היכנסו איתנו רגע למנהרת הזמן, לימים שבהם הייתם ילדים רכים (אבל לא רכים מדי), שלא חושבים על קלוריות ובטוחים שכל העולם קיים רק בשביל שלהם יהיה כיף. יש? יפה, עכשיו תוסיפו חבילה של פתיבר לתמונה, ותראו בעצמכם איך בתוך שניות הילדים שהייתם מוציאים ממנה זוגות זוגות של ביסקוויטים, מורחים ביניהם שוקולד למריחה וזוללים בתאווה. כשהיינו ילדים בכלל לא הייתה אופציה אחרת - פתיבר נועדו בשביל להיאכל בזוגות, ועם כמה שיותר מילוי יותר טוב. רק כשגדלנו התחלנו לטבול אותם בקפה ככה, בעירומם, ועם השנים גם את זה הפסקנו לעשות כי אלוהים תראו איך אנחנו נראים, פתיבר זה באמת הדבר האחרון שחסר לנו.
אז עכשיו קרה דבר, שהחזיר אותנו שנים ארוכות אחורה ועל דרך הסיר מאיתנו כל מנגנון של ביקורת או בקרה עצמית: אסם הוציאה כריכי פתיבר שמגיעים ממולאים מראש, חלק (בהירים) עם קרם שוקולד וחלק (כהים) עם קרם וניל, ופתאום הרגשנו הבזק מהתחושה המדהימה הזאת, שכל מה שחשוב זה שיהיה לנו טעים וכיף.
כריכוני הפתיבר החדשים קטנים בהרבה מהביסקוויטים הרגילים של אסם, מה שהופך אותם לאפילו יותר נשנישים ותמימים למראה. טעם השוקולד, שאיתו התחלנו, התגלה כנחמד מאוד, אבל חשנו שמוטב היה לו היו מפרגנים שם במילוי קצת יותר כי טעמו לא מספיק הורגש. התחושה הזאת תוקנה לחלוטין, אגב, כשטבלנו כריכון שכזה בקפה. איכשהו הרטיבות העצימה את הטעמים של המילוי, ופתאום הכריך היה טעים שבעתיים. לפתע אפילו הבחנו בטעם אגוזי עדין שלא היה שם קודם.
בפתיבר הממולא קרם וניל כבר חשנו שהמילוי בוצע ביד רחבה, באמת מכל הלב, וזה שימח אותנו מאוד. הטעם הוא אומנם טעם וניל תעשייתי, לא משהו שפגש משהו שפגש משהו שפגש מקל וניל, אבל מכיוון שגם וניל תעשייתי אנחנו אוהבים, נהנינו מאוד מאוד. ניסינו לטבול בקפה את הכריך הוונילי, והוא נותר טעים וכיפי.
כדי למנוע מפחי נפש פוטנציאליים חשוב להדגיש שהמילוי שבין הביסקוויטים הוא ממרחי, ולא שוקולד מוצק - יכול להיות שיש כאלה שיראו בזה חיסרון, לנו ולשמחה הילדותית שלנו זה לא הפריע בכלל. מה שמוביל אותנו למסקנה אחת ויחידה: שיסתובב העולם סביבנו פעם אחת, מה קרה.