הנשים החזקות של עולם המסעדנות מדברות על הכל

רותי ברודו, שזכתה ביום ראשון (4.9) בפרס הוקרה על תרומתה לעולם המסעדנות הישראלי במסגרת פרויקט המסעדות הטובות ביותר 2022 של mako, נחשבת לאחת הנשים הכי חזקות בתחום. היא גם האישה היחידה שעומדת בראש קבוצת מסעדות גדולה ומצליחה. ישבנו איתה, עם ליבנת לביא - הבעלים של חברת קיטשן ליין, שבונה את המטבחים של המסעדות המובילות בארץ ועם השפית שיראל ברגר ממסעדת OPA שהפכה  לגמרי את תפיסת האוכל הטבעוני בארץ, כדי לדבר על מצבן של הנשים בעולם המסעדנות. נשות הצוות של רותי ברודו, מאיה גלאור - משנה למנכ"ל קבוצת R2M, נירית שקדי - מנכל"ית של הבייקריז והדלי ועמית עמיחי שמנהלת את הקופי בר, הצטרפו לשיחה.

רותי, איך בכלל הפכת את הקבוצה למי שהיא היום?

"אני בכלל לא הייתי מסעדנית. עבדתי במטבח. מתי, השותף שלי, היה המסעדן ואני הייתי העובדת שלו. עם השנים התקדמתי יותר ויותר וזה קרה באופן טבעי, כמו שקורה אצלנו להרבה עובדים שמתקדמים לאורך השנים."

קבוצת המסעדות שלך, R2M, ידועה כקבוצה שבה הרבה מהעובדים נשארים לאורך שנים ומפתחים קריירות אצלכם. זה הסוד לתחזוקת קבוצת מסעדות חזקה?

"במשך שנים היה ידוע שמי שפותח הרבה מסעדות, לא עושה מסעדות טובות. אנחנו שינינו את זה. האחים ירזין, אגב, גילו את זה הרבה לפנינו. הסוד הוא האנשים. אנשים שאת סומכת עליהם, שנשארים במסעדה שנים ושנותנים את כל כולם לעסק."

ליבנת, ספרי לנו מהו סוד ההצלחה שלך כמנ"כלית של חברה מובילה?

"לדעתי חשוב להקיף את עצמך באנשים שאת סומכת עליכם, ותוך כדי לבנות אנשים שיישארו איתך שנים. ברגע שאת יכולה לסמוך על האנשים, את יכולה לנהל כמו שצריך."

שיראל, את מנהלת את העסק עם אחותך התאומה שרונה. גם אצלכן זה ככה?

"אצלנו החלוקה מאוד ברורה: אני אחראית על האוכל, על האומנות שלי, והיא אחראית על להתעסק עם אנשים, שזה משהו שיותר מרתיע אותי. אני פחות בצד של האנשים, ולפעמים זה מרגיש לי כמו קונפליקט, כי מצד אחד בחרתי מקצוע של לארח ולהאכיל אנשים, ומצד שני אני פחות נהנית עם אנשים. זה מה שלימד אותי שאני חייבת לאהוב לפחות את האנשים שעובדים איתי, כי הם אלה שבסוף קובעים את החוויה שהלקוח יקבל. לכן אני בוחרת אותם בקפידה, ואני ממש צריכה סינרגיה עם האנשים שעובדים איתי, כי רק ככה החוויה הזו תעבור ללקוח."

הרתיעה מאנשים זה עניין של בטחון עצמי?

"אני בכל יום בעצם מציגה את האומנות שלי לאנשים, ובכל יום אני חשופה לביקורת של יותר מ-50 אנשים. זה לא קל. כשאני מבשלת אני ממש מקלפת שכבות ממני, וזה לא דבר קל להישאר חשוף בפני אנשים."

וזה לא קשה לעבוד עם אחותך?

"זה קשה, ברור. אבל מצד שני, האהבה בינינו היא אהבה שלא תלויה בדבר. אנחנו יכולות לריב בטירוף בעבודה, אבל כמו אצל אחיות, בסוף אין ברירה אלא להשלים. אז אפשר לריב כמה שצריך, ממש ברמה של טרפת, כולל אפילו ריבים בארוחה אצל ההורים כשהם יושבים מסביב ושותקים, אבל לא משנה מה יקרה, אנחנו נשלים אחרי זה כי אין ברירה."

כנשים, כמה קשה יותר להתמיד ולהתקדם בתחום הזה?

רותי: "אני חושבת שכדי שאשה עם משפחה, בניגוד לגבר עם משפחה, תוכל להצטיין בתחום הזה - אין ברירה והיא צר,יכה תמיכה טובה של הבעל מהבית. מישהו צריך בסוף לטפל בילדים."

ליבנת: "אני לא חושבת שזה הכרחי. גם אני וגם בעלי עבדנו והשקענו בעסק, וגם השקענו בבית ובמשפחה שלנו את הכל. לשנינו יש תפקידים חשובים בעסק, ולשנינו יש תפקידים חשובים בחיי המשפחה, והם לא באים אחד על חשבון השני. לא פעם כשהייתי מגיעה לפגישות שואלים אותי אם אני דור המשך בחברה. אבל לא, אני ובעלי הקמנו את החברה הזו מהיסודי ובמשך 15 שנה עבדנו מסביב לשעון כדי להפוך אותה לחברה מובילה."

וזה עדיין קורה גם עכשיו, אחרי שאת בעלת חברה מובילה?

"היום כבר רוב המסעדנים מכירים אותי ואת החברה. ובעיני הסוד של לנהל עסק כמו שצריך, ואני רואה את זה גם אצל רותי וגם אצל שיראל, זו הירידה לפרטים קטנים. הכל צריך להיות מוקפד, מהכניסה לבניין ועד לסידור הפרחים שבוחרים בכל יום, ושתיהן מצליחות כי הם עושות את זה מצוין בעסק שלהן. צריך גם להכיר את הקרביים של התחום שלך והעסק שלך ולדעת לתת מענה לכל שאלה ובעיה שעולה".

האם תשומת הלב לפרטים וההקפדה שהעסקים שלכן מזוהים איתן קשורה לעובדה שמנהלות אותן נשים?

רותי: "אני חושבת שבניגוד להרבה גברים, אני עובדת המון על אינטואיציה, על מה שמרגיש לי נכון בבטן, וזה כנראה עובד."

שיראל: "אני חייבת להגיד שזה משהו ששואלים אותי המון, על איך זה להיות אישה בתחום, ובא לי להגיד די כבר עם זה. אם אתה גבר שלא יודע לעבוד - אתה תהיה גרוע בעבודה, ואם את אשה שלא יודעת לעבוד - את תהיי גרועה בעבודה שלך. אני רוצה להגיד שזה לא קשור למגדר, אלא לתכונות. אם התכונות שמזוהות כ"נשיות", שהן בעיניי התכונות הטובות שאני רוצה לעבוד איתן, חזקות אצל אישה או אצל גבר, אז הן יתאימו לי, אבל לא אכפת לי אם הם פיזית אישה או גבר."

ליבנת: "בסופו של יום אני לא חושבת שזה עניין של מגדר. אני יושבת בישיבות עם גברים ונשים ומה שמשנה זה כמה אני מגיע מוכנה לישיבה, כמה ידע יש לי ומה אני מביאה לישיבה הזאת. גם אם ישבתי בחדר מלא בגברים, מעולם לא הרגשתי נחותה או צריכה להוכיח משהו בגלל שאני אישה."

רותי: "אני חושבת שבסוף, הטבע חזק. בגלל שאנחנו נשים, אנחנו אמורות ללדת, ויש לנו רחם, גם אם מעולם לא השתמשנו בו. אנחנו אמהות, גם אם אנחנו לא. התפקיד הטבעי שלנו הוא להכיל, ולכן אנחנו גם יותר טובות בזה, ויש לטבע כאן משמעות, בטח בתחום שלנו שבו צריך לעבוד עם אנשים. בבסיסם גברים הם ציידים, ולנשים יש תכונות יותר הומניות. אין מה לעשות, זה בדרך כלל נכון."

אתן מעריכות תכונות נשיות, אבל יש נשים שדווקא מסגלות לעצמן תכונות גבריות, כי הן מרגישות שרק ככה יוכלו להתקדם בקריירה

שיראל: "זה נכון, יש נשים שמשוכנעות שצריך להתנהג בצורה כזו."

ליבנת: "אבל זה רק כי העולם לימד אותן שזה מה שהן צריכות, וזה מה שצריך לשנות. אני מרגישה שהתכונות הנשיות שלי הם דווקא החוזקה שלי. אני אמפטית יותר, וזה עוזר גם למוטיבציה של העובדים."

רותי: "אני לא מרגישה צורך לאזן או לשנות את התכונות שלי. יש בי תכונות נשיות ויש גבריות וזו מי שאני."

כנשות "שטח" שמנהלות צוותי עובדים, מה לדעתכן השינוי הכי גדול שקרה בקולינריה בעקבות משבר הקורונה?

נירית: "אני חושבת שאנחנו עובדות היום עם דור שמוותר לעצמו והקורונה חשפה את זה. אנשים פחות רוצים לעבוד היום כי אנחנו רואים אנשים מצליחים או מפורסמים ואנחנו גם רוצים להיות שם, בלי לעבור דברים בדרך."

ליבנת: "גם אצלי אני רואה את זה. כמעט בכל ראיון אני פוגשת אנשים עם דרישות ומגבלות שלא היו פעם."

מאיה: "אני חושבת שזה גם מה שאמרו על הדור שלנו. דורות משתנים, ואין מה לעשות, ואנחנו אלה שצריכות ללמוד איך לעבוד איתם. זה האנשים, לא נשנה אותם. אנחנו צריכים להסתגל, כמו שעושים עם שינויים אחרים בתחום הזה."