חצי עסקה, חצי ניצחון
בזמן כתיבת שורות אלה ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך להבטיח למשפחות החטופים שעסקת חטופים מתקרבת - עסקה שתשחרר רק 10 חטופים חיים מתוך 20. רק שבינתיים, החטופים שעדיין הצליחו לשרוד את התופת בעזה ממשיכים להינמק במנהרות. "אין סיכוי לעסקה כוללת", הבהיר נתניהו בהקשר זה. הרי מה הם חיי אנשים שמשלמים את המחיר על המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה לעומת הסיכוי של נתניהו לגרום לציבור לשכוח מהאחריות שלו לאותו המחדל?
אז מבחינת נתניהו וחברי הקואליציה, אין סיבה להפסיק את הקרבות. רוח המלחמה רק מסייעת להקצין עמדות בציבור. ואנשים כואבים רוצים ניצחונות, לא פתרונות מדיניים. אז מה אם אותה הממשלה בדיוק לא מצליחה להביא ניצחונות כבר שנה וחצי? אז מה אם היא עוסקת בעיקר בבליץ של חוקים שנועד לחסל את הדמוקרטיה הישראלית? זו אשמת מישהו אחר. אולי החטופים עצמם אשמים. כנראה לא התאמצו מספיק להשתחרר.
נתניהו, והחבורה שמקיפה אותו, רוצים מאוד שתשכחו מה-7 באוקטובר ותמשיכו הלאה, אל האופוריה שהגיעה אחרי התקיפה באיראן. אלא שהמציאות אחרת. "החטופים עדיין אינם כאן והלב שלי איתם שם בעזה", כתבה אתמול שורדת השבי רומי גונן, כשהחליטה לשחרר את עצמה מבית החולים. לא בטוח שמישהו מקשיב לה.
רק שהעובדה שהישראלים נשארו מנטלית ב-7 באוקטובר שירתה את הממשלה כל עוד הדבר היווה תירוץ להמשך הלחימה, עד שהטראומה הזו מיצתה את יעילותה עבורם. עכשיו הרבה יותר מתאים שתאמינו שכבר ניצחנו, והנה עוד רגע מגיעה פריחה כלכלית והסכמי שלום מרובים. עם מדינות שאין לנו איתן סכסוכים, כמובן. העיקר שתצביעו למפלגות הנכונות בקלפי, או שלא תצביעו בכלל. בעיקר אם אתם ערבים.
בנק ישראל מנסה לעמוד בפרץ אל מול ממשלה שמבחינתה תפקידו של הציבור הוא לשלם את המסים שיתמכו בסקטורים שהצביעו לה
אבל השבוע בנק ישראל הזכיר לנו באיזו מציאות אנחנו חיים. בזמן שהפוליטיקאים (וגם נוטלי המשכנתאות, בואו נודה) חלמו על הורדת ריבית, נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הזכיר שבעצם המשק לא באמת במצב התאוששות, המלחמה עדיין בעיצומה וסכנת האינפלציה עדיין כאן. הריבית נשארה גבוהה. מחסום אחרון שמנסה לעמוד בפרץ אל מול ממשלה שמבחינתה תפקידו של כלל הציבור הוא לשלם את המסים שיתמכו בסקטורים שהצביעו לה.
אז יכול להיות שאנחנו טועים. הרי הונגריה, פולין וטורקיה, שישראל הולכת והופכת אליהן בצעדי ענק, ממשיכות ליהנות מכלכלות משגשגות ומפריחה אמנותית ואזרחית. תיאור אמין, אם האמנתם שאנחנו רגע מהניצחון המוחלט כבר לפני שנה.
הקרב טראמפ נגד מאסק יעלה לנו כסף
הקשר בין מאסק לטראמפ החל כברית אסטרטגית ב-2024, כשאילון מאסק הפך לתומך מרכזי של דונלד טראמפ ותרם מעל 290 מיליון דולר לקמפיין שלו. מאסק האמין שטראמפ יפתור את הבעיה המרכזית של אמריקה: החוב הלא הגיוני שבו נמצאת המדינה.
בהתחלה הכל נראה ורוד. מאסק מונה לעמוד בראש "המשרד ליעילות ממשלתית" (DOGE) בממשלו של טראמפ, חתך תקציבים שנראו לו בזבזניים מידי, והחל לצמצם את החוב. הוא גם נחשב ליועץ טכנולוגי מוביל והיה מעורב בהחלטות מרכזיות בנושאי רגולציה, אנרגיה וחלל – דבר שתרם לו ולחברה שלו, ספייס אקס, וגרר ביקורת רבה.
אך מאחורי הקלעים, ההבדלים האידיאולוגיים – ובעיקר האישיים – החלו לבעבע. כשהגיע "החוק הגדול והיפהפה" של טראמפ – חוק בתקציב שהתגלה כבזבזני להחריד, מאסק לא התאפק וכינה אותו "תועבה מגעילה". טראמפ, מצדו, לא נשאר חייב והחל להתייחס למאסק כאויב, כולל ביטול סובסידיות ממשלתיות לרכבים חשמליים - מהלך שפגע ישירות בטסלה.
כאשר שתיים מהדמויות המשפיעות בעולם מחליטות להפוך יריבות אישית לפומבית, התוצאה היא לא רק טלוויזיה טובה, אלא גם שוק מניות מתנדנד, פוליטיקה כאוטית ואובדן אמון
מכאן הדרך הייתה קצרה להתפוצצות: מאסק איים להקים מפלגה חדשה, והשבוע גם ביצע זאת, טראמפ רמז על גירושו האפשרי של המיליארדר מדרום אפריקה, ושני הצדדים החלו להאשים זה את זה בקשרים לאפשטיין ובהסתרת מסמכים. השיא הגיע כשהציבור — ובעיקר המשקיעים — הפסיקו להבין מה בדיוק מאסק רוצה להיות: מהפכן פוליטי או מנכ"ל שמתמקד בחזון טכנולוגי.
הסכסוך הפוליטי השפיע גם על מניית טסלה. כבר בתחילת השבוע, לאחר הכרזתו של מאסק על הקמת מפלגה חדשה, מניית טסלה צנחה ב-7%, והמשקיעים הביעו חשש מהשפעת המעורבות הפוליטית של מאסק על פעילות החברה. בנוסף, החוק החדש ביטל הטבות מס לרכבי חשמל, מה שפגע ברווחיות של טסלה. מאז תחילת 2025, מניית טסלה ירדה בכ-22%, בעוד שמתחרים כמו BYD הסינית רשמו עליות. האנליסטים הזהירו, והציבור מתחיל לתהות: האם אילון איבד שליטה?
כאשר שתיים מהדמויות המשפיעות בעולם מחליטות להפוך יריבות אישית לפומבית, התוצאה היא לא רק טלוויזיה טובה, אלא גם שוק מניות מתנדנד, פוליטיקה כאוטית ואובדן אמון. זו לא רק יריבות. זה סיפור על אגו, עוצמה והעובדה שכאשר אנשים עם כל כך הרבה כוח מנהלים קרבות בטוויטר, אנחנו, הציבור, משלמים את המחיר.
ההודאה המדהימה של ניר ברקת
ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד ביטן, קיבלה השבוע דיווח של שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת, על פעילות משרדו. בדבריו לוועדת הכלכלה, ניר ברקת מתהדר בהישגים חיצוניים כמו נספחים כלכליים והסכמי סחר עם ארה"ב, אך מגמגם כשהשיח נוגע ליוקר המחיה – הסוגייה הבוערת שמעסיקה כל אזרח. טענתו שמוצרי הצריכה מהווים רק 16% מהשפעת יוקר המחיה נשמעת מתנשאת, ובעיקר מנסה להסיר אחריות מהמשרד שבראשו הוא עומד. במקום להציג פתרונות ממשיים, הוא מאשים את הציבור שלא "מתארגן כמו החרדים", את משרד המשפטים ואת משרד האוצר – כולם אשמים חוץ ממנו.
במקום להציג פתרונות, הוא מאשים את הציבור שלא 'מתארגן כמו החרדים', את משרד המשפטים ואת משרד האוצר – כולם אשמים חוץ ממנו
השר אף הודה בכישלון מוחלט בפירוק מונופולים ובטיפול בתחרות, אך העביר את האצבע המאשימה לגורמים אחרים, כאילו אינו חלק מהממשלה. קריאות הציבור ותגובות הח"כים חשפו נתק כואב בין הדו"ח היפה למציאות הכלכלית של משקי הבית הקורסים. טענות כמו "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" או קנסות למי שמונע ייבוא מקביל לא מצליחות לטשטש את העובדה שהממשלה אינה מצליחה להוריד את מחירי המזון, הדיור והמחיה – וברקת, כך נראה, מתעסק בעיקר ביחסי ציבור בינלאומיים במקום באזרחים שבוחרים בו.