בגיל 23 עדי מרום היא אימפריה בתחומה. עם יותר ממיליון עוקבים במצטבר היא ניצבת בקלות בראש טבלת משפיעני האוכל המצליחים בישראל, אבל מעטים יודעים שכוהנת המתכונים הוויראליים ניהלה מערכת יחסים מורכבת עם אוכל. "כשאוכל כל היום בראש שלך, את גם מחפשת אותו, את בסוג של טירוף ומרדף שלא נגמרים. היו תקופות שהיה לי קצת קשה סביב דימוי הגוף שלי, זה גרם לי לסוג של הפרעת אכילה, אבל היום אני יכולה להגיד ששחררתי. אני יכולה לאכול ולאזן, לעשות ספורט, להיראות טוב ולהיות מצליחה. שום דבר לא מגביל אותי".
איך יצאת מזה?
"הפסקתי להסתכל על אוכל בתור משהו אסור. אני לא מסתכלת עליו בתור עונש, דבר רע. מרגע שאפשרתי לעצמי, אני אוכלת מה שמתחשק לי, במידה. כשאת מסתכלת על משהו שאסור לך את רק רוצה אותו יותר. היום אני כבר לא חוששת מאוכל. אני לא מפחדת לצלם מתכונים, לא מפחדת לאכול".
את מקבלת תגובות על זה שאת כל היום מתעסקת באוכל, ועדיין נראית מדהים. איך את עם זה?
"מאוד מפרגנים לי על איך שאני נראית, אבל אני חושבת שעצם זה שמתעסקים במראה החיצוני שלי, זו בעיה. זה שאני יוצרת מתכונים לא אומר שאני צריכה לאכול סירים שלמים, אני יכולה להכין ואני יכולה לאכול בריא, ולפעמים גם לא. היום אני מקבלת את עצמי ב-100%, לא משנה אם עליתי או ירדתי קילו או אם יצא לי חצ'קון. גם מבחינה פנימית, אני אוהבת את עצמי ומרגישה הכי טוב עם עצמי, אני החברה הכי טובה של עצמי. ברוך השם".
נשמע שאת במקום שלם.
"לגמרי. קרו דברים שהזיזו אותי מהמסלול שלי, אבל אני מרגישה שאלוהים שלח אליי לפני שנה את הקואצ'רית שלי, ומאז שפגשתי אותה החיים שלי השתנו ברמות. עברתי תהליך והיום אני יכולה להגיד שאני חיה בשלום עם עצמי. אנשים בגילי מקיפים את עצמם כל היום בחברים, יוצאים ומבלים כדי לברוח ולא להיות לבד, אבל הגעתי למצב שאני יכולה לשבת עם עצמי והכל טוב. אני יכולה להתמודד עם הבעיות שלי ולהיות החברה הכי טובה של עצמי. גם כשאני לבד, אני בחיים לא ארגיש לבד".
הרדיפה אחרי שלמות דפקה אותי
ההצלחה של מרום הייתה כמעט מטאורית. לפני ארבע שנים, ימי הקורונה, היא החלה לצבור עוקבים במהירות ברשתות החברתיות בזכות מתכונים קלים ומגרים שהתיישבו בול על הצורך של הישראלים באוכל מנחם. באופן יוצא דופן היא החליטה בהתחלה שלא לחשוף את עצמה. לעמוד שלה קראו אז a.bake and cake, ועלו בו רק מתכונים, מבלי שיראו מי עומד מאחוריהם.
"התחלתי לצלם את המתכונים לכיף שלי, אבל נתתי 100% מעצמי. הלכתי וקניתי לכל מתכון את המוצרים הכי טובים ותבניות מתאימות. הייתי בתודעת שפע, לא הסתכלתי על מה אני מוציאה ומה אני מקבלת בחזרה, עשיתי פשוט כדי לעשות, השקעתי את החיים שלי בכל סרטון. אני מאמינה שמי שחי בתודעת שפע, השפע הזה חוזר אליו. הרגשתי שבורא עולם נותן לי ברכה בעמוד הזה, והוא הראה לי מהר מאוד הצלחה. זה התחיל ממש להתפוצץ, מלא צפיות, מלא תגובות, מלא עוקבים. מהר מאוד הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, עזבתי הכל, הפסקתי למכור עוגות, הפסקתי לעבוד במסעדה ואמרתי, 'זהו, מעכשיו אני עושה רק תוכן'. כבר בשנה הראשונה התחילו להגיע אליי קמפיינים בטפטופים, ומאז זה רק הלך וגדל".
מתי החלטת שאת מראה את עצמך?
"כשהרגשתי מוכנות העליתי סרטון אחד והתגובות היו טובות. זה נתן לי דרייב להראות את עצמי וזה עשה לי טוב, פתאום הייתי צריכה לקום, להתלבש ולהיות מתוקתקת. זה גרם לי להרגיש טוב עם עצמי. אם אני אשאר בבית כל היום בפיג'מה, אני אשתגע. צריך לדעת איך לעבוד מהבית".
מרום הפכה לכוכבת מהר, אבל בסוף כל יום מצאה את עצמה לבד בבית. "מצטלמים איתך, מחבקים אותך ואת מקבלת המון אהבה מהסביבה, אבל בפועל אין אף אחד מסביבך. יש פערים מאוד גדולים בין זה לזה והייתי צריכה ללמוד להתנהל ככה. באינסטגרם הכל יפה, הכל ורוד, כולן יפות, כולן רזות, חכמות ומצליחות, כולן יוצאות ויש להן כסף ומותגים. הייתי רואה את כל השלמות הזאת ואומרת, 'וואו, איפה אני? למה אני לא ככה?'".
אנשים יכולים להגיד גם אותו דבר לגבייך.
"נכון, אבל חשוב לי להגיד שזה לא באמת ככה. העולם הוא לא ורוד כמו שאנחנו רואים באינסטגרם, לכל אחד יש את המשברים שלו והסיפור שלו וחייבים לזכור שזה לא משקף את המציאות. אני לא אומרת שזה לא בסדר לשתף רק את הטוב, אבל פשוט צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל".
מה גרם לך להגיע לתובנה הזו?
"הרגשתי שכולם רואים אותי בצורה מסוימת, מאוד מעריכים אותי ותופסים ממני, אבל אני לא. הרגשתי שאני לא יודעת מי אני, שאני לא מעריכה את עצמי מספיק. הרגשתי שאני צריכה להיות מושלמת, להיות רזה, יפה ומתוקתקת, לעשות את האוכל הכי יפה וטעים אבל גם להתאמן ולהספיק הכל ביחד. הרדיפה הזאת אחרי השלמות הזאת פשוט דפקה אותי. היא הזיזה אותי מעדי, מהסנטר שלי".
אני בוחרת חברים בפינצטה
מרום גדלה בבית דתי בפתח תקווה, הצעירה בחמישה ילדים – שלושה בנים ושתי בנות. "אף פעם לא היה חסר לי שום דבר בבית, אבל ההורים שלי חינכו אותנו שאנחנו צריכים להסתדר לבד. זה אפילו לא היה במילים, זו הייתה התחושה. מגיל צעיר ידעתי שאם אני רוצה לקנות לעצמי משהו, אני לא הולכת לבקש אותו מההורים שלי. הייתי עושה בייביסיטר, הייתי תופרת, מכרתי עוגות וקניתי לעצמי כל מה שרציתי, ברמת הדיאודורנט. ככה חונכתי, והלוואי שאני אצליח לחנך גם את הילדים שלי ככה. לגרום לילד שלך להיות עצמאי ולא תלוי בשום דבר, זה דבר מטורף".
תמיד אהבת את המטבח?
"כן, מאוד, אבל אמא שלי פחות. היא תמיד הייתה מבשלת, אבל כי צריך, לא כי היא אהבה את זה. אני מרגישה שנולדתי סבתא באופי שלי. נגיד, שולחן שבת. צריך שיהיו סלטים לשבת, שיהיה שפע. אני מאוד מחוברת לשבת באופן כללי, אני באה מבית שומר שבת. אם אני רואה שולחן שבת בלי שפע, אני יכולה ממש להתעצבן. זו הברכה שאני רואה בעיניים. כשאמא שלי הייתה עושה זה לא היה מספיק לי, הייתי רוצה שיהיה עוד, אז הייתי הולכת ומבשלת בעצמי. מהר מאוד, בגיל 15 בערך, נכנסתי למטבח ואמא שלי הפסיקה לבשל".
כיאה ל"מאמא" שהיא, מרום מספרת שתמיד הרגישה בוגרת לגילה. "המורה שלי אמרה לי, 'את יכולה להיות אמא של כל הבנות פה'. הייתי חושבת ומתנהגת כמו בן אדם גדול, ובגלל זה היה לי קצת קשה להתחבר לאחרים, הרגשתי פערים מבחינת החשיבה. אני בוחרת חברים בפינצטה, תמיד הייתי כזאת ואני בסדר עם זה, גם אם זה אומר שלפעמים אני לבד".
איך הגישה הזו מסתדרת עם זוגיות?
"אני לא מרגישה שמשהו חוסם אותי, אני מרגישה שזה יבוא בזמן הנכון ועם הבן אדם הנכון שבורא עולם ישלח לי. אני לא לחוצה. אם אני אגיד לעצמי, 'אנשים מפחדים לגשת אליי', זה יעכב. אני מאמינה שהגבר שלי לא יפחד לגשת אליי ושהוא יכיר אותי בדרך לא דרך".
את מחפשת זוגיות באופן פעיל?
"המאמצים שלי זה להתפלל, לרצות, לבקש, לא להגביל את עצמי במוח. כשהוא יגיע, הוא יגיע".
קשה לי לאכול את האוכל שלי
בניגוד לבלוגרים אחרים שנעזרים בצוות צילום ועריכה, מרום מעידה שהיא עושה הכל בעצמה. "להיות יוצר תוכן זה כמו זמר שכותב שירים, אם אין לי חשק, עדיף שלא, כי זה לא ייצא טוב. יש גם הרבה עבודה מאחורי הקלעים, כמו ניקיון. אין לי מנקה, אני שוטפת את כל הכלים בעצמי, מארגנת, מסדרת".
למה את לא מקיפה את עצמך בצוות? את מספיק גדולה בשביל זה.
"אני קונטרול פריק, אני צריכה שהכל ייעשה בדרך שאני רוצה ואני מרגישה שאני יודעת לעשות את זה הכי טוב לבד".
מה את עושה עם כל האוכל שאת מבשלת?
"אני מביאה למשפחה, לחברים. אצלי בבית זה לא נשאר. את יודעת מה מצחיק? קשה לי לאכול את האוכל שלי, לא יודעת למה. בבוקר אני אעשה לי קפה ואני אקח עוגייה שקניתי ולא עוגייה שהכנתי. קשה להסביר את זה, אבל בשבילי זו עבודה, יש לי איזושהי הפרדה. אני יודעת שאני מכינה דברים מדהימים וטעימים שאנשים מתעלפים עליהם, אבל אני לא יכולה לאכול את זה. משהו בראש שלי לא מצליח להתחבר".
את לא אוכלת את האוכל שלך?
"אני טועמת כשאני מצלמת, אבל אחרי שסגרתי את הדבר הזה, ביי. לא רוצה לראות את זה ולא לשמוע מזה".
ההצלחה המטאורית של מרום ברשתות היתרגמה גם להצלחה כלכלית, ובניגוד לילדה שעבדה בשביל לרכוש לעצמה דיאודורנט, היום היא מעידה שהיא חיה ברמת חיים גבוהה. "עם כל הכבוד לכסף, להצלחה, למותגים, לרמת חיים גבוהה, אני בן אדם מאוד לא חומרי. התיק הזה, לא משנה כמה הוא עלה, בסוף הוא רק תיק".
אז לא תקני מותג?
"אני אקנה מותג. אני נהנית מזה, אבל זה לא משוש חיי, זה לא מה שירגש אותי. סף הריגוש שלי מאוד גבוה, אני לא מתרגשת מכל דבר. מה שירגש אותי זה ברכה שאני אקבל מרב, זה שאני אתחתן ואצעד לחופה, שיהיו לי ילדים. אני לא מצליחה להתרגש מתהילה, מכסף, גם כשאני רואה מפורסמים, אני רואה אנשים כאנשים. אף אחד הוא לא אלוהים, לא משנה כמה כסף יש לך ולא משנה כמה מפורסם אתה. בשנייה הגלגל יכול להתהפך".
כלכלית את יכולה להרשות לעצמך כמעט הכל. איך זה לא משנה אותך?
"אני חושבת שזה גם אופי וגם הרבה אמונה בבורא עולם שנתן לי את ההצלחה. זה לא שלי, זה שלו. אם זה יהפוך אותי לבן אדם יהיר, אוי ואבוי לי. בגלל זה אף פעם גם לא עניין אותי להיות מפורסמת או ללכת לריאליטי, והציעו לי הרבה, גם תוכניות אוכל. אני לא רואה סיבה וצורך בזה. אם זו תהיה תוכנית משלי, אולי, אבל ללכת להתחרות באחרים? אני לא מעוניינת. אני חושבת שאנשים שמגיעים לתוכניות האלה רוצים להתפתח ולהתפרסם, ואני אחרי השלב הזה. אין לי שאיפה שיכירו אותי ושיצטלמו איתי, מכירים אותי בגלל האוכל וזה בסדר ונחמד לי. אני לא מרגישה שאני צריכה לתת את האנרגיות שלי מעבר ולשתף את החיים שלי כל היום".
מה היעד המקצועי הבא שלך?
"שיהיה לי מותג על שמי, וזה יקרה, בעזרת השם. קיבלתי הצעות לאורך השנים, אבל אני רוצה לעשות את זה הכי מדויק לי. אני יכולה היום לעשות הרבה דברים שיתפוצצו, יצליחו והכל טוב, אבל מבחינתי זה לא העיקר. עד היום אף אחד לא טעם שום דבר שלי, לא מכרתי שום דבר שלי מהסיבה הפשוטה שחשוב לי שזה יהיה נכון. אני לא אקח משהו מוכן ואמכור אותו תחת השם שלי, זה לא יקרה. אני רוצה שאנשים יטעמו באמת משהו שלי, משהו שאני הכנתי".
זה קטע שאת שנים בתחום ואף אחד לא טעם עדיין משהו שהכנת. מסעדה משלך, זה משהו שמעניין אותך?
"מסעדה? לא. אני רוצה להיות אמא, אני רוצה לגדל ילדים ואני רוצה עבודה שתתאים לזה. אם תהיה לי מסעדה, אני אצטרך להיות שם כל הזמן וזה לא יצליח. אפשר לעשות הרבה יותר כסף בדרכים אחרות ובעבודה שתאפשר לי גם להיות בעזרת השם אמא, אישה".
יש שף שהוא השראה עבורך?
"סדריק גרולה, שף צרפתי מאוד מצליח. בארץ? זו שאלה קשה. אין מישהו מסוים שאני יכולה להגיד שהוא ההשראה שלי. יש הרבה אנשים מוכשרים, אבל אף פעם לא הערצתי אף אחד. גם את סדריק ראיתי במציאות ולא עמדתי להתעלף. הכל טוב, אני מעריכה, מאוד אוהבת, אבל אתה לא אלוהים מבחינתי. אף אחד הוא לא אלוהים".
היית רוצה לעשות שיתופי פעולה עם מישהו פה בארץ?
"בגדול אני בעד שיתופי פעולה, אבל זה צריך להיות מדויק. היום זה נהיה קצת מסחרה, אנשים כל היום שולחים לי הודעות, 'בואי נצלם סרטון ביחד', אבל בסופו של דבר כל אחד רוצה לקדם את עצמו. קשה לי עם זה, זו צביעות. גם אם זה יהיה מישהו מוכר, אני אף פעם לא אחפש לקדם את עצמי דרך אדם אחר, אני רוצה להתקדם בזכות מי שאני. גם מבחינת נתונים וצפיות, אני לא נכנסת לאחרים ומשווה. אני יכולה להגיד ששולחים לי באינסטגרם כל הזמן אנשים חדשים שמעלים תוכן דומה לשלי, כותבים לי, 'זה מחקה אותך, זאת מסובבת את הצלחת כמוך'. אני לא מתרגשת מזה, להפך, זה מחמיא לי, זה אומר שאני השראה. אני לא המצאתי עוגת שוקולד ולא המצאתי עוגת שמרים".
צילום: טל חמדי | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: אופק לוי | שיער: איתי שי | הפקה: טל פוליטי