טסה מפה
דינה בן טל גננסיה, מנכ"לית אל על, הודיעה שתעזוב את תפקידה בסוף 2025 – בזמן שחברת התעופה המקומית מתהדרת ברווחים שוברי שיא. על פניו היא עוזבת חברה באחד מהרגעים הכי מצליחים שלה. בחודשים האחרונים פורסם כי אל על נהנית מרווחים בלתי רגילים – כמעט פי חמישה: בשנת 2024 הרווחים הסתכמו ב-545 מיליון דולר, לעומת 117 מיליון בשנת 2023. ברבעון הראשון של 2025 הרווח קפץ ל-96 מיליון דולר, צמיחה של 19% לעומת השנה הקודמת.
היא עצמה עוזבת את אל על עם תגמולים נאים במיוחד: שכר חודשי של כ-120 אלף שקלים, בונוסים של 12–18 מיליון שקלים עד סוף 2025, ומימוש אופציות בשווי עתק – מעל 30 מיליון שקל בשלוש שנים.
בן טל גננסיה עוזבת עם בונוסים של 12-18 מיליון שקל ואופציות בשווי 30 מיליון שקל
מניית אל על זינקה יותר מ-300% בתקופתה. אבל האם הרווחים הגיעו בגלל ניהול מוצלח של המנכ"ל או במקרה הזה – של המנכ"לית – או שפשוט מדובר בטיימינג נדיר: מלחמה – ירידה בפעילות חברות זרות – מחסור בהיצע – מחירים גבוהים – רווחים של מאות מיליונים.
הבחירה של בן טל גננסיה להכריז על פרישה עכשיו – תוך מימוש מרבי של אופציות וניצול המומנט הכלכלי – מהדהדת כאסטרטגיה מובהקת: "תעזבי בזמן העליות לפני שכל הדרמה מתחילה". והדרמה כבר התחילה. תביעה ייצוגית נגד אל על בשווי של 600 מיליון דולר כבר הוגשה בעקבות ביטולי טיסות וטענות על הפקעת מחירים. התביעה מתייחסת לטענות על כך שאזרחים שטיסותיהם בוטלו עקב ביטול טיסות, לא שובצו מחדש בטיסות חילוץ כפי שהובטח להם, וכן לטענות על הפקעת מחירים בתקופת המלחמה.
מנגד יש גם שמועות הפוכות, שהיא לא התפטרה אלא פוטרה. זאת בעקבות הודעה יוצאת דופן שהוציא יו"ר ועד העובדים שרון בן יצחק שבה הוא קורא למנכ"לית לשקול מחדש את החלטתה לעזוב, זאת לאור יחסיה המצוינים עם הוועד. בוועד סבורים כי החלטתה לעזוב התקבלה לאחר שנודע לה כי בדירקטוריון שוקלים את המשך העסקתה, עקב החלטתה לממש אופציות ולמכור את מניותיה באל על ב-8 מיליון שקל. בעקבות המכירה ירדה מניית החברה ב-4%, ובדירקטוריון לא אהבו את ההחלטה, ששיקפה תחושת מיצוי ממניית החברה ואף כוונה לסיים את ההתקשרות עמה.
אבל אם נשים רגע את הסאגה הזו בצד, מעל הכל מרחפת השאלה: "האם זה אתי לחגוג על גבה של מלחמה"? ובעיקר: "מדוע הציבור הישראלי מוכן להמשיך לטוס במחירים כל כך גבוהים"?.
אין לחם, תאכלו הבטחות
"יש עוד 48 שעות", הרגיע אותנו דובר של אחד משרי ש"ס השבוע, אחרי שעדכן על עוד מהלך של המשרד שלו. מהלך חיובי, משר שרוב הזמן מדבר דברי טעם. לא דבר שכיח במפלגה שפרשה מהממשלה, אבל לא מהקואליציה. לא ברור אם היא מנסה להתנגח בנתניהו, או להמשיך לשרת אותו על חשבון הציבור. לפרוש ממשרדי הממשלה, לאפשר לו לחלק מתנות לחברות שנשארו בקואליציה, ובמקביל להבהיר שלעולם לא יפרקו את הקואליציה. אלא אם נתניהו ירצה, כמובן.
הממשלה, כמו הכנרת, ממשיכה לרדת נמוך יותר. בכל פעם שמגיעים לתחתית, היא מורידה את הקו האדום. בעוד הפרשנים מדברים על בחירות ובכירי הליכוד עסוקים בג'ובים לבייס, החטופים בעזה ממשיכים להמתין בייאוש במנהרות חמאס. המו"מ מתקדם בעצלתיים, כאילו לאיש לא דחופה התוצאה. חיילים נשחקים עד כדי איבוד חייהם בזמן שבכנסת נלחמים על חוק השתמטות. במקביל, חיילי צה"ל הורסים את עזה למען נקמה, ולא למטרות מבצעיות - בגלוי וכאילו מזמינים תביעה בהאג.
מי שנשאר מאחור הם, כמובן, האנשים שמשלמים מסים ואת מחיר המלחמה. בזמן שנציגי החרדים בכנסת נלחמו על חוק ההשתמטות (ולא על שום דבר אחר, בעצם), העצמאיים ממשיכים לחכות לפיצויים שהובטחו להם בעקבות העימות הצבאי עם איראן. מי זוכר עוד שסמוטריץ' הבטיח שעד ה-15 ביולי הכסף יגיע למי שצריך? הפיכת המתווה לחוק נדחתה ונדחתה. בשלישי האחרון לא התכנסה ועדת הכספים כדי לאשר את המתווה, לאחר שחבר הכנסת משה גפני התפטר. עכשיו חשוב יותר המאבק על מי יירש את ברז הכסף של המדינה מאשר האנשים שצריכים את הכסף הזה
עכשיו חשוב יותר המאבק על מי יירש את ברז הכסף של המדינה מאשר האנשים שצריכים את הכסף הזה
ההשלכות חמורות. ר', שפנתה אלינו, מספרת שהחודש, לראשונה מאז פתחה את העסק, היא מעכבת תשלומים למס הכנסה. לא כמחאה - פשוט אין כסף. עובדים אחרים גילו שמשכורות יוני שלהם קוצצו, אחרי שהמעסיקים סירבו לספוג את ההיעדרות שלהם. עבור רבים מדובר בשליש משכורת. במדינה שמעלה מחירים בקצב שבה היא שולחת צווי מילואים, מדובר בסכום קריטי. בינתיים, איש לא ממהר לדאוג לאנשים האלה. רק בבחירות ינסו לפתות אותם שוב עם הבטחות שווא.
הבדיחה ששמה ענבל אור
זהו, הסאגה נגמרה. כמעט עשור חלף מאז שפניה המחויכות של ענבל אור התנוססו על שלטי חוצות עם הבטחות לנדל"ן נוצץ, ואילו היום – מה שנשאר זה שובל של דמעות, דירות שהתאדו, ואישור משפטי לפיצוי שהוא לא פחות מלעג לרש: משפחות שהשקיעו את כספן בפרויקטים שמנוהלים בשיטת פירמידה יקבלו 3.3% החזר על ההשקעה. 33 אלף שקלים על כל מיליון. השקעתם את כל הונכם, חלמתם בית, קיבלתם חובות ותקווה מרוסקת.
אם זה נשמע כמו בדיחה עצובה – זה מפני שזה אכן כזה.
מדינה שצועקת "צדק חברתי" ומנופפת בסיסמאות של הגנה על הצרכן, מאפשרת כבר עשור מצב שבו החשודה המרכזית מנהלת יחסי ציבור תוך כדי חקירות, מקבלת פריים-טיים, וממשיכה ללבוש תדמית של "קורבן של הצלחה". הסדרה, ההופעות, התגובות הפומביות, המנטרות המוכרות על "שיימינג לאישה חזקה" – כל אלו סייעו לרכך את התמונה.
השקעתם את כל הונכם, חלמתם בית, קיבלתם חובות ותקווה מרוסקת
בסופו של דבר, אור גזרה קופון, נעצרה לפרקים, התפייטה בבתי המשפט – ובסוף יצאה עם 7.5 שנות מאסר (בואו נראה כמה באמת תרצה) וקנס של 350 אלף שקלים. ובינתיים? 600 משפחות קיבלו שיעור באיך הפנטזיה הנדל"נית בישראל הפכה לאבסורד משפטי – שבו הפושעת יוצאת עם טייטל, והנפגעים נשארים עם עודף ממיליון.
אבל מה שצריך להטריד כאן הוא משהו עמוק הרבה יותר: מערכת שלמה שכשלה בהגנה על הציבור. איך יכול להיות שמשך עשור נגרר ההליך המשפטי הזה? איך זה שכספי הציבור לא הופקדו בקרנות נאמנות או פיקוח אמת? ואיך זה שיזם בישראל יכול במשך שנים לגייס מאות מיליוני שקלים מפרויקטים מפוצצים בבזז, מבלי להחזיק ביד היתר בנייה אחד תקף?
עלילות טראמפ והמכסים חלק 4487
אם למישהו עוד היה ספק שטראמפ ירד מהעץ, השבועות האחרונים פיזרו את הערפל. נשיא ארה"ב הטיל בשבועות האחרונים מיסים על שותפות הסחר המרכזיות של ארה"ב בניסיון לסחוט אותן לסגור איתו עסקה.
למי שעדיין לא בקיא בעניינים, הנה סקירה קצרה שתגרום לכם להישמע סופר מבינים: ב-2 באפריל, טראמפ ירה את יריית הפתיחה הראשונה - הכרזה על "יום השחרור Liberation Day" - לא פחות מ-10% מכס אוניברסלי על כל יבוא שנכנס לארה"ב מעל 800 דולר. הסיסמה: "תוצרת חוץ? תשלם קנס". כדי להוסיף קצת אקשן, צורפו גם מכסי עונשין דיפרנציאליים על מדינות עם גירעון סחר מול ארה"ב. כלומר, כמעט כל מי שסוחר איתה.
השווקים כמובן הגיבו בהלם. הבורסות צללו, ואחרי ארבעה ימים טראמפ כבר הכריז על הפסקה זמנית למכסים הכבדים. אפילו למלך הציוצים היה ברור: אם תוקפים את הסחר העולמי – כנראה מישהו יחטוף.
אבל כמו כל דרמה טראמפית – זו הייתה רק ההתחלה.
ב-7 באפריל, כאילו לא קרה כלום, טראמפ שלף שוב את חרב המכסים והכריז שאם סין "לא תתיישר" – היא תחטוף מכס של 50%. ובכן, סין לא "התיישרה". בתוך שלושה שבועות ההצהרות הפכו למציאות, ומכסים הדדיים בין שתי המעצמות הגיעו לגבהים בלתי סבירים. האמריקאים הטילו 145% מכס על קטגוריות רחבות של יבוא סיני – מאלקטרוניקה ועד צעצועים, והסינים לא נשארו חייבים. בתגובה הם העלו מכסים על יבוא מארה"ב לרמה של 125%, כולל מזון, חקלאות, רכיבים תעשייתיים ואפילו שבבים.
בינתיים, בבתי המשפט האמריקאים פעלו לעצור את החגיגה. ב-28 במאי, בית המשפט הפדרלי קבע שטראמפ עבר את גבולות הסמכות שלו כשפעל לפי חוקי חירום (IEEPA) שמעולם לא נועדו לנהל מלחמות סחר. אלא שטראמפ ממשיך לפעול כאילו אין חוקה, אין חוק, ואין אפילו מסמך PDF של התקציב הפדרלי. "הם יכולים להחליט מה שהם רוצים, אני אגבה את המכס".
אבל את הדרמה האמיתית סיפקה פרשת אנבידיה. בהתחלה, ממשל טראמפ אסר על אנבידיה למכור לסין את שבבי ה-AI המתקדמים שלה – דגמים מסוג H200 ו-B100 – בטענה שהם עלולים לתרום ליכולות צבאיות. הדבר גרם לנפילה חדה במניית החברה ולסערה בוול סטריט. אלא שבניסיון לרכך את הסינים ולהשאיר להם גזר לצד המקל המלחמתי, הותרה לאנבידיה מכירה מוגבלת של דגמים מותאמים (ופחות חזקים) – גרסאות "מצונזרות" מבחינת כוח עיבוד. כלומר – ארה"ב לא באמת סגרה את הברז, היא פשוט החליטה למכור מים מינרליים במקום מים מהברז. ובמחיר גבוה יותר.
האם טראמפ לא בעצם גובה מס מכל אמריקאי, רק דרך החשבונית של אמזון?
ביולי נכנסנו לשלב ה"דאבל דאון". טראמפ לא רק שלא חזר בו מהמכסים – הוא הכפיל ובמקרה של מדינות מסוימות גם שילש. ב-7 ביולי נשלחו מכתבים רשמיים לרוב מדינות הסחר של ארה"ב: תכינו את הארנקים, כי ב-1 באוגוסט מגיעים המחירים החדשים. בין היעדים: האיחוד האירופי (30% מכס), מקסיקו (גם כן 30%), וקנדה – יקירת הסחר הצפונית – עם איום של 35% אם לא תעשה "רפורמות שמיטיבות עם החקלאי האמריקאי".
אם היה ספק, טראמפ הפך את משרד הסחר האמריקאי לחדר מיקוח על סטרואידים. אינדונזיה כבר הבינה את זה – והגיעה להסכם שנראה יותר כמו שוחד מדיני: התחייבות לרכוש מוצרים אמריקאיים בתמורה לכך ש"סתם" ייכנסו אליו מכסים של 19% בלבד. טראמפ קרא לזה "הסכם הדדי מנצח".
ומה בינתיים? על פי הטענות של הממשל, הכנסות המכס מרקיעות שחקים. הרבעון האחרון הביא לקופת האוצר האמריקאית לא פחות מ-64 מיליארד דולר, אבל זה רק קצה הקרחון. מאחורי המספרים עומדים מדדים לא יציבים, סחורות שמתייקרות, והשאלה המתבקשת – האם טראמפ לא בעצם גובה מס מכל אמריקאי, רק דרך החשבונית של אמזון?