הצרכנייה: שניצל תירס זה הכי פאסה

כדורוני תירס, טבעול

כדורי התירס החדשים של טבעול הם למעשה שניצלי תירס לכל דבר ועניין, רק בכדור. לכאורה לא חידוש רציני, אך למעשה, באופן מפתיע, קפיצה גדולה באטרקטיביות, לילדים ובכלל. בן החמש, שבימים כתיקונם עושה טובה שהוא נאות לרדת על שניצל תירס, עט על הכדורים וזלל אותם בהמוניהם. אנחנו, שניסינו להבין על מה כל הרעש, ניסינו אחד בעצמנו, ובאופן מביך נהנינו עד מאוד.

שורה תחתונה: הילדים השתוללו. 4 כוכבים.

מחיר מומלץ: 20 שקלים ל-450 גרם (כ-25 כדורונים).

חרדל MAILLE בבקבוק לחיץ

איך אנחנו אוהבים חרדל. עם צ'יפס, בתוך סנדוויץ', ברוטב לסלט ובעצם בכל תצורה אחרת. תמיד חשבנו שהוא הרבה יותר אלגנטי מקטשופ, הרבה פחות שמנוני ממיונז, ובעצם מתאים יופי לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, על כך שמקומנו לא בתל אביב המיוזעת אלא במעדנייה אפופת סטייל באפר ווסט סייד. ובחזרה למציאות: ל-Maille יש סדרת חרדלים חדשה, שרק הוכיחה לנו שהבחירה האינסטינקטיבית שלנו הייתה נבונה. יש שם טעם טבעי (חרדל דיז'ון אורגינל), שהוא מריר וחמצמץ ונפלא וקרמי מאוד, ואת ה-Au miel (חרדל בדבש), שלוקח את השילוב המוכר מרוטב הסלט בבית הקפה הקרוב למקום מגוריכם והופך אותו לממרח מנחם ומעקצץ במידה. המכשול היחידי בכל העסק הוא האריזה: החרדל מגיע בבקבוקון לחיץ שנועד להקל על השימוש, אבל למעשה רק מסבך את ההתנהלות. גם כשהבקבוק מלא לחלוטין צריך הרבה מאמץ כדי לחלץ משהו החוצה, וכשזה כבר קורה, הממרח ניתך אל הצלחת באלימות. תאמינו לנו, בדלי הפרטי שלנו בניו יורק זה לא היה קורה.

שורה תחתונה: החרדל ממש טוב, הבקבוק טעון שיפור. 3.5 כוכבים.

מחיר מומלץ: 18.5 שקלים לבקבוק של 295 גרם.

פתית בטעמים חדשים, יוניליוור

זוכרים את הימים שבהם פתית היה המאכל האולטימטיבי לכל השומרים על משקלם? עוד לפני פריכות האורז המלא, חטיפוני התירס או החיטה התפוחה, הלחמיות ושאר ההמצאות? אנחנו נזכרנו בזה כשפתחתנו את אריזות הפתית החדשות, בטעמי שום וגבינות, ובסוג של תגובה פבלובית ניגשנו למקרר והוצאנו קוטג' 5 אחוז. ובכן, במבחן הזמן אנחנו יכולים לומר שהפתית הוא מוצר נחמד, לא מעבר - לא לפני ולא אחרי התוספות החדשות. זה בטעם הגבינה הזכיר לנו טיפה צ'יטוס (אגב, אל תחפשו גבינה במרכיבים, כי לא תמצאו), וזה עם השום הרגיש בדיוק כמו פתית בתוספת תבלין שום. אבל האמת חייבת להיאמר: כל עוד החבילה ניצבה מולנו על השולחן המשכנו ונשנשנו ממנה, מבוגרים וילדים כאחד. עם קוטג' 5 אחוז, ברור.

שורה תחתונה: טעם של ילדות עם ניחוח של צ'יטוס. 3 כוכבים.

מחיר מומלץ: 17 שקלים לחבילה.

הגבינות של ויליפוד

בניכוי שוקולד ומאפים, אין הרבה דברים טעימים יותר מגבינות טובות. גושי אושר קטנים ומקפיצי כולסטרול עם עשרות אחוזי שומן ששווה לספוג בשבילם אגרוף מגארי יורופסקי, או סתם כמה השלכות לא נעימות של אי סבילות ללקטוז. אבל זהו דינן של גבינות טובות בלבד, כמובן, לא כולן ראויות לאותו יחס חם ומחבק. סדרת הגבינות החדשה של ויליפוד, למשל, מוצלחת באופן חלקי בלבד. גבינת המוצרלה עושה את העבודה וטעימה גם על פיצה ביתית (אוקיי, פיצה פיתה), וגבינת העזים בתוספת זיתים ועגבניות היא קשה, פרמזנית וכיפית. למרבה הצער, הסדרה מכילה גם משהו בשם "חוויה בטעם קשקבל", שכבר משמה אפשר להבין שלא מדובר בחוויה, לא במשהו טעים ובטח שלא בקשקבל, שהרי רובה עשויה משומן צמחי. לאחר כמה טעימות סמליות ולא מוצלחות היא נזרקה הפחה. לגורל דומה זכתה גם ה"חוויה בטעם מנצ'גו", ששמה שונה אחר כבוד ל"חוויה מפוקפקת שהקשר שלה לגבינת המנצ'גו האצילית קלוש עד נעדר". גם גבינת האדם לא הייתה מספיק טעימה, וזאת למרות שלא כונתה "חוויה" אלא התפלחה לערימה על תקן גבינה אמיתית. מזל שהגאודה המוצלחת הצילה את כל העסק, גם איזה טוסט או שניים ואולי אף את כבודה של הולנד כולה.

שורה תחתונה: יש ויש: 3 כוכבים למוצרלה, לעזים ולגאודה, כוכב אחד לאדם ולחוויות בטעם קשקבל ומנצ'גו.

מחיר מומלץ: 8-20 שקלים ליחידה.

>> בשבוע שעבר ניסינו כל מיני קיצורי דרך למנות חורפיות

>> ומה ליד התה? הנה מתכונים שווים לעוגיות