בין מבנה מזכירות המושב הצנוע, לאספלט הרותח של חניית הבריכה הקהילתית, נגלה שער מתכת ועליו שלט קטן: מסעדת גוז' ודניאל. מהרגע שחוצים אותו, נכנסים אל ביסטרו כפרי ששגרתי לפגוש בחופשה ביוון או איטליה, אבל כמעט ולא מתאפשר למצוא בישראל. חולפים על פני בריכת הנוי הקטנה, הגרילנדות החינניות שמכסות את הקיר החיצוני והנוף הפתוח של עצי הזית, ביניהם מתרוצצים ילדים, פותחים את דלת הזכוכית הכבדה, ובפנים עולם מקביל, חי ושוקק, של מסעדה שהיא מין סוד גלוי מזה 15 שנים.
סביר להניח שלכל הפחות שמעתם על גוז' ודניאל, ואולי אף אכלתם בה מתישהו. זאת אינה מסעדה שמככבת תדיר במדורי אוכל, שנוהגים לרוב לסקר מקומות יותר טרנדיים וחודשת, אלא כזאת שעוסקת בלהיות מוסד יציב שמספק חוויה נעימה לסועדיו. השף שמוביל את המקום, שניר אנג סלע, נותר מזה שנים רבות איש עבודה צנוע שרבים לא שמעו את שמו, ודאי אם אינם מגיעים מהתחום. עכשיו, עם כניסתו המובהקת של הקיץ הארוך למחוזותינו, הוא מציע כאן תפריט עונתי חדש לצד האפשרויות הוותיקות והמוכרות, מה שהרגיש כמו סיבה טובה דיה להגיע לביקור.
אל תתנו לחזות הפסטורלית לבלבל אתכם, היא אמנם שוכנת במושב (בני ציון), אבל גוז' ודניאל היא מסעדה ענקית שפועלת כאופרציה מתוקתקת ומחושבת. זה נאמר לחיוב, כי יעילות היא ערך, בטח כשזה נוגע למסעדות משפחתיות שמגיעים אליהן בהרכב מורחב שלא בהכרח מתאזר בסבלנות. בהתאם לכך, אחרי שהושבנו, נחתו על השולחן במהירות תפריטים - ספיישלים, תפריט קיץ חדש עתיר סלטים, דגים נאים ופסטות, ותפריט מנות ביסטרו קלאסיות. השתדלנו לבחור קצת מכל דבר כדי לדגום מהכל, ראשית: סלט עגבניות ואבטיח (62 שקלים) ופוקצ'ה (30 שקלים) מקמח שנטחן באבן ריחיים.
הפוקצ'ה הייתה עסיסית ובשרנית, מהסוג שמותיר מעטה שמן זית על האצבעות אחרי הבציעה. מה שהחמיא לה פחות היו המטבלים שלצידה, שהוסיפו שומניות לא נדרשת לעסק וחבל שלא היו רעננים יותר. מאידך, סלט העגבניות והאבטיח היה הברקה: הוא כלל 5 סוגים של עגבניות שונות והציג שילוב משובח בין פירות קיץ בשיאם; חמיצות העגבניות עם מתיקות האבטיח, חריפות השום ורוטב צ'ילי מוחמץ שעטף את הסלט - הכול התקבץ לביס עז טעמים שכולו מהות העונה. יחד עם עלי זעתר וקראמבל פריך שקיבל אליו את הרוטב, זה היה סלט שהצדיק את היותו מנת מסעדה (ולכזה שמתחשק לשחזר בבית).
סבב הפתיחים המשיך עם מנת במיה ברוטב פונזו (42 שקלים) שקיבלנו באדיבות המסעדה (אחרי שהתלבטנו אם להזמינה) וצלחת קלמרי מטוגן (76 שקלים) באווירה יוונית עם ממרח שקדים בסגנון סקורדליה, פלפלים קלויים ומוחמצים, שום קונפי ואורגנו. הבמיה - מירקות הקיץ הנהדרים ביותר לטעמי - הגיעה חלוטה קלות, בטמפרטורת החדר, ברוטב אסייתי חביב. למרות שהכל בה היה תקין, לעומת המנות האחרות, היא בלטה בדלותה היחסית. אצבעות במיה ברוטב זה לא מספיק למקום כמו גוז' ודניאל גם אם לב המנה, הבמיה, הייתה טעימה ועשויה נכון. אם רוצים ללכת על סלט במיה בסגנון אסייתי שיצדיק את קיומו בתפריט, רצוי להוסיף לו עוד תוכן מסביב.
צלחת הקלמרי לעומת זאת הייתה מכלול שלם: קלמרי מטוגן מוגש על רוטב סקורדליה סמיך ששמר על מעטה הטיגון של הקלמרי הקטנים ולא הפך אותם לחים וסמרטוטיים. הפלפלים הקלויים והמוחמצים היו יכולים להיות מיותרים, אלא שהם דווקא הוסיפו מנעד מרקמים, צבעים וטעמים מעניין ואחר לצלחת. דגמנו גם טורטליני גבינות עם חמאה חומה, פקורינו ומרווה (76 שקלים) - כיסוני פסטה בגודל בינוני ממולאים בקרם גבינה וטובלים ברוטב חמאתי עם ארומה טובה של מרווה ונוכחות של גבינת פקורינו מלאת עוקץ מלוח-חריף. יש לא מעט וריאציות לפסטות בגוז' ודניאל, אם כך שאם מחפשים משהו נועז ומעניין יותר, אפשר לדלג הלאה לאחת המנות הבאות.
ההיצע בתפריט הקלאסי בגוז' ודניאל הוא כזה שבו אף אחד כנראה לא יישאר "בחוץ"; יש פה המבורגר, כבדי עוף על פירה, דגים בשלמותם ואפילו מלאי כופתא הודי (שהומלץ לנו לא להתעכב עליו, למרות החשק). זה מגוון שמאפשר משהו לכל אחד, בשלל סגנונות. אחרי אי אילו לבטים בנוגע למנות העיקריות החלטנו על שתי אופציות, שתיהן סוגים של פסטות, אבל אחרות. מנה איקונית, שלפי המלצרית מוגשת כאן מהפתיחה: פסטה דלעת השטן (92 שקלים) – חונקי כמרים עם פלפל הבנרו, דלעת, קרם פרש ופירורי לחם ומנת ספיישל של שיפוד מוסר על שפצלה בריגול עגבניות, חמאה ויין לבן (124 שקלים).
שתי המנות התבררו כנהדרות, כל אחת בדרכה. מנת פסטת הדלעת הפכה לטעימה יותר ויותר ככל שחלף הזמן והיא הצטננה מעט. הדלעת היא ישות עדינה, בטח כשהיא מגיעה כרוטב שעוטף את הפסטה, והתווים שלה נפתחו והתבהרו דווקא עם ירידת הטמפרטורה של הצלחת. הקרם הכתום השתלב מצוין עם פירורי הלחם הפריכים והניגוד בין החריפות של פלפל ההבנרו ומרקם המשי החלבי והעשיר של הקרם פרש החמיא לכל. לא פלא שהצלחת הזאת נמצאת בתפריט כל כך הרבה זמן, זאת פסטה חריפה, פשוטה לכאורה אבל מהנה מאוד, שהיא הצלחה מובטחת.
מנת הדג והשפצלה הייתה מוצלחת אפילו יותר, אם כי גם מורכבת יותר. החלק הכי טוב בה היה בריגול הירקות שכלל עגבניות, סלרי, שומר וגזר. למרות נראות חיוורת למדי לאור שיטת הבישול הייחודית, הירקות שמרו על מרקם פריך והיין הלבן העניק להם טעמים חמצמצים, רעננים ומלאי חיות. לעומתם, השפצלה הקטנים והרכים התמסרו וקיבלו אליהם את הרוטב החמאתי המצוין. שיפוד הדג הכיל קוביות דשנות של מוסר צלוי היטב ששמר על עסיסיותו, ואפשר היה לייצר שילובים שונים יחד עם השפצלה והירקות שגיוונו את החוויה הרבה מעבר לסתם שיפוד דגים, טוב ככל שיהיה. זאת מנה שמשום מה קשה לדמיין מוגשת במסעדה: ירקות בטכניקת בישול צרפתית, שיפוד דג מהלבנט ובצקניות מאזור גרמניה. אבל היא משתלבת כאן בשונותה כמו כפפה ליד.
מי שמכיר את גוז' ודניאל יודע שלהגיע הנה ולא לנסות לפחות קינוח אחד, זה פספוס. מברד פודינג דרך קראק פאי, המקום מפורסם בקינוחים שלו לאורך השנים ובצדק. זה באמת ברד פודינג מצוין, אם כי לא קיצי ולכן הלכנו הפעם על קינוחים אחרים, שדווקא לא ניסינו בעבר. הראשון: מוס שוקולד (48 שקלים) שמוגדר בתפריט כ"טעים בעולם". ומילפיי גזר (48 שקלים) שנקרא כקינוח שובר המוסכמות של הרשימה, וקיבלנו למזלנו באדיבות המסעדה. המוס אמנם היה טעים והתבסס על שוקולד מצוין, עם ניגוד של קראמבל חמאה טוב, מליחות דומיננטית ומרקם בדיוק כמו שמחפשים, אבל הקינוח שבאמת גנב את ההצגה היה מילפיי עוגת הגזר. קינוח מקורי וחכם שהציג קומבינציה נהדרת בין בצק פריך עם שכבות של קרם שמנת בסגנון עוגת גזר וגלידת שמנת חמוצה. שילוב מפתיע ומקורי, בין צורה למהות, שמקליל מאוד את קונספט עוגת הגזר הכבדה וקשה לעמוד בפניו אם אתם מחובבי הז'אנר הן של מילפיי והן של עוגת גזר.
במהלך השנים האחרונות אכלתי בגוז' ודניאל כמה וכמה פעמים. אף פעם לא הייתה לי כאן חוויה גרועה, אבל גם לא כל כך טובה כמו בפעם הנוכחית. זה לא דבר שבשגרה, שמסעדה בארץ מרגישה לא רק כמקום יציב ועקבי שנעים לבלות בו, אלא גם כזה שמצליח להשתבח עם הזמן. מרבית המקומות, וודאי שבימים אלה, שבריריים, ומתנהלים כעסקים זמניים ששרידותם תלויה על כרעי תרנגולת. בגוז' ודניאל זה ממש לא הסיפור, למרות שילוב של פרמטרים לא שגרתיים: מהמיקום המרוחק מתל אביב, דרך החלל הגדול והמורכב לתחזוקה ועד התפריט האקלקטי. זאת מסעדה שכל פרמטר בה מרמת השירות והעיצוב, דרך האוכל, ההגשה, הקינוחים, האווירה והנדיבות - הכול מרגיש שנעשה במקצועיות ובמקביל גם עם נשמה. התקווה שלנו היא שזה מצליח לקרות כי יודעים פה שהמוסד הייחודי הזה, שהתעצב עם השנים לביסטרו כפרי מהנה שמתאים לכל המשפחה, כאן כדי להישאר בסביבה עוד זמן רב.
גוז' ודניאל. אנשי בראשית 36, בני ציון. שעות פעילות: ראשון-חמישי 12:00-22:30, שישי 12:00-15:15, 17:30-22:30. טלפון: 09-7714122. לא כשר