השבוע הגעתי למסעדת פלאטבוש השוכנת באחת הפינות התל אביביות הפחות יציבות-קולינרית של השנים האחרונות, יהודה הלוי-נחמני. הבעלים של פלאטבוש הישראלית מגיע משכונת פלאטבוש בברוקלין, שם הוא מפעיל מסעדה שמגישה אוכל ים תיכוני, ועכשיו הוא עושה את ההפך: מגיש לישראלים בתל אביב את אוכל המהגרים של שכונת פלאטבוש: מטבח אפרו-לטיני, קאריבי, ג'מייקני, מרכז אמריקה ובעיקר של המהגרים מאותם אזורים, שהביאו את המטבחים האלה לשכונה הכה מגוונת מבחינה אתנית בברוקלין, ניו יורק.
גם תל אביב היא עיר של מהגרים במידה מסוימת, אבל כזאת מסעדה עוד לא הייתה כאן, ובערב בו ביקרנו שם המקום היה מלא במשפחות שהגיעו מבילוי בפארק קריית ספר, זוגות וגם סקרנים וסקרניות שהגיעו במיוחד מחוץ לעיר. מתוך תפריט ארוך מאוד בחרנו להתחיל עם פיקו דה גאיו (32 שקלים) שמגיע בליווי צ'יפס פלנטיין (פלאטנו), אותה בננה שנהוג לטגן ולייבש, ופה נתקלנו בגרסה מאוד טעימה שלה: צ'יפסים ארוכים טעימים ופריכים, נטולי שמנוניות שכיף לטבול בסלסה החריפה שקצוצה דק דק דק. פתיחה מבטיחה.
המנה הבאה שהגיעה לשולחן גרמה לנו להבין שטעים פה וזה לא רק גימיק של שעטנז תרבויות רחוקות: מק אנד צ'יז (38 שקלים) נהדר, רותח, גבינתי. המנה מוגשת במחבת ברזל בוערת מחום והמקרונים החלולים בתוכה מבושלים למידה מדויקת, מוצפים בתערובת גבינות של צ'דר אנגלי, גרוייר וגאודה עם פלפל שחור ורוטב בשמל. אם אני לא טועה היו שם גם קצת פירורי לחם לפריכות. אחרי לא מעט פעמים של חשק עז למנת מק אנד צ'יז הגונה ואז אכזבה גמורה מההיצע הקיים, חייבים לתת פה קרדיט ענק על מנת מק אנד צ'יז מוצלחת ביותר.
המנה המצטיינת, זאת שבשבילה אחזור לפלאטבוש, היא הג'רק צ'יקן, ולא בכדי היא הוזמנה בכל שולחן שם. מדובר בתיבול ג'מייקני מסורתי שכולל בין היתר מגוון פלפלים חריפים, בצלים, שום, קינמון, ציפורן, מוסקט, ג'ינג'ר ועוד, בו משרים את העוף ואחר כך צולים ומעשנים אותו. אפשר לבחור אם להזמין את הג'רק צ'יקן במסגרת "דינר", שם הוא מגיע בתוספת ראסטה פסטה (פסטה בתיבול ג'רק וקצת גבינה) או בתוספת אורז עם שעועית וקוקוס (78 שקלים), ואפשר להזמין רק את העוף (40 שקלים). אנחנו עשינו טעות והזמנו את הדינר עם הפסטה, שהייתה מיותרת ומבושלת יתר על המידה, אבל העוף כל כך טעים, כל כך עסיסי, כל כך לא מקומי, שלמי אכפת מהפסטה הזאת. העוף צלוי ומעושן, מלא בטעמים חזקים ותבלינים עזים, ומבפנים הוא עסיסי כמו שכל כרע עוף צלויה רק חולמת להיות.
בגזרה הצמחונית הזמנו גרסה מעניינת ומוצלחת של ארפה, שונה מאוד מהגרסה המושחתת שהכרנו בתל אביב, שכללה המון חמאה וגבינה נמתחת. מדובר במעין פיתת קמח תירס, לא רכה ולא מאוד גמישה, שממולאת בשעועית אדומה מבושלת ורכה, סלסה טרייה, אבוקדו וגבינת קוטיחו מקסיקנית. הרוטב חרפרף וחמצמץ, ולמרות השעועית המנה מרגישה קלילה. המחיר (50 שקלים) אולי גבוה ביחס לשאר המנות, שמתומחרות באופן יותר מתון, אבל ההשקעה והביצוע טובים ומדגימים יפה את מנעד הכישורים של הצוות כאן.
לקינוח התנפלנו על עוגת רום פשוטה וטעימה מאוד (25 שקלים), מעוטרת בסירופ חלב מרוכז ופירות יער. עוגה טעימה, פשוטה ולחה שחתמה את אחת הארוחות המעניינות והמפתיעות שאכלנו לאחרונה בתל אביב, וזה ממש לא נאמר בהתנשאות או לעג. עכשיו רק נקווה שפלאטבוש תצליח לשרוד בזירת המסעדנות התל אביבית הקשוחה ושלאט לאט נוכל לטעום כאן את כל התפריט.
פלאטבוש. יהודה הלוי 52, תל אביב. לא כשר