הדרך הקצרה מהחניון לבר האוכל התאילנדי החדש Molam, הייתה רצופה בקלישאות על אתר הבנייה המתפורר שתל אביב הפכה להיות. בשיאה של השקיעה, זמן קסם שבו מדרחוב נחלת בנימין מתכסה בעוד ועוד שולחנות עם מפות לבנות, חצה את כל המסעדות וברי היין הטרנדיים נהר קטן מצינור ביוב שהתפוצץ ברחוב סמוך. ברוכים הבאים לנחל בנימין שלנו, צחק במבוכה אחד מהאחמשים כשעברנו בסמוך. על רחוב אלנבי המשותק מעבודות הקמת הרכבת הקלה, מדרכותיו הסדוקות, העסקים הסגורים ברובם ואווירת הרפאים הכללית, אין צורך להכביר במילים. מעורר תיאבון זה לא.אך יחי הדיסוננס. כבר כשפותחים את הדלת של מה שהיה בעבר השישקו, נתקלים באלגנטיות הקולוניאליסטית המפתיעה של הבר היפהפה והאינטימי הזה. מבעד לזגוגית החלונות הבלגיים מבצבצים עלי דקל וציפור גן עדן, ובפנים מתמסרים לניתוק מבורך. האווירה במולאם חותרת לאמצע הדרך בין בר קוקטיילים מוקפד למסעדת שף קטנה, עם דגש ניכר על חוויית האלכוהול אבל לא פחות מכך על חוויית האוכל התאילנדי האחר, כזה שיש מאחוריו פחות פופוליזם ויותר רצון להתנסות.יש לא מעט מסעדות תאילנדיות אותנטיות בארץ. אבל ברי אוכל תאילנדים, מקומות מסוגננים יותר שמנסים לקחת את המסורת שהישראלים כבר למדו להכיר היטב, ולהעלות אותה לשלב שמעבר לקארי ירוק ופאד תאי – כאלה יש פחות. אחרי שהשף יוסי שטרית הכריז לפני מספר חודשים במפתיע על הסגירה של קונתאי המדוברת ביפו, נותר קאב קם, בר האוכל התאילנדי המצליח של בית תאילנדי, כמעט לבדו בתמונה.אלא שאז, הבעלים של התאילנדית בסמטת סיני – שכבר שנים מצליחה לשגשג כאחת הטובות בארץ – הכריזו על פתיחת בר אוכל תאילנדי חדש משלהם. המסעדה הפופולרית היא רחבת ידיים, עם מנות תאילנדיות מוכרות שקולעות בול, ומגוון רחב של אופציות שמוגשות באווירה משוחררת וכובשת. מולאם החדשה, שנמצאת ממש בסמיכות למסעדת האם, היא משהו אחר לגמרי. התפריט כאן שונה ממה שהתרגלנו אליו, עם מבחר מנות מדרום וצפון תאילנד, אזורים שישראלים פחות מתיירים בהם, ויש גם הרבה אופציות בהשראה אסייתית שלא בהכרח נאמנות למקור. ואם התבלבלתם ואתם צריכים תרגום, יש גם צוות אדיב שישמח לסייע.ביס שכולו מהות המקוםמאחר שמדובר במקום שהוא בראש ובראשונה בר מוקפד, צריך להרחיב על חווית האלכוהול, שהיא פנטסטית כבר ברמת המבחר. שפע מעניין של כוסות מבקבוקים לא שגרתיים, שעושים חשק לשתות עוד ועוד. נראה שכל יין נבחר בקפידה על מנת להחמיא למנעד הטעמים הרחב והמתובל של האוכל שמוגש כאן. לצד היין, שאין לו באופן טבעי ולו קשר קל שבקלים לתאילנד, יש תפריט קוקטיילים שמנסה להעניק חוויה תאילנדית אלטרנטיבית דרך הנוזלים. עם קוקטיילים מתוחכמים כמו נאם סאי, שמוגש בכוס מרטיני, ויש לו ארומה חזקה של קוקוס שמגיע מליקר, למונגראס ושמן בזיליקום תאילנדי. משקה מתקתק שרק מלהריח אותו המוח משגר אותך היישר לאיים.כמו כמעט בכל ארוחה תאילנדית, רצוי לפתוח בסלט פפאיה. כאן מדובר בסלט פפאיה ירוקה (36 שקלים) עם מין מחית תבלינים המבוססת על צ'ילי יבש, שום, כפיר ליים ובוטנים, והוא אולי נראה כמו סלט פפאיה כמו כל השאר, אלא שבמבחן הטעם יש בסום טאם של מולאם משהו שונה מאוד.השימוש בעשבי תיבול ותבלינים יבשים, והשילוב המאוד בולט של כפיר ליים, גם כחתיכות קטנטנות מקליפת הפרי עצמו – בשונה מהשימוש המוכר של עלי כפיר שמעניקים ארומה מבושמת – הוא חכם ויוצא ממחוזות הסטנדרטי. במולאם טוענים שהרוטב מבוסס על מתכון היסטורי. כך או כך, הוא חריף במידה שמשאירה פתח לטעמים אחרים לבוא לידי ביטוי, עם עומק שמזכיר לעתים את הגּוֹצ'וּגַ'אנג, מחית הפלפל האדום הקוריאנית המותססת. פתיחה עזה עם טוויסט לאחת הקלאסיקות הפופולריות ביותר של המטבח התאילנדי.המשכנו לשתי מנות ביס שונות בתכלית, שמבטאות היטב את המהות של המקום. האחת, מיאנג קאם עלי בטל (35 שקלים), עלה יפה ובשרני שמשתמשים בו הרבה בתחום הרפואה טבעית. בתוך העלה נח רליש של תמרהינדי חמצמץ קצוץ עם שרימפס ומתובל בשרימפס מיובשים. העלה רענן ומריר מעט, והמחית בתוכו דחוסה ומרגישה כמו גרסה תאילנדית לחרוסת מרתקת. לא היה דבר שגרתי בביס הזה, מהמרקם ועד התיבול. ובעוד שזה היה מעניין, הביס אחריו כבר היה מסעיר לחלוטין. מנת מיאנג מוסלמי (52 שקלים) על בסיס רוטי (כן, זה מהבננה רוטי, שיכול להיות מצע פנטסטי לא רק לקינוח חלב מרוכז ובננה). על עיגול הבצק המטוגן הונחו בקר ושקדי עגל קצוצים, וקצת יוגורט צונן להרגעת העומס.יש מנות שממש מצליחות להעביר חוויה וזיכרון של מקום. זאת בהחלט אחת מהן, והיא מביאה לידי ביטוי את מטבח ההגירה המוסלמי שמאפיין את דרום תאילנד. לוקחים ביס פריך, והטעמים האינטנסיביים של דרום תאילנד עוטפים את כל חלל הפה. זו מנה קטנה ומשגעת עם בשר עסיסי ומתובל בשפע מדויק, על בצק מטוגן שמייצר את הרעש שמחפשים באוכל טעים.המגרעה היחידה – למה כל כך קטן? נכון שהקונספט הוא מנות קטנות ליד אלכוהול. זה מסר ברור אינספור מקומות בתל אביב שנפתחו השנה אימצו גם, לצערי. אבל יש הבדל בין קטן לקטנטן. במולאם, התחושה הזאת של אם רק היה כאן עוד קצת, חוזרת על עצמה כמעט בכל צלחת. אין ספק שתמיד נעים להישאר עם טעם של עוד, וזה גם מה שכל בית אוכל רוצה שהאורחים שלו ירגישו כדי שהם ירצו לשוב. אבל החכמה היא למצוא את אמות המידה המדויקות שמצליחות להיות במקביל גם מספקות.באדיבות המקום קיבלנו סשימי דג לבן (73 שקלים), ובאותו יום זה היה הימאצ'י רענן. הסשימי הוגש בנאם ג'ים ירוק, רוטב עדין מבוסס עשבי תיבול עם למון גראס קצוץ, בוטנים ונענע. באופן טבעי לסוג המנה, זאת הייתה הצלחת המעודנת ביותר באירוע עד כה. הדג הטרי קיבל את מלוא תשומת הלב, לצד רוטב נעים וארומטי מאוד. גם הפעם הצליחו לדייק בכל הקשור למינון התיבול, והוא החמיא מאוד לרעננות הדג. חביב, אם כי בשורה התחתונה זאת לא הייתה המנה שהכי מאפיינת את הייחוד של המקום.צלחת שלא הייתי מוותרת עליה, לעומת זאת, היא נקניקיית בקר צפונית (64 שקלים) שמכינים כאן במקום. נקניקיות תאילנדיות הן הרבה פעמים הבטחה לא ממומשת. זאת יכולה להיות נקניקייה מתובלת יתר על המידה, שמלבד חריפות אין בה דבר. הנקניקייה במולאם כל כך טובה ועסיסית, שאי אפשר היה שלא להתמסר אליה. היא הוגשה פרוסה לחתיכות, ואפשר ליטול חתיכה עם הצ'ופסטיקס ולטבול ברליש חריף של נאם פריק נום, ממרח צ'ילי ירוק מצפון תאילנד שהיה כל כך עז, שלא היה בו צורך לתחושתי. בעיקר כשהנקניקייה עצמה מתובלת בצורה כל כך נכונה ומעניינת.אפשר להיות נדיבים יותרכל המנות שניסינו עד כה הוגדרו כמנות פתיחה קטנות. התלבטנו עם הברמנית באיזו עיקרית לבחור, והיא הצהירה שוב ושוב שיש כאן מנת דגל אחת שאסור להתעלם ממנה – מנה בשם אופ וואן סן (92 שקלים). מדובר במחבת שיכורים תאילנדית, שלכאורה אין בה הרבה מהמשותף עם תאילנד. אבל אז טועמים, ומבינים שדווקא יש.זאת מחבת כבדה שמוגשת לשולחן רותחת, ובתוכה שכבות של אטריות שעועית דקיקות, מחומרי הגלם המשמימים ביותר, שמתבשלות פה על גריל פחמים כשביניהן בייקון מעושן ומעליהן שרימפס טובים ורוטב ברבן מרתק, שמחבר הכל יחד עם מתיקות וטעמי עישון נוספים. התוצאה היא מנה מתקתקה, חריפה, עשירה מאוד, שמלווה נהדר אלכוהול ואי אפשר להפסיק לאכול. בין ביס לביס של האטריות המהבילות, שהרוטב עוטף כל אחת מהן, נתקלים בבייקון מעושן שנותן כאן מהשומן וטעמי הבשר מלאי האוממי שלו. גם השרימפס המתקתקים מוסיפים עוד עניין ותחושה של תאילנד. מנה שמתבלטת כמוקפץ יוצא מגדר הרגיל.גם הקינוח, כמו הרבה מהמנות כאן, התכתב עם תאילנד, בלי להישאר נאמן לחוקי המטבח. יש כאן רק שני קינוחים, ואנחנו הלכנו על הפחות קלאסי – גלידת וניל, בוטנים ותמרהינדי לצד נקטרינה מזוגגת ומקורמלת, מצופה בוטנים מלוחים ופריכים (36 שקלים). תמריהנדי הוא טעם מתעתע שקשה להוציא מאוזן, בייחוד כשהוא בולט בקינוח. אבל במולאם הלכו על האתגר. החמיצות המעניינת והטבעית של הפרי הזה הפכה גלידה שגרתית לכזאת שזוכרים. עם הנקטרינה החמצמצה-מתוקה כשלעצמה, נוצר מנעד טעמים שמאוד החמיא אחד לשני. אפילו בקינוח, אחד הז'אנרים שהמטבח התאילנדי לא במיוחד מגוון בהם, מצאו כאן דרך מעניינת להביא את הטעמים של תאילנד, עם פירות חמצמצים בשיאם, אבל בווריאציה ייחודית ואחרת.אחרי 6 מנות וקינוח, אפשר לסכם את החוויה במולאם כטעימה להחריד. אמנם לא יצאנו רעבים, אבל זה בהחלט מקום שגודל המנות בו בולט שלא לחיוב, בטח ביחס למחיר. אפשר ורצוי להיות נדיבים יותר, לפחות ברכיבי בסיס כמו אורז דביק או מאודה, שהם חלקים בלתי נפרדים מארוחה תאילנדית גם כשהיא בקונספט של מנות קטנות. זה יגרום לתחושה הרבה יותר שלמה של הארוחה כולה, וגם ישרה אווירת רוחב לב.אבל כשזה נוגע למבחן החשוב ביותר, מבחן הטעם, במולאם לא הורידו לרגע את האצבע מהדופק, וקלעו כאן בול בכל ביס וביס. זה אוכל שמציג משחק מרגש ומרתק בין תבלינים, לעשבים ארומטיים, לחומרי הגלם המרכזיים, עם טעמים שקולעים לאלה של צפון ודרום תאילנד, לצד חדשנות שלא כבולה למסורת.כל מנה כאן היא ריכוז של טעמים מסקרנים ועוצמתיים שיוצרים חוויה באמת אחרת מזאת התאילנדית המסורתית והמוכרת. עבור חובבי המטבח התאילנדי, ובשילוב האווירה הסקסית של הבר המרשים, היין והקוקטיילים המושקעים, מדובר באחד ממקומות הבילוי המעניינים, הטעימים והמוצלחים של התקופה.מולאם. הר סיני 1, תל אביב. שני-שבת מ-19:00, להזמנת מקום.