"בפעם הבאה שיושב לצידכם לוחם, תבינו שהוא האדם הנשגב ביותר"
צפריר נגבי, מייסד שותף במשרד עורכי הדין נגבי כהן ושות', מספר על נדב כהן ז"ל
נדב כהן נולד וגדל במושב בית חנן, בן בכור להוריו אוסנת ושי, ואח של רוני ומאיה. בוגר מגמת פילוסופיה ופיזיקה בתיכון גבעת ברנר. מפקד בגדוד 51 של גולני שהשתתף בקרבות ב-7 באוקטובר, ובתמרונים בעזה ובלבנון. נדב נפל מקריסת מנוף ברצועת עזה ב-6.2.2025. בן 21 היה בנופלו.
זה מה שכתב לאחר נפילת שישה מחבריו בנובמבר 2024 בלבנון:
"אחד הדברים הכי קשים במלחמה זה ההדחקה, ההדחקה שחבר טוב נהרג ולעולם לא תראה אותו שוב, ההדחקה של המציאות, ההדחקה של המוות. הרי כמעט מתתי לפני 10 דקות ועכשיו אני בסבבה.
"כשאתה נהיה מפקד, להדחקה מצטרפת גם אחריות. בישרתי עכשיו, לחיילים שלי, שהמפקד הקודם שלהם נהרג. אז מה זה משנה שהוא היה אחד החברים הקרובים שלי, אני צריך להיות חזק בשבילם, ולי אסור לבכות.
"בשביל להבין את המלחמה, אתה חייב להרגיש אותה, לראות את המבנים ההרוסים, הדם שמשוטט לך ברחובות, את הרימון שעף לעברך, לראות את שני החברים מתחבקים בגשם ומשם להבין מהי רעות רוח. אתה חייב לשמוע את שריקות הכדורים והפגזים, את המטוס שכל הזמן מעליך, את רעש הזחלים שנעים כל הזמן לידך, את הבכי הכי מר ואת הצחוק הכי גדול. אתה חייב להריח את ריח אבק השריפה, ריח הגופות שהתנפחו, ריח הבית מלא בתבלינים שזה הרגע סיימת לטהר, את ריח הבשר החרוך של החבר שאתה עכשיו חובש שלא ימות. אבל הכי חשוב, אתה חייב להרגיש. להרגיש את השמחה הכי גדולה שקיבלת. רגע אמיתי ויפה בתוך המלחמה, אחרי אורז וקבנוס. להרגיש את הקור שחודר לגופך כמו סכין, בעוד, אל היעד, להרגיש את האדרנלין קופץ לו לשמיים מהרגע הראשון שבו הכדורים עפים מעל ראשך, ואתה צורח הותקלנו. להרגיש את העצב הגדול ביותר בעולם למראה גופת אדם שאהבת שרוע לו על הארץ. זו מלחמה.
"אז בפעם הבאה שיושב לצידכם לוחם, תבינו שהוא האדם הנשגב ביותר. שלמרות כל מה שחווה, הוא ממשיך להילחם למען הארץ הזו, ונותן לה כל מה שרק ניתן לאוהב לתת".
נדב היה חבר נפש של בני, ובן בית אצלנו מאז ששניהם היו יחד בגן. שניהם נפגשו ב-7.10 בקרב על כיסופים. יונתן בני מאגוז ונדב מגולני.
נדב היה בן משפחתנו. הוא בא לבקר אותנו בשבת, וביום רביעי כבר נהרג.
רס"ל נדב כהן, לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני, נפל מקריסת מנוף ברצועת עזה ב-6 בפברואר 2025. בן לאסנת ושי. אח לרוני ומאיה.
"חוויית החברות עם רמי שינתה כל אחד מאיתנו"
ערן תיבון, סמנכ"ל כספים בחברת הפינטק GMT, מספר על רמי פדה ז"ל
נולדנו בשנת 1959 בקיבוץ צרעה.
גדלנו ביחד כאחים בקיבוץ של פעם. בטוחים בצדקת הדרך, אוהבים לעבוד בשדות הכותנה. רוכבים על סוסים ורודפים אחרי המתנדבות בקיבוץ.
החוויה המעצבת של שנות הילדות והנעורים הייתה בריכת השחייה. בילינו את מרבית הקייצים ואת רוב הזמן הפנוי בחוג השחייה של הקיבוץ. שם למדנו להתאמץ, ליהנות מהצלחות ובעיקר להתמודד עם משברים וקשיים.
רמי היה רחב כתפיים, רעמה טלטלים לבנה מהכלור בברכה, רגוע, חייכן, חבר אמיתי שתמיד מוכן לעזור. בוחר את האתגרים שלו ותמיד מסיים אותם בהצלחה.
הוא לא הרבה בדיבורים אבל לידו הרגשת בטוח וידעת שיש לך גב.
במקרים שבהם בחר לדבר – בחר את מילותיו בקפידה ושמר תמיד על כבודו של בן שיחו.
המורשת של רמי הלכה והתעצמה אחרי מותו. הביטוי החזק ביותר שלה הוא עוצמת הקשר שחשים אליו חבריו מהמחזור בשייטת ובני כיתתו מהתיכון האזורי גבעת ברנר בו למדנו.
במשך יותר מארבעים שנה אנחנו נפגשים ביום הזיכרון בבית הקברות הקטן שבקיבוץ לטקס קצר ולאחריו יושבים ומדברים. הנוכחות של רמי במפגשים חזקה גם אחרי כל כך הרבה שנים, וברור לגמרי שחוויית החברות עם רמי, למרות שהייתה קצרה, שינתה כל אחד מאיתנו ועיצבה אותנו ואת הערכים שמגדירים את המשך חיינו.
חברות אמיתית, נתינה, וההרגשה שיש על מי לסמוך בתוספת חיוך קטן – כזה היה רמי ותמיד נזכור אותו כך.
רס"ל רמי פדה, לוחם בשייטת 13, נפצע באורח קשה בתאונה כשחזר מפעילות מבצעית בצפון ביום העצמאות בשנת 1981. לאחר כשלושה שבועות של מאבק נפטר בבית החולים בחיפה. בן למשה ונעמי ואח לעפר.
"בגבורתו, הוא הציל חיים רבים"
גלעד טל, מדריך בתכנית LightUp המיועדת לשורדי הנובה בחוות מרפא רשפון, מספר על מתן ליאור ז"ל
מתן ליאור ז"ל ואני עבדנו יחד בהפקות ומסיבות מעל לעשור, אבל עבורי הוא היה הרבה מעבר לקולגה. במהלך אינספור הלילות, ההפקות המורכבות, הריצות בשטח ושלל בלת"מים - מתן הפך לחבר אמת שלי, שותף לדרך, מישהו שיכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות. באותם לילות טרופים, לצד רגעי הלחץ והרצון לעמוד במשימות, חלקנו רגעים רבים של צחוק, השתטות, הרפתקאות ושיחות עמוקות עד אמצע הלילה. החברות והתמיכה של מתן ליוו אותי ועזרו לי לגדול ולהתפתח, בהיבט המקצועי והאישי כאחד, ואני חייב לו הרבה.
למתן היה לב ענק והוא תמיד היה שם בעבור אחרים, תמיד הגיש עזרה בלי להסס או לחשוב פעמיים. לכן כשהתחילו להגיע החדשות על מה שמתרחש בנובה היה לי ברור שמתן, שעשה את ההגברה למסיבה, עושה הכל כדי לעזור לכל מי שנכח שם למצוא דרך מילוט. ואכן, בהמשך התברר שמתן נשאר ממש בין האחרונים שעזבו, רק אחרי שווידא שכולם מבינים איך לצאת ואיפה בדיוק נמצאות יציאות החירום. בגבורתו הוא הציל חיים רבים.
אין יום שעובר שאני לא מרגיש בחסרונו של מתן. יחד עם זאת, אני תמיד אודה על הזמן שלנו יחד ועל כך שזכיתי להכיר אותו וללמוד ממנו.
תודה מתן, על מי שהיית בשבילי. אני מתגעגע אליך.
מתן ליאור בן מושב שדי חמד, נרצח במסיבת הנובה, ב-7 באוקטובר 2023. בן לעופר ושרה'לה ואח להילה.