כולנו כבר מכירים את הרוטינה: עם בוא הקיץ וצאת הילדים לחופש הגדול, יצרניות החטיפים והממתקים קופצות על ההזדמנות ויוצאות במהדורות חדשות שמנסות לשבור את השעמום של הקטנים, ולפתות את ההורים ויתר צרכני ישראל עם תחושת פומו.
ובעוד שהבמבה המיתולוגית זוכה בכל פעם לשינוי צורני אחר (השנה זוהי במבה בצורת שמש), את הטוויסט בטעם מקבלת הבמבה הממולאת, שבקיץ הנוכחי זכתה במילוי קרם מרשמלו על האש.
"השילוב בין המרקם הפריך של חמאת הבוטנים למילוי הקרמי בטעם מרשמלו, נולד מתוך רצון לאחד בין זיכרונות ילדות לבין אהבת המתוק והמלוח", כך בקומוניקט השאפתני שנשלח עם המוצר החדש.
לפחות באופן רעיוני, מרשמלו על האש הוא טעם מורכב יחסית. ממתק צלוי שמדמיינים אותו מתחמם, משנה מרקם ונמתח למין עיסה ורודה, מתוקה וטעימה עם ארומת צלייה, שנמס בפה באלגנטיות. אבל איפה החווייה הזאת משתלבת עם במבה? והאם מדובר הפעם במהדורה ששווה את הזמן והכסף שלכם? למרות ההצהרות המבטיחות, והרעיון המפתה, התשובה, לצערי, היא חד משמעית לא. לפחות אם שופטים את המוצר לפי הטעם.
אבל כבר בשלב הנראות, הקרם הוורוד הבוהק של המרשמלו לא מאוד מגרה. וכשטועמים, מגיע הבום האמיתי. כי הצהרות לחוד וטעמים לחוד. המילוי הזה לא מזכיר מרשמלו, או את הדקויות של מרשמלו טוב, כמעט בכלל. זה פשוט מילוי בטעם של סוכר ותו לא. בהרבה גרסאות ממולאות, המלית של הבמבה מתוקה יתר על המידה, אבל כאן כבר נשברת הסקאלה.
כדי להוסיף חטא על פשע, ניסו להעביר בבמבה הזאת גם את תחושת ה"על האש", ויצרו בקצה צינור המלית מן גוש סוכר פריך שנתקע בשיניים. ואז מתקבלת לה במבה קצת פריכה, שזה אוקסימורון, כי פריכות היא חוויית מרקם שאף אחד לא מחפש בבמבה שלו, להפך. במבה היא חטיף נימוח במהותו, כשחמאת הבוטנים מתמוססת בפה וממלאת אותו בתחושה ממכרת. בבמבת קרם המרשמלו מתרחש ההפך. למעשה, זה מרגיש שיש מאבק בין המתיקות העזה של המלית, והפריכות המיותרת שבה, למעטפת הבמבה המיתולוגית שלא יכולה לעמוד מול כל העומס המתוק הזה ומפסידה במלחמה, כך שמרוב העומס, כמעט אין זכר לדבר עצמו.
בשורה התחתונה, מי שאוהב במבה, לא ימצא בבמבת המרשמלו שדרוג שעושה כבוד למוצר המקורי. לטעמי, אפשר בהחלט לוותר על החידוש. בטח ובטח כשמדובר בחטיף לא ממש זול: התמחור שלו מתחיל באזורי ה-8.40-8.90 שקלים לשקית קטנה, ומאמיר עד לכפול מכך. רצוי להסתפק במקור ולחפש חידושים במקום אחר.