לאחרונה יצא לנו לשמוע שוב ושוב על החלות של אושר עד, "חאלעס" קוראים להן, אלה שקונים במקפיאים באחת מחנויות הרשת ובבית מפשירים-מתפיחים ואופים. מין דרך נהדרת לעקוץ את המערכת - להשוויץ בחלה חמימה מהתנור מבלי שלשתם בצק ולו שנייה אחת. כל כך הרבה תשבחות הן מקבלות, שהחלטנו לשים ידינו על אריזה כזו ולנסות אותן בעצמנו. בתוך כל השבחים פספסנו את העובדה שהן גם זולות להפליא - חבילה של שלוש חלות קפואות עולה 15 שקלים. שווה ברמות (חסרי הסבלנות מוזמנים לקפוץ למסקנות בסוף).
החלות של אושר עד נראות קטנות. אף שעל האריזה נכתב במפורש שמדובר ב"3 חלות גדולות", התקשינו להאמין. הגודל של כל אחת מהחלות הקפואות באריזה נראה אולי קצת יותר נדיב משל לחמנייה. לא חלה, בטח שלא גדולה. התמונה של התוצאה הסופית מוכיחה שטעינו - בסופו של דבר מתקבלות שלוש חלות עצומות בגודלן, והסיבה היא כנראה כמות נכבדה מאוד של שמרים בבצק.
מרגע שהוצאנו את החלות הקפואות מאריזת הפלסטיק ועד שהן שילשו את גודלן עברו בערך 4-5 שעות, ואז כנדרש מרחנו אותן בביצה טרופה, פיזרנו שומשום והכנסנו לאפייה ב-170 מעלות. בתנור הן המשיכו לתפוח עוד ועוד, וכצפוי מילאו את הבית בניחוחות ענוגים של שבת בבית של משקיענים. אבל רגע, כצפוי - לא הכל תפוח ואוורירי בחיים.
אחת התכונות שייחסו לחלות שוב ושוב היא שהן נשארות טריות גם יום אחרי, ולפעמים יותר. לכאורה תכונה נהדרת, למעשה תופעה שמבשרת על נוכחות של משפרי אפייה ושאר מרכיבים מלאכותיים. חלה שאופים בבית לא מחזיקה בשיא טריותה יומיים, והיא גם לא אמורה. זה חלק מהחן שלה. מבט ברשימת המרכיבים אומנם חשף שיש בחלות של חאלעס הרבה מעבר לקמח, מים, שמרים, מלח וסוכר. עוד נצפו שם חומרי E למיניהם: מווסתי חומציות, חומר משמר וחומרי טעם וריח, וגם צבע מאכל (אבל למה?). הרשימה הזו גרמה לנו לבסס עוד את החשד שעוררה בנו תפיחת האימים של החלות, ואז נשאר רק לטעום.
החלות של חאלעס טעימות, לא נגיד שלא - בטח יותר מכל חלה אחרת שתשיגו ב-5 שקלים. אבל יחסית לחלה ביתית, או אפילו חלה של מכולת, הן עדיין לא שם. ראשית, הן תפלות יחסית. לתחושתנו חסר בהן גם מלח וגם סוכר (היינו מסתפקים במלח בלבד). שנית, ניכר בהן טעם לוואי שאנחנו ייחסנו לריבוי של שמרים, אבל ייתכן שהוא קשור לשאר המרכיבים הלא מזוהים בבצק. משהו שאופים מנוסים (או לחלופין צרכני בצקים מנוסים) יחושו בו מיד. גם המרקם לא היה מאה אחוז לטעמנו: החלות היו רכות מאוד, שזה כיף, אבל מכירים את הלחמים שכשמקווצ'צ'ים אותם קצת - הם נשארים מקווצ'צ'ים ולא חוזרים לנפחם המקורי? אז ככה.
אז מה המסקנות שלנו?
- שאפשר לרמות עם אפייה בדרך חיננית להפליא, ואושר עד פיצחו אותה.
- שעדיין יותר טעים להכין לבד.
- שמוצר מעולה באמת לא יכול לעלות 5 שקלים, אפילו באושר עד.
מה שבטוח, ביום שנרצה למכור דירה נדאג להצטייד שוב במארז של חאלעס. עם ניחוחות כאלה, הקונים יעמדו בתור.