אחרי שסירי הטבית שלו כבר שונעו בעזרת וולט ברחבי הארץ במסגרת הפופ אפ עם מיזם קיוב קיטשן, "בלאדי שיק", הפעם קומרובסקי וקיוב קיטשן הולכים על פיצה: פיצה לבנטינה. בסך הכל צעד הגיוני בשביל סולטן הבצקים והאוכל המקומי, מי ששזר ענפי עשבי תיבול בבצקים הרבה לפני כולם.
הפיצות, לא שציפינו למשהו אחר, הן לא איטלקיות במובן המסורתי: הן לבנטיניות, אם זה שימוש ברוטב מטבוחה, פיצה פלאפל, שילוב גבינות מקומיות יחד עם מוצרלה, פיצת כנאפה וגם קוד QR שניתן לסרוק בסמארטפון ולהאזין לפלייליסט לבנטיני שקומרובסקי אצר בעצמו במטרה להכניס את הסועדים לאווירה המלאה.
בסיבוב הנוכחי המקום קולט לא רק שליחים, אלא מארח את מי שרוצה לאכול את הפיצה טרייה מהקרטון לפני שהיא מועמסת לארגז על קורקינט. מקומות הישיבה ספורים, צוות העובדים לבבי ואדיב וניכר שרק לאחרונה התחילו לשבת סועדים במקום. ברוח התקופה אין תפריט, אלא מסך מגע גדול בו מזמינים את המנות, מקבלים מספר וממתינים.
הלכנו על שתי פיצות ועל מנת ספיישל. הבחירה הייתה לא פשוטה - האם לוותר על פיצה מיוחדת ולנסות פיצת כנאפה? האם לקחת מגש אחד טבעוני? אולי לוותר על כנאפה ולקנח עם גלידת בוזה שמציעים פה? בסופו של דבר הפיצות הנבחרות היו פיצה כביש 70, שמוגשת עם קרם תירס טרי, פטריות צרובות, בצל שרוף, אנשובי וגבינת מנצ'גו (73 שקלים); פיצה ז'קלין מרגריטה מקומית עם ג'יבנה וזיתים סוריים דפוקים (64 שקלים); וסמבוסק ענק עם ראגו בשר, מטבוחה, זיתי קלמטה, אורגנו, מוצרלה ועלה רוזמרין בבצק (72).
המנה המנצחת שלנו הייתה פיצה כביש 70. קרם תירס, פולנטה – איך שלא תקראו לו – ממלא את תפקיד הרוטב בהצלחה ושומר על עניין בלי להפוך לחדגוני, וגם בא טוב מאוד עם הפטריות העסיסיות הצרובות. בגזרת התוספות - הבצל המקורמל היה טוב והאנשובי לא השתלט. מכלול הטעמים מייצר אוממי נעים והבצק סוחב את כל התוספות כמו שצריך מבלי להפוך לרכרוכי ומבלי לקרוס.
עוד מנה מוצלחת הייתה הסמבוסק הענק. זה היה כמו לאכול לזניה טובה בתוך בצק מעולה. כבר מהריח היה אפשר לדעת שהולך להיות טעים. בתפריט (הדיגיטלי) מצוין שהמנה מתאימה לשניים, אבל היא יכולה לספק גם שלישייה בכיף מבחינת גודל ותוכן. מה שכן, רצוי לחתוך אותה רק לשניים, אחרת כל העסק מתחיל לנזול והכל נהיה מבולגן מדי.
המנה החלשה ביותר הייתה דווקא המרגריטה. קודם כל, הייתה מעט מדי גבינה. הרוטב, שמבוסס על מטבוחה, עשיר גם בגמבה, ככה שבלא מעט ביסים החוויה היא של זלילת לחמנייה עם מטבוחה. הזיתים הסוריים המרירים מפתיעים גם הם, בכל זאת התרגלנו לזיתים פשוטים יותר על הפיצות שלנו. חלקנו עפנו על זה ולחלקנו זה היה "איכותי מדי" ו"בוגר מדי". אפשר לסכם שאם מישהו חשב שלפי מרגריטה של פיצרייה ניתן להסיק על שאר הפיצות שלה – פה זה לא תופס.
>> בפעם הקודמת אכלנו בוויקטור דגים בשוק לוינסקי
פיצה לבנטינה. דיזנגוף 334, תל אביב (ובוולט). טלפון: 050-3558550. לא כשר