"מותר לך?", "אה, את זה אסור לך לאכול", "ומה אם קיבלת מתנה? אם לא את קנית זה בסדר, לא?" באורח החיים שבחרתי נראה לפעמים כאילו יש לי לא מעט מגבלות. שאלות על מה מותר ואסור לי נפוצות מאוד, החל ממה אני אוכלת ומה לא, דרך הקוסמטיקה שאני משתמשת בה ועד הבגדים שאני לובשת. אולי זה הצורך של אנשים באיזשהו סדר שגורם להם להכניס אותי למשבצת, לחפש הגדרות ברורות למה אני כן ומה אני לא, מה אני יכולה לעשות ומה מחוץ לתחום. אבל האמת היא שהחיים הם לא שחור ולבן.
נתחיל מזה ששום דבר לא אסור לי (מלבד הדברים שאסורים בחוק). טבעונות ואקולוגיה הן לא דת או כת ואף אחד לא יעניש אותי אם אעשה משהו שלא לפי הספר. ובכלל, אין ספר חוקים לטבעונים או לסביבתנים, כולנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, וכנראה שאצל כל אחד זה נראה קצת אחרת. הבחירה שלי באורח החיים הזה היא לא בחירה מגבילה, היא בחירה מאפשרת. היא נובעת מההבנה שאני יכולה ליהנות משפע עצום מבלי לפגוע בשום יצור חי אחר.
במעבר שלי לתזונה טבעונית לא הפסדתי כלום. נפתחתי לעולם חדש של טעמים וחומרי גלם, למדתי איך ליצור יש מאין והתאהבתי במטבח. הבחירה שלי בחיים מקיימים יותר לא מגבילה אותי, היא מעודדת אותי לבחון אפשרויות חדשות, להיות יצירתית, להיפתח ולהתנסות. היא חיברה אותי לקהילה ויצרה עבורי חברויות חדשות, והיא מעודדת אותי לקום כל בוקר ולחשוב איך אני יכולה להרבות טוב בעולם. לכן, היומיום שלי לא מורכב מאיסורים והגבלות, אלא מבחירות ואפשרויות.
כשאנשים שואלים אותי מה אני כן אוכלת זה נראה לי מצחיק, כי התשובה היא הכול. באמת, איך אפשר לענות על זה? למנות את כל הדברים בעולם שאני כן אוכלת ייקח לי נצח, כי היום יש פתרונות מן הצומח לכל מאכל בערך, ואני אוכלת כל מה שאנשים "רגילים" אוכלים – רק בלי הסבל של בעלי החיים. כששואלים אותי אם מותר לי, התשובה היא תמיד כן. מותר לי הכול, אבל אני בוחרת, בכל יום מחדש, לוותר על מה שאני לא באמת חייבת. לא ממקום של חוסר אלא ממקום של זכות ואחריות, ממקום של בחירה חופשית אמיתית.
אז לא, שום דבר לא אסור לי ואין לי שום הגבלות. בטור שלי בשבוע שעבר דיברתי על הפער שבין אכילת פרות ותרנגולות לבין גינוי פסטיבל אכילת הכלבים בסין, ומישהו הגיב לי שזה "לא הכול או כלום", ואני מסכימה – לא ספציפית לגבי אכילת בעלי חיים, כאן אני עומדת על דעתי שאין באמת הבדל בין כלב לפרה מלבד ההקשר התרבותי – אלא בהקשר הרחב יותר של הבחירות שאנחנו עושים בחיים, זה אף פעם לא הכול או כלום, תמיד יש אזורים אפורים.
אני רחוקה מלהיות מושלמת. קורה שאני קונה בגד חדש או לובשת אחד שקיבלתי במתנה, למרות כל מה שאני יודעת על נזקי האופנה המהירה; על מדף הקוסמטיקה שלי עדיין יש מוצרים של חברות מנסות, היום אני לא אקנה כאלה, אבל עדיין משתמשת במה שכבר קיים – כי חבל לזרוק; אני נוסעת באוטו מזהם, אני קונה אוכל שמגיע באריזות (אבל זורקת למיחזור), ואני מודה שאני לא מספיק מקפידה על סחר הוגן, ובעצם מי יכול להקפיד לקנות רק סחר הוגן בעולם שבו כולנו תלויים במכשירים אלקטרוניים שכנראה יוצרו בסין? יש מי שיראו בזה צביעות, שיזלזלו בכל מה שאני עושה בגלל הדברים שאני לא. אני קוראת לזה אנושיות, כי ככה זה בני אדם, זה מורכב, זה מלא סתירות, וזה אף פעם לא הכול או כלום.
באפליקציית איזי ריכזו את כל המקומות שטבעונים חייבים להכיר: