא יעלו לה דבר. האם המובהלת התחננה על נפשה בפני נציגי הוט מובייל, הסבירה שהיא עובדת בשלוש עבודות ואין לה ממה לחיות, וניסתה לבטל את החיוב. הנציגים בהוט מובייל לא התרגשו וקבעו כי האפשרות היחידה היא לחלק את החיוב ל-36 תשלומים. גם היא ניסתה להחזיר את ציוד במרכז ציוד וסורבה, ורק לאחר התערבות שלנו הובטח לה כי היא תזוכה.
לאור העובדה כי זהו המקרה השני תוך חצי שנה שאנחנו מסקרים, חשבנו לעצמינו: כמה לקוחות כאלה שלא מגיעים לתקשורת יש? כמה לקוחות כאלה מטורטרים עד שהם מוותרים ומשלמים על מוצרים שהם לא רצו? כנראה שכמה עשרות אם לא יותר.
לכן החלטנו להרים את הכפפה ולפנות לרשות להגנת הצרכן עם השאלה הזו. להפתעתנו (מוטיב חוזר בקטע הזה, אנחנו יודעים), גילינו שיש חקירה שמתנהלת נגד החברה מחודש מרץ בגין: "מעשים העלולים להטעות את הצרכנים במחיר העסקה, בשיעורי הריבית, בתנאי הביטול של העסקה ועוד", לטענת הרשות "התיק עודנו תלוי ועומד והכוונה נבחנת לאור קבלת טעונים מהחברה".
אז מה אתם יכולים לעשות? בעיקר להתלונן בפני הרשות. אם נפגעתם, מכל חברה שהיא, יש לדווח באמצעים המפורטים כאן, וליידע, אחרת הרשות לא תוכל לעשות דבר. ובינתיים תזכרו דבר אחד: "אין מתנות חינם".
פקק ושמו מדינת ישראל
בבתי הספר עדיין חסרים אלפי מורים. לאור הנתונים, נראה שכל מי שברח ממערכת החינוך הגיע לכבישים. בתחילת השבוע בדקנו מהי השכונה הפקוקה ביותר בירושלים והשווינו את הנתונים בין היום שלפני החופש הגדול ליום הראשון ללימודים בכל בתי הספר. התוצאות לא מפתיעות, אבל מדכאות. לא רק שמהירות הנסיעה בבירה איטית להפליא, אלא שתחילת שנת הלימודים האטה את קצב ההתקדמות הממוצע של המכוניות בחלק משכונות הבירה לקצב הליכה. תגובות הגולשים לא ביקשו להציל את כבודה של העיר, אלא התלוננו שלא ציינו עוד כמה שכונות שבהן בלתי ניתן להתקדם עם רכב.
ירושלים, כמובן לא הייתה המקום היחיד שהיה פקוק בתחילת השבוע. חברת ווייז מדדה מהירות ממוצעת של בין 15 ל-25 קמ"ש בכבישים בין עירוניים ביום ראשון בבוקר. אוטובוסים עמדו בפקקים ליד מכוניות פרטיות בכבישים 1, 2, 4 ובנתיבי איילון.
את הפתרונות צריכה לתת שרת התחבורה מירי רגב, שעסוקה בהדיפת אנשי מקצוע ובהעלאת רעיונות שלא ברור למי יעזרו, רק ברור שלא יועילו לנהגים. 150 אלף מכוניות פרטיות נוספות לכבישים מדי שנה, העבודות הבלתי נגמרו בכבישים מאטות את התנועה וההישג היחיד של הקורונה, הטמעת עבודה מרחוק, הולך ונשחק. במצב כזה, ההיגיון אומר לתת עדיפות לתחבורה ציבורית, כדי שתמשוך אליה כמה שיותר נהגים. בפועל? מדברים על ביטול נת"צים ומפנים תקציבים שהיו מיועדים לשיפור השירות למטרות אחרות. אה, ואוסרים באיסור חמור תחבורה ציבורית בשבת, מה שמבטיח שגם מי ששוקל לנסוע באוטובוס, יהיה חייב לרכוש רכב.
רגב אמנם ספגה השבוע מהלומה עם התקרית המוזרה בין הנהג שלה לאיש שב"כ, אבל חשוב לזכור שזו אנקדוטה בלבד. גם אי אפשר להטיל על רגב את האחריות המלאה לכל מה שקורה בכבישים. משרד התחבורה עובד למרחקים ארוכים, ורגב יכולה להביט בשולחן הממשלה ולראות שם את ישראל כ"ץ, ששנותיו הארוכות במשרד הותירו את המדינה עם שלל מחלפים, ועם פקקים שהולכים ומתרבים. הישג של ממש. אלא שרגב ממשיכה להסתכל למרחקים קצרים, בזמן שתושבי המדינה נותרים בפקק, ותוהים אם בשנת 2050, בטקס פתיחת המטרו, משהו ישתפר.