סליחה שאנחנו מתייחסים קודם כל לבורקס אחר, אבל קשה לדבר על בורקס מים מבלי להזכיר את המקום והאישה שהפכו אותו למנה כל כך טרנדית לפני 4 שנים פחות או יותר: דילק. המקום בפאתי שכונת התקווה בתל אביב העמיד תורים מכובדים של פודיז והיום זמין גם בוולט למי שלא רוצה לחכות בחנות הקטנה ברחוב ההגנה (ומציע יותר מבורקס מים).
בורקס מים היה ונשאר מאכל שאנשים אוהבים לאהוב: הוא יפהפה, הוא מגרה והוא מתחזה למאכל פחות מושחת ושמן מבורקס פריך רגיל, הרי הוא מבושל במים. הסיבה שאנחנו מציינים את כל זה היא כי כשהיינו השבוע במאפיית אנטיקוביץ קרה דבר מדהים: סרקנו את מחלקת הבורקסים של הוויטרינה, וכשהתעניינו באחד מהם, התברר במקרה שיש עוד בורקס, שעדיין באפייה - בורקס מים. חיכינו שהוא ייצא, וכשחזרנו להזמין אותו - כל הנוכחים במאפייה ראו את התבנית היפה והזמינו גם חתיכה. זה האפקט המיוחד של המנה הזאת, קשה לעמוד בפניה.
החתיכה שקיבלנו (14 שקלים) הייתה יפהפייה: שכבות שכבות של בצק מבושל משובץ בגבינה מלוחה, כשהשכבות החיצוניות מוזהבות ופריכות. אבל לא כל הנוצץ זהב לצערנו ובורקס המים היה די מאכזב: הגבינה, סוג של טבורג, לא פוזרה בנדיבות, מה שהוביל לטעם די תפל. אולי שילוב של עוד גבינה, משהו בסגנון קשקבל, שהיה יכול להישפך מהבצק, היה מעשיר את הטעמים. הבצק, טעים ככל שיהיה, היה בסך הכל אנמי.
מוויטרינת הטעמים דגמנו פרוסת פאי לימון (38 שקלים) וקרייזלר פטיסייר עם תות ואוכמניות (24 שקלים) וגם מהם לא נפלנו. הם נראו מפתים ומוקפדים, אבל הטעמים היו בינוניים, כשהנפילה הכי גדולה לטעמנו הייתה הבצק, שנעדר כל פריכות. בנוסף, הם היו כבדים ולא מאוזנים - כמות לא הגיונית של קרם פטיסייר, ובפאי הלימון נעדה כל חמיצות. קינוחי בית קפה גנריים ולא יותר מזה.
>> בפעם הקודמת אכלנו במכולת האחים בבית ציוני אמריקה
אנטיקוביץ' בייקרי. המכבי 2, תל אביב. 03-5365876. כשר