יכול להיות שזאת הגזמה, אבל הביקור במוב דלי (Mob Deli) הזכיר לנו תחושה מוכרת וחמקמקה ששמורה למקומות ספורים, שכאילו הופכים לחלק מהנוף העירוני כבר מפתיחתם ויש תחושה שתמיד היו כאן, או לפחות כאלה שהיינו רוצים לחשוב שהם כאן לתמיד (הדוגמאות המיידיות שעולות לראש הן שווארמה מפגש רמב"ם, גלידה קסטה והוורמוטריה).
מוב דלי היא מזללה ברמה גבוהה: צמד האחים חגי ואמוץ בר לב עבדו עליה תקופה לא קצרה, נסעו לטעימות בלא מעט מעדניות, הביאו מעשנה מקצועית מתוצרת אמריקאית, התנסו בעצים שונים לעישון ולפי טעמנו, הגיעו לנוסחה מצוינת, לא פחות מכך. חגי הוא מי שאחראי על האוכל, עד לפתיחת מוב דלי הוא עבד במאפיית שרויטמן, ולפניה עבד במסעדות שילה ומנסורה וגם במטבחי מסעדות ברלין ובלונדון. האח אמוץ הוא איש של אנשים, בוגר לימודי מסעדנות באוסטרליה ומנהל מסעדות וברי יין בארץ. מוב דלי ממוקמת על אלנבי, כמעט בפינת קינג ג'ורג', בין שתי שווארמיות וקרוב מאוד לסביח טשרניחובסקי וסמאש אלנבי.
התפריט מציע כמה קלאסיקות דלי כמו כריך רובן, פסטרמי ובייגל לקס, אבל זולג גם למנות של סלטים ירוקים, סלט ביצים, המבורגר סמאש, גרסה צמחונית של שימג'י טמפורה, וגם עוף מעושן (כרעיים) וכתף טלה מעושנת. אנחנו התחלנו עם שמיניית כנפיים (38 שקלים) שהיו פתיחה מבשרת טובות: כנפיים כיפיות, מזוגגות ברוטב סרירצ'ה שמכינים במקום מאפס, אותו מערבבים בחמאה. גם סלט הקיסר (52 שקלים) היה מצוין: חסות פריכות ונקיות עטופות בנדיבות ברוטב הקיסר השמן שעשוי פה ביי דה בוק. הוספנו לסלט פרגית פריכה (15 שקלים), שהיא גם בסיס הקריספי צ'יקן שמגישים כאן. הפרגית נטבלת בריוויון לפני הטיגון בבלילת הקמח ויוצאת ממנו טעימה ביותר, חפה משמנוניות עודפת או טעמי לוואי. טיגון מושלם. מעל העוף הפריך מגוררת קליפת לימון שמעניקה טוויסט רענן וכבר ברור שבארוחה הבאה כאן נאכל גם את כריך הפרגית הפריכה.
שתי המנות הבאות הן לב המקום: הראובן (רובן) והפסטרמי. בבסיסן פרוסות הבריסקט (חזה בקר) המעושן שמכינים כאן, בתהליך שלוקח כשלושה שבועות. הנתחים עוברים כבישה קרה, מעושנים בעץ דובדבן ומפיצים ריח משגע, לא אלים מדי כמו בהרבה מסעדות בשר מעושן. בניגוד לכריכי רובן ופסטרמי מפורסמים אחרים, כאן הם מוגשים בלחמנייה, אותה בר לב אופה בעצמו, כשבכל כריך מרכיבים מעט שונים. גולת הכותרת מבחינתנו היא הפסטרמי (56 שקלים): בריסקט (130 גרם ממנו), ממרח מיונז חרדל, בצל סגול ומלפפון חמוץ. הלחמנייה עושה פה את העבודה יופי, הביס אלגנטי ועל אף שהכריך לא מפוצץ בבשר אין תחושה של התקמצנות. רק בקיץ הזדמן לנו לטעום כריך פסטרמה ניו יורקי מפורסם ותנו לנו לפרגן ולומר שהפסטרמה של מוב דלי לא נופלת מזאת של pastrami queen המהוללת.
בכריך הרובן (ראובן, בכל זאת אנחנו בתל אביב למרות הווייב הניו יורקי), שמוגש גם הוא בלחמנייה הטובה של בר לב, נמרח מיונז חריף, מוסיפים לו כרוב כבוש (מהמוצרים הבודדים שלא מיוצרים במקום) ומעל הבשר מותכת קצת צ'דר. לשמחתנו אין כאן קימל כמו בכריכי רובן רבים וזאת גרסה מצוינת לכריך הקלאסי. לפסטרמי בחרנו תוספת צ'יפס (12 שקלים) שהיה פריך וטעים ולרובן בחרנו בתוספת תפוח אדמה מעושן שמגיע עם שמנת חמוצה ועירית קצוצה דק (18 שקלים). שתי התוספות טובות והגונות, הטענה היחידה היא אולי על פרופורציות: מהצ'יפס מניחים תלולית יפה ונדיבה ואילו בתוספת תפוח האדמה מגיעים 3 חצאים, שעלולים להיראות דלים לעומת אותה ערימת מקלות פריכים.
עוד מנה מצוינת היא הבייגל לקס (55 שקלים), שגם בה ניכרת השקעה: בייגל שומשום שנאפה במקום, סלמון בעישון קר, פרוסות דקות של בצל סגול, פרוסות עגבנייה, גבינת שמנת ותלתלי חזרת טרייה מגוררת על המקום. זה כל כך טעים. הסלמון מעולה, היחס בין כל התוספות מאוזן, גם פה הביס מצליח להישאר אלגנטי במסגרת האכילה בידיים ואם צריך לבחור תלונה אחת זה שלא היינו כועסים על איזה 2-3 צלפים בתוך הכריך. ללקס הוספנו קולסלאו (12) עם פרוסות כרוב דקיקות ושפע מיונז – אחד הטובים בז'אנר שמראש לא תפס אי פעם כתוספת מנצחת, אבל מאוד מתאים לארוחת בשרים מעושנים.
קינחנו עם פאי תפוחים מטוגן (38 שקלים), קריצה לפאי התפוחים של מקדונלדס ולימי התפופאי, שמוגש עם שמנת חמוצה, בחירה מצוינת. מנה כיפית, סליזית מעט ועם פוטנציה לחך חרוך, אבל מהנה בהחלט. לסיכום: השירות לבבי, התשוקה לדבר ניכרת ביחס לאורחים, בירידה לפרטים והכי חשוב: באוכל עצמו. כל מה שנותר לנו זה לקוות שהעיר השבורה הזאת, שירותי המשלוחים הקשוחים, הרעש והלכלוך של אלנבי לא ירפו את ידם של האחים בר לב, שהצליחו לייצר כאן פנינה אמיתית.
Mob Deli (מוב דלי). אלנבי 49, תל אביב. שני-שבת 13:00-22:00. לא כשר