בחודש שעבר הודיעה ענקית האופנה "בוהו" על יצירת קולקציית קפסולה "סביבתית" בשיתוף כוכבת הריאליטי קורטני קרדשיאן. הקולקציה מכילה 45 פריטים אשר בחלקם אחוז מסוים של חומרים ממוחזרים. אמנם מחזור הוא מבורך במקרים מסוימים, אך 45 פריטים לכאורה ידידותיים לסביבה לא מבטלים את מעל 1.7 מיליון הפריטים המזהמים שחברת בוהו מציעה למכירה בכל שנה באתר – כ-5,000 פריטים חדשים מידי יום.
בשנים האחרונות תארים כמו "מקיים" ו"סביבתי" נזרקים לאוויר על ידי חברות מכל התחומים. החל ביצרני טלפונים ניידים ועד אופנה, מזון וריהוט. חברות מבינות שהן חייבות להתקדם לעבר ייצור וניהול אחראי יותר. הציבור, הרגולטורים וכדור הארץ דורשים זאת. אז למה עדיין כל כך קשה להבדיל בין מאמץ סביבתי אמיתי לבין עוד פלסטר מתיירקק כמו הקולקציה המגוחכת של קרדשיאן?
לקיחת אחריות או סתם התיירקקות?
אחריות תאגידית (CSR) הוא מושג המתייחס להתנהלות עסקית אשר מתחשבת בצרכים השונים של כל בעלי העניין; משקיעים, עובדים, מנהלים, צרכנים, מתחרים ועוד. התנהלות הגונה מצד תאגיד כוללת גיוון, שוויון, שקיפות וכן דפוסי זיהום ושמירה על הסביבה. הבעיה המרכזית היא שאלו תחומים שלא פשוט למדוד והמדדים עצמם אינם אחידים ואינם מחייבים ברמה מספקת. כך קורה שחברה אשר במהות פעילותה מייצרת בצורה מזהמת ופולטת כמות גבוהה של גזי חממה, עלולה להיתפס בעיני הציבור ככזאת אשר תורמת למאבק הסביבתי.
אם נמשיך עם עוד דוגמה מעולם האופנה – חברה יכולה לייצר כמויות עצומות של בגדים מחומרים מזהמים ולצדם לפתח פרויקט צד קטן של מחזור בדים; לעומת זאת, חברה אחרת יכולה לשנות את כלל מערך הייצור ולצמצם את כמות הקולקציות השנתיות כדי להבטיח מוצרים איכותיים ולעודד צרכנות של אופנה איטית. כמובן שהדוגמה הראשונה היא "greenwash" (טיוח ירוק או התיירקקות בעברית) ואילו השנייה מסמלת מאמץ אמיתי למען הסביבה. דוגמה נוספת היא חברות ענק כמו אפל ואמזון שממשיכות להתברג בראש המדדים הסביבתיים על אף שבפועל טביעת הרגל האקולוגית שלהם היא מהגבוהות בעולם.
"יש הבדל בין אחריות תאגידית לבין קיימות עסקית", מסבירה נעם תל-ורד, מייסדת ומנכ"ל סטארט-אפ חדש ומבטיח בעולמות הקיימות, שמאפשר לארגונים לצמצם את פליטות גזי החממה לאורך שרשרת האספקה שלהם. "אחריות תאגידית מתייחסת לאופן שבו החברה מנהלת את הפעילות הקיימת שלה. זאת אומרת, החברה ממשיכה להפיק את אותם תוצרים בדיוק ורק משתדלת לעשות את זה באופן הכי אחראי שהיא יכולה."
"זה מעולה כי זה נותן את המסר שלא משנה מי אתה ומה אתה, תמיד תוכל לעשות משהו למען הסביבה. מצד שני זה נותן לגיטימציה לחברות מזהמות ובעייתיות במשק לקבל ציונים גבוהים במדדים של אחריות תאגידית. לצד זה אפשר לדבר על קיימות עסקית. זה אומר שהארגון צריך לשנות את מה שהוא עושה ממש ברמת ליבת הפעילות ולהתאים את עצמו למצב האקלימי העולמי היום", היא מסבירה.
סוף עידן הבורות – לקחת אחריות זה אינטרס של החברות
הדרישה להתנהלות סביבתית יותר לא נובעת מתמימות או לב טוב. כולנו יוצאים מנקודת הנחה שחברות רוצות להרוויח כסף. זו הדרך של השוק לצמוח. אם חברה לא ממשיכה להגדיל את הרווחים שלה היא עלולה לפגוע בבעלי עניין ואף להרע את תנאי העובדים. יחד עם זאת, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שחברה שמשקיעה בדלקים מזהמים ולא מכינה את עצמה להתמודדות עם אתגרי האקלים העתידיים חשופה לסיכונים משמעותיים ולהפסדים עצומים בטווח הארוך.
לפיכך, קיים אינטרס עסקי מובהק של כל החברות במשק להתייעל ולהתנהל בצורה סביבתית יותר, ולא רק "לסמן וי". בשנים הבאות הרגולציה בכל רחבי העולם הולכת להשתנות לבלי היכר: כבר היום, בנקים בחו"ל מצמידים חלק ממתן אשראי לדיווחי אחריות תאגידית מהלווים שלהם; משקיעים מבקשים לראות דוחות אחריות תאגידית; צרכנים רוצים לרכוש מוצרים בעלי אימפקט סביבתי נמוך; ועובדים לא מוכנים לעבוד בתאגידים מזהמים.
"זו לא רק הרגולציה שמחייבת שינוי. צרכנים מבינים שככל שהארגון שהם קונים ממנו מזהם יותר ככה יש להם אחריות אישית על הזיהום. הם מוכנים לשלם יותר עבור מוצר עם פחות אימפקט סביבתי שלילי. עובדים מעדיפים לעבוד בארגונים כאלה. ארגון שמעז לחשוב שהוא יכול להמשיך לזהם בלי חשבון חוטף על זה ברמה הציבורית ברשתות החברתיות ובהכנסות. עידן הבורות של משבר האקלים כבר לא קיים. הפריבילגיה להתעלם מהמצב נעלמה", אומרת תל-ורד.
>> מה עושים בסוכות? אירועים לכל המשפחה עם ערך מוסף סביבתי
>> "גרינווש טהור": קוקה קולה נותנת חסות לוועידת האקלים וארגוני הסביבה זועמים
>> "ברגע שגיליתי את זה, הכל השתנה": למה לקנות בגדים יד-שנייה?
מבינים שיש בעיה ומוכנים להשקיע כדי לפתור אותה
כבר היום ניתן לראות כי החברות המציגות את הצמיחה הגדולה ביותר במשק הן כאלו שמציגות דיווח השקעות אחראיות (ESG). כך למשל, 95% מהחברות הנכללות במדד S&P 500 (מדד השקעות פופולרי של 500 החברות הגדולות ביותר במשק) חושפות נתונים ומציגות לציבור הרחב אסטרטגיה סביבתית. ליהיא יוקלה, מנהלת אחריות תאגידית וקיימות בחברת הייעוץ BDO Consulting מאמינה שזהו צעד חיובי שרק ילך ויתרחב. גם היא, כמו תל-ורד, מבינה שהדרך עוד ארוכה, אך מאמינה שעם הכלים והיושרה המקצועית ניתן לבחון את הדיווחים ולייצר מדרג אמין בין חברות שפועלות למען הסביבה.
"בתור מהנדסת סביבה אני ישר מסתכלת על הנתונים. אני רואה שיש קורלציה בין חברות שצומחות לבין חברות שמתנהלות בצורה אחראית יותר סביבתית. האם יש חברות שמרמות בדיווחים שלהן? יכול להיות. אבל אני כאשת מקצוע יכולה להבדיל בין גרינווש לבין דיווח אמין ופעילות אמיתית לצמצום טביעת הרגל האקולוגית. בעלי עניין מבינים שיש בעיה ומוכנים להשקיע כדי לפתור אותה. כדי שהסביבה שלי והילדים שלי יוכלו לחיות בטמפרטורה סבירה ועם אוויר נקי, אנחנו צריכים את הטכנולוגיה הכי טובה שיש", מסבירה יוקלה.
את ההשפעה של המגמה העולמית ניתן לראות גם בישראל. לפי יוקלה, האינטרס העיקרי של חברות ישראליות כיום לפעול בצורה יותר אחראית הוא לחצים בינלאומיים כמו דרישות של משקיעים, לקוחות גלובליים וסטנדרטים בינלאומיים המתגבשים בשנים האחרונות. "כשלקוחות גדולים מארה"ב ואירופה מבקשים מחברה להראות ביצועים ויעדי התייעלות לפי מדדים סביבתיים זה עושה שינוי", היא אומרת.
ככל הנראה, עד שהשינוי הזה ייטמע, אנחנו כצרכנים וצרכניות נצטרך לקחת בעירבון מוגבל כותרות בומבסטיות על אימפקט סביבתי. עלינו לדרוש קבלות ולא רק הצהרות ולהמשיך לנסות ככל יכולתנו לשמור על הקיים ולחשוב פעמיים לפני הרכישה הבאה.
