אז גם אנחנו ראינו ברשת את הטרנד החדש של אידוי ירקות בפומפייה ובמבט ראשון זה הרגיש לנו כמו "בטח, זה יעבוד". פשוט תוקעים ירק לאידוי בתוך הפומפייה, ומניחים מעל סיר מים רותחים.
על פניו, אין שום סיבה שלא; המים מתחממים, האדים עולים דרך החורים ישר אל הירקות, לא חשבנו שיש פה איפה ליפול. במילה אחת: צדקנו. כלומר – זה אכן עובד. אבל בקצת יותר ממילה – זה פשוט לא שווה את הטרחה והזמן.
קודם כל כי ירקות כמו ברוקולי שאנחנו ניסינו, או כרובית למשל, לא יושבים בול בפומפייה. למעשה אמורים לדחוף את הירק בשלמותו או בחתיכות גדולות לפומפייה אבל כל ברוקולי הוא עולם ומלואו, צריך להנדס את העניין, זה לא נוח ומסורבל (האספרגוס נכנס בכיף, אבל זו לא חוכמה).
דבר שני, וחשוב יותר – הוא עניין הזמן. התהליך לקח הרבה יותר זמן מאידוי רגיל בסיר אידוי או בשושנת אידוי, גם כי לא פירקנו את הברוקולי לפרחים אבל גם בגלל המבנה: קודם כל, הפומפייה לא מכסה את כל הסיר כך שהרבה אדים יוצאים מהצדדים ומתבזבזים, בניגוד לכלי ייעודי לאידוי שיושב על דפנות הסיר ומנצל את כל האדים. בנוסף, הפריסה הלא אחידה של הירקות בתוך הפומפייה לא מיטיבה עם התהליך. לחלקים שקרובים למים לוקח פחות זמן מלחלק העליון שמקבל פחות אדים.
לסיכום: להתאדות זה מתאדה. אבל אין באמת סיבה לעשות את זה ככה.