מאז מלחמת "עם כלביא", המשטר באיראן מחריף את הטון ומגביר מעקב פנימי ומעודד פסיקות דתיות שמזהירות מפני ארה"ב וישראל, ומאשים כמובן, אזרחים רבים בריגול עבור "המשטר הציוני". אחת האוכלוסיות שסובלת מזה במיוחד הם כמובן היהודים, שנמצאים כעת תחת זכוכית מגדלת ונאסר עליהם לקיים איזשהו קשר עם ישראל.
"בעקבות המלחמה, היה דיווח על כמה עשרות יהודים שנעצרו באיראן בחשד לריגול עבור המודיעין הישראלי", מאשר ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן ב- INSS. "מצד שני השלטונות באיראן מנסים להראות שאין שינוי ביחס ליהודים שחיים שם. התקשורת האיראנית דיווחה על כנס שבו נראו חיילים ממוצא יהודי, המשרתים בצבא האיראני, והנציג היהודי בפרלמנט האיראני יצא לתקשורת ואמר שאין בסיס לטענות בדבר חוסר נאמנות של יהודים".
לדבריו, ככל שהעימות הישראלי-איראני הסלים בשנים האחרונות, ודאי בשנה האחרונה, מבחינת המשטרה באיראן יש אכיפה גבוהה יותר ופיקוח הדוק יותר על האיסור בחוק לקיים קשרים עם ישראל.
"השלטונות האיראניים עושים הבחנה בין יהודים לציונים, ומאפשרים ליהודים באיראן להנות מחי קהילה, לקיים אורח חיים על פי אמונתם, ובתנאי כמובן שהם שומרים על פרופיל נמוך. כל עוד הם לא מביעים תמיכה בישראל, זה עובד. זה לא אומר שלא היו תקריות על רקע אנטישמי. כך למשל, במהלך המלחמה בעזה הייתה תקרית של בקבוק תבערה שהושלך על ידי איראנים למתחם הקבר של אסתר ומרדכי בהמדאן."
זה מפחד או שזה אמיתי?
"בפועל, יהודים שלא מקיימים קשרים עם ישראלים, לא אמורה להיות להם בעיה. מטבע הדברים, רמת הפיקוח גוברת, יש הגברה של פעילות דיכוי ואכיפה חמורה יותר, ויש הוצאות להורג בגין עבירות של ריגול. זה משהו שבטח נראה בחודשים הקרובים, והקהילה היהודית חשופה לכך יותר. אך למשטר יש אינטרס די ברור להראות שהוא לא מתנכל ועושה את ההבחנה בין ישראל והציונות, לבין יהודים. הם אומרים, שאין להם בעיה עם היהודים, אלא עם ישראל ועם ציונים. כך למשל, הם מאוד מקפידים להזמין לכנסים שלהם נציגים של נטורי קרתא (קבוצה חרדית ביהדות, שחבריה מתנגדים לציונות) כדי להדגיש שהם לא אנטישמים. אז גם אם אפשר לראות קריקטורות על יהודים, אין התנכלות מכוונת".
היהודים באיראן רואים את עצמם קודם כל כאיראנים
נכון ל-2025, הקהילה היהודית באיראן נחשבת לאחת העתיקות בעולם, אך גם לאחת המבודדות והזהירות ביותר. עם היסטוריה שנפרשת לאורך אלפי שנים, הקהילה מונה כיום בין 8,000 ל-15,000 נפש, לפי הערכות שונות. מרביתם מתגוררים בטהראן, שיראז ואיספאהן.
החיים היהודיים באיראן מתקיימים תוך הקפדה על חוקים ורגולציות של המדינה. ניתן לחגוג חגים, ללמוד יהדות ולהתפלל, אך קיים קו ברור שמפריד בין "יהדות דתית" – שמוכרת ומכובדת במידה מסוימת – לבין "ציונות", שנתפסת כאיום פוליטי.
ליהודי איראן יש מעמד חוקי מוכר כחלק מהמיעוטים הדתיים במדינה. יש להם ייצוג בפרלמנט (המג'לס) – מושב קבוע אחד, נכון להיום בידי חבר הפרלמנט הומאיון סאמה. הקהילה מפעילה כ-30 בתי כנסת בטהראן לבדה, לצד מוסדות חינוך, מסעדות כשרות, מאפיות לפסח ובית החולים היהודי המפורסם "ד"ר ספיר". לצד מוסדות הדת, פועלים גם עיתון קהילתי (Ofogh‑e‑Bina), מסגרות סיוע הדדי, וחיים תרבותיים מצומצמים. רבים מהיהודים באיראן רואים את עצמם קודם כל כאיראנים, ומקפידים לשמור על שפה, תרבות ונאמנות לאומית – לצד שמירה על המצוות.
למרות ההכרה החוקית, יהודים אינם יכולים לכהן במשרות בכירות בשירות המדינה, בצבא או במערכת המשפט. ישנם הבדלים בזכויות משפטיות, כולל בתחום הירושה, הדין הפלילי והאזרחי, וחוקים המושתתים על השריעה האסלאמית מגבילים את השתלבותם המלאה בחברה.
בנוסף, כל פעילות חינוכית או תרבותית יהודית נבחנת תחת זכוכית מגדלת מצד השלטונות, במיוחד בתקופות של מתיחות מדינית עם ישראל. בחודשים האחרונים, ובעיקר לאחר התלקחות עימותים אזוריים שכללו גם ישראל, דווח על הידוק הפיקוח על מיעוטים – כולל הקהילה היהודית. מקרה בולט התרחש בנובמבר 2024, אז הוצא להורג אזרח יהודי בשם ארבין גאהרמני בעקבות סכסוך כספי שהפך למשפט רצח. הקהילה חששה שהמניע להרשעה היה פוליטי, אך נמנעה מלמחות פומבית.