אין מעצבן כמו דוח חנייה. אולי בעצם יש. כזה שנצמד לשמשה אחרי שראית במו עינייך את הפקחים מסתובבים בין הרכבים הסמוכים וחוגגים על הדפסת פתקים קטנים ומרגיזים, שמגובים בצילומים ושמחה לאיד. אבל ההמולה סביב, והרעב המציק של שעות הצהריים, השכיחו את שיקול הדעת מהנושא של אבני שפה צבועות בכחול-לבן. וכשחזרנו לאוטו שבעים ומרוצים, גילינו שבמקום 8 שקלים פוטנציאליים ולא מזיקים, שעתיים של חנייה במרכז מסחרי בפרדס חנה יעלו לנו 100. אבל גם הדוח המעיק הזה לא הצליח לחרב את החוויה של האוכל הטעים שקדם לו והקינוח הפנטסטי שהגיע אחריו.קשה להצביע על הסיבה שבגינה מרכז קטן בלב פרדס חנה הפך בחודשים האחרונים למוקד של כמה מעסקי האוכל הכי מסקרנים שפועלים בארץ. אולי לתושבי המקום, שזכו כבר לכמה וכמה מתחמים שוקקים וטעימים עם השנים, יש תשובות. מאורוות האמנים, עם שלל מסעדות מצוינות כמו אננדה ההודית, קמאדו היפנית והמחתרת התאילנדית האהובה שפועלת בסמוך. או מתחם הידית שוקק הפוד טראקס, עם בית הקפה המעולה בלומס וההמבורגר הנהדר של גיא.האזור הלוהט של הרגע הוא חצר השוק, שבסמוך אליו פתחה לפני כשנה דניאל קיציס את בית המאפה שלה, לפה. התור המתמשך במקום הביא לפתיחה של שלל בתי אוכל במתחם, כל אחד אטרקטיבי בפני עצמו. מנוילנד, בית קפה מקסים עם מעדנייה, דרך שמנא, הגלידרייה הכי מדוברת בארץ בחודשים האחרונים ועד טאלי לאמה, מסעדה הודית צבעונית שנפתחה פה לפני שמונה חודשים.ועם כל הכבוד לתורים של בתי המאפה האינסטגרמיים, משהו באזור הזה תמיד עושה לי חשק לאוכל הודי טוב. פרדס חנה מזוהה כבר הרבה שנים עם אוכל מוצלח במיוחד מתת היבשת, וכדי לבדוק אם יש עוד מקום טעים בז'אנר, ניגשנו לטאלי לאמה. יש לה גם סניף קטן בתל אביב שעובד ברובו על טייק אוויי לעובדי הסביבה בשעות הצהריים, והסניף בפרדס חנה הוא מסעדה רחבת ידיים של ממש, כזו שאפשר להגיע אליה גם לארוחת ערב באווירה משוחררת.הקונספט בשני המקומות דומה: מדי יום מכינים שלל תבשילים עשירים שמשתנים כל הזמן, רובם נטולי גלוטן וטבעוניים (הגלם הלא טבעוני היחיד בתפריט הוא יוגורט. משונה בעיניי שזה לא גהי, החמאה המזוקקת שכל קארי הודי משתדרג באמצעותה, אבל זה מה יש). אפשר להזמין כאן טאלי מסורתי עם עד 4 תוספות לבחירה מבין כל התבשילים, או קערה שבבסיסה אורז ועליו שני תבשילים.עבור מי שאוהב אוכל הודי, הרשימה כאן מגוונת מהרגיל ומפתה ביותר. מתבשיל אפונה צהובה ותרד בציר בצלים, כורכום ולימון; שעועית שחורה בקארי עגבניות וחילבה; או תבשיל תפוחי אדמה עם כרוב לבן ובצל מטוגן בקארי קוקוס עם פפריקה מעושנת. בנוסף לעובדה שהוא מותאם לצמחונים וטבעונים, המקום גם בהשגחת צהר.בהחלט יודעים לתבל פהעם עיניים גדולות במיוחד ורצון לאכול כל תבשיל ברשימה, הזמנו טאלי רויאל (138 שקלים). צלחת טאלי ענקית שכוללת 4 תבשילים לבחירה, שפע אורז בסמטי לבן, גרליק נאן, צ'אטני כוסברה קוקוס, פיקלז מנגו, טחינה ויוגורט. צלחת שהיא למעשה ארוחה שלמה והרבה מעבר. לפני הטאלי פתחנו בסמוסה במילוי תפוחי אדמה, אפונה ותבלינים (18 שקלים) ולצידה גם סלט הודי מאגף הספיישלים שנקרא צ'אנה צ'אט (28 שקלים) ומורכב מגרגרי חומוס, בצל, צ'ילי, עגבניות, כוסברה ונענע, עם שום קריספי, קשיו ובוטנים ברוטב לימון, תמרינדי ושמן צ'ילי.הסמוסה הייתה פתיחה פריכה וקלאסית. החלק הייחודי בה היה רוטב מצוין של תמרינדי מתוק-חמוץ שהוגש לצידה, ושדרג אותה פלאים עם פאנץ' נועז ופירותי ששבר את השגרה של מלית תפוחי האדמה והאפונים שסביבם בצק דק ופריך. גם סלט הירקות היה יציאה טרייה ורעננה, והוא הוסיף הרבה עניין לארוחה שבעיקרה מבוססת תבשילים. הסלט היה שופע טעמים ונהנה מאוד מהעשבוניות נעימה של הנענע, שהשתלבה היטב עם החומוס והעגבניות. אלה אמנם רק מנות פתיחה, אבל הן הוכיחו באופן נחרץ למדיי שלהכין אוכל, ובעיקר לתבל, יודעים כאן. ובמטבח הודי, תיבול הוא לב הסיפור.ההוכחה התחדדה כשהגיע לשולחן הטאלי. בחרנו במלאי כופתא, גואה מאשרום, צ'אנה מסאלה ודאל עדשים כתומות, וכל אחד מהתבשילים התברר כטוב מאוד אך גם שונה וייחודי, שזה לא פחות חשוב. הצ'אנה מסאלה עמד בראש בעיניי. זהו תבשיל חומוס ברוטב מסאלה שמוסיפים לו כאן סוג של לימון כבוש בסגנון הודי, שמזניק את הטעמים קדימה להנאה צרופה של חמצמצות ופיקנטיות נעימה. ואם מדברים על פיקנטיות, הצ'אנה היה החלק החריף ביותר בארוחה. יש נטייה לחשוב שאוכל הודי הוא בהכרח חריף, אבל זה לא נכון ככלל. אוכל הודי הוא מופת של מרקמים, תיבול וגם עדינות.את כל אלה היטיב לבטא גם המלאי כופתא, כופתאות תפוחי אדמה, קשיו, צימוקים וטופו ברוטב כופתא מתקתק וקרמי. הכופתאות האלה לרוב כוללות גבינה, אבל גרסתן הטבעונית קצת העיבה על האווריריות והקלילות שלהן. אבל הרוטב, והנוכחות הנכונה של הצימוקים, איזנו את החוסרים ויצרו את התבשיל הראשון שנזלל בשלמותו ונוגב עוד ועוד עם הנאן – אחת המנות שלטעמי חובה להזמין כאן. אין ממכר כנאן שום חמים ושומני, ואחרי שהוא מסתיים (מה שקורה די מהר), אפשר לעבור לאורז.המשכנו לגואה מאשרום עם פטריות טריות, בצל מטוגן ואפונה בקארי קוקוס מעושן, ולדאל קלאסי עם עדשים כתומות, שמן צ'ילי, כמון ולימון. שניהם היו חביבים, עדינים יחסית בטעם, ועשו כבוד לקטניות ולירקות. אבל הם לא היו מסעירים כמו קודמיהם. כך או כך, גודל המנה, על כל סך תבשיליה, רטביה ורכיביה, היה כזה שלא אפשרי לסיים אפילו מחצית ממנה. ואת מה שלא תאכלו, יארזו לכם בשמחה.הגלידה שכבשה אותייש בטאלי לאמה קינוחים שנשמעו לא רע בכלל, כמו באגסו קייק מסורתית או מלבי קוקוס, אבל הפעם ויתרנו. ידענו עוד לפני ארוחת הצהריים ההודית המצוינת הזאת, שאת המנה האחרונה נאכל בשמנא הסמוכה, במטרה לבדוק אם זו גלידרייה שחמושה ביחסי ציבור טובים במיוחד או שמא היא מצדיקה את ההייפ. דידינו מרחק דקותיים, כשבדרך גילינו גם את הדוח. הפעלתי את האפליקציה של החנייה במורת רוח, וניגשתי לתור להזמין גלידה. למזלנו, ובעיקר לאור השעה המוקדמת, התור היה מינורי. אבל קחו בחשבון שאם אתם מגיעים בשעות העומס, נכונה לכם המתנה לא קצרה בכלל (חלק מהטעמים גם נגמרים במהלך היום).זה אמנם טור על מסעדות, אבל אחרי שניסיתי כמעט את כל הטעמים בשמנא החדשה, לא יכולתי שלא להתייחס גם אליה. מדובר בגלידה בעבודת יד ועם אג'נדה הכוללת שיתופי פעולה עם חקלאים מקומיים משלל תחומים – ממגדלי פירות וירקות דרך מחלבות ומכוורות – על מנת לייצר גלידה פארם טו טייבל ישראלית כמה שניתן. במקום משתמשים בכלים רב פעמיים, עם עמדת כפיות וכלי מתכת שמכבדים את הגלידה ואת הסועדים, מה שמבורך תמיד.לצד טעמים קלאסיים כמו שוקולד עשיר, אגוזי לוז ופיסטוק (שאך הגיוני שהם מגיעים מן הניכר, אבל גם הם נבחרו בקפידה), רצוי להקדיש את תשומת הלב דווקא לטעמים המיוחדים והמתחלפים.אותי כבשו גלידת למון גראס ארומטית ומיוחדת שמרגישים בה היטב בתווי העשב הנהדר הזה, טעם דבש אלגנטי, וטעם אספרסו כפול ושוקולד לבן שיש בו פאנץ' רציני של קפה טוב עם מרירות אסרטיבית שהשוקולד הלבן קצת ממתן. עוד טעמים מוצלחים היו נוצ'ולה במרקם קרמי במיוחד ותחושה בולטת של איכות, וגם בננה טבעית ובראוניז, שמצליח לקפוץ מעל המשוכה המשונה של גלידת בננות. דווקא הפיסטוק, מלך הגלידות האיטלקי, הותיר בי הכי פחות רושם.את כל התוספות שעל הגלידות, עוגיות שונות או פופקורן מקורמל, עושים במקום, ויש גם ברד פודינג וטירמיסו עשיר, שהוא מהטובים שיצא לי לנסות בארץ. כמה צעדים לא רחוק משמנא, נפתחה גלידרייה איטלקית עם טעמים קלאסיים ושגרתיים יותר בשם דליקטו ג'לטו. גלידה מצוינת מחיפה במקור, שבה כנראה אפשר לחמוק מהתור בלי לוותר על ג'לטו טעים לקינוח.עם גלידה איכותית במיוחד ואוכל הודי צבעוני, משתלם ומהנה מאוד, פרדס חנה הוכיחה שוב כמה יש לה את זה. באזור קטן יחסית יש אינספור מסעדות שהפכו למוכרות בכל הארץ, מרוברטה וינצ'י האיטלקית האיקונית, דרך פורינה, הפיצרייה המעולה שכבר כיכבה כאן, עד בוטיק הכריכים והמעדנייה המזווה, ועוד ועוד מקומות חדשים ומעניינים שנפתחים באזור מדי חודש.אז טעים בפרדס חנה-כרכור. מאוד. וזה בלשון המעטה. טיול מתוכנן היטב בין המסעדות, הגלידריות ובתי הקפה שהכי מדברים אליכם מבין המבחר הרחב שצוין כאן, הוא משהו שלטעמי הכרחי לשקול ורצוי בהקדם, בייחוד אם אתם חובבי אוכל טוב ומגוון במחיר הגיוני. כי בסוף, זה לא תל אביב. אני בהחלט מתכוונת לחזור לפה במהרה.טאלי לאמה, האורנים 10 פרדס חנה, יום א' 11:00-17:00, ימים ב'-ה' 11:00-22:00, שישי 11:00-16:30, שמנא, האורנים 20 פרדס חנה