לפני שבועיים קיבלתי הודעה עם לינק לסרטון, שהפך לאחרונה ויראלי בטיקטוק, מלווה בשאלה "מה דעתך על זה?" הסרטון הוא קטע קצר מפודקאסט בו הדובר טוען שטבעונות פוגעת בהרבה יותר חיות מאשר אכילת בשר, כי חקלאות גורמת להמון הרג נלווה בעוד עבור בשר הורגים רק בעל חיים אחד. מה דעתי על זה? התשובה ארוכה, אבל נתחיל מזה שזה פשוט לא נכון.
בשביל לייצר בשר צריך גם להאכיל את בעלי החיים – פרות בתעשיית הבשר ניזונות בעיקר מגידולים של סויה – כן, אותה סויה ממנה מכינים גם את הטופו של הטבעונים - כך שעבור אכילת בשר הורגים את אותה כמות בעלי חיים שיהרגו בשביל הטופו + את החיה עצמה. עכשיו כשסיכמנו את זה, אפשר גם להגיד שהבחירה בטבעונות הרבה יותר מורכבת ממה שאפשר לתמצת בסרטון טיקטוק של 30 שניות, והיא קשורה לתפיסת עולם.
כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה לפני כמעט שנתיים, בחרתי בשם 'מתאפסת'. הרגשתי שאני במסע לאיפוס, בפן המקצועי ובפן הסביבתי, ושאני בדרך לחיים באפס פסולת או לפחות בשאיפה לזה. אם השנתיים האלו לימדו אותי משהו, זה שאין דבר כזה אפס. לא אפס פסולת, לא אפס פגיעה בסביבה, לא אפס פליטות ולא אפס פגיעה בבעלי החיים.
לכל פעולה שלנו ולכל בחירה שלנו יש השפעות והשלכות, ורוב הפעולות שלנו כבני אדם כרוכות בפגיעה כלשהי בסביבה ובבעלי החיים. ככה זה. מעצם היותנו חיים בעידן הזה, ובהנחה שאנחנו משתפים פעולה עם המודרניזציה ולא חיים באיזה כפר נידח שלא מחובר לחשמל, או במערה בלב יער – אנחנו משפיעים על הסביבה. החלוצים שהקימו את המדינה וייבשו ביצות כדי לבנות את הערים והיישובים שאנחנו חיים בהם, מן הסתם פגעו בטבע שהיה כאן קודם, וכל התפתחות של יישוב, כל סלילה של כביש, כל הקמה של בניין - כרוכות בפגיעה בטבע, בסביבה ובבעלי החיים.
וכן, כמובן שגם האוכל שלנו כרוך בפגיעה בטבע ובבעלי החיים, אנחנו הרי לא קוטפים מהעצים רק מה שגדל באופן טבעי. אנחנו מפנים שטחי טבע, משטחים אותם, מעבדים את האדמה, שותלים זרעים, משקים, מרססים, קוצרים וכל הפעולות האלו כרוכות בפגיעה בטבע ובהרג של בעלי חיים. אז מה נעשה, לא נאכל? אם לא נאכל הרי שלא נתקיים, ולא זו המטרה.
כשהתחלתי לעסוק בתחום, הכרתי מושגים כמו שמירה על הסביבה ואקולוגיה, וכבר הייתי טבעונית – מטעמי מוסר וחמלה ובמטרה לפגוע ולנצל כמה שפחות בעלי חיים. רק בהמשך נחשפתי לעובדה שתעשיית המזון מן החי היא גם אחת המזהמות ביותר; שבשביל לגדל את הפרות שנאכל הורסים שטחי יער עצומים באמזונס – יער שמהווה בית לכל כך הרבה בעלי חיים - והופכים אותם לשטחים חקלאיים בהם מגדלים מזון שיאכיל את המזון שלנו; שפרות וכבשים פולטות מתאן (גז חממה עוצמתי פי כמה מפחמן דו חמצני) בכמויות עצומות; שתעשיית הבשר מבזבזת כמויות אדירות של מים, ושכל תעשיית המזון מן החי יחד פולטת יותר גזי חממה מכל התחבורה בעולם. כל אלה חיזקו את הבחירה שלי בטבעונות כדרך חיים, שאינה מושלמת ואינה מאופסת פליטות או נזקים, אבל הנזק בה מינימלי לעומת דרכים אחרות.
הכרתי גם את המילה "קיימות" וידעתי שהיא קשורה לתחום, לשמירה על הסביבה ולחיים אקולוגיים יותר, אך עם הזמן גיליתי שקיימות היא רחבה הרבה יותר מלצמצם פסולת ולמחזר. אם נתעכב על ההגדרה המילונית – קיימות היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן (מילון אבניאון). בהקשר הסביבתי-אקולוגי הכוונה היא למערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן, ועבור בני האדם, קיימות היא "הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית".
אם כך, הבחירה שלי בטבעונות, כמו גם הבחירה שלי לחיות חיים ידידותיים לסביבה כמיטב יכולתי, היא בחירה מקיימת, או בת קיימא אם תרצו. הבחירה להימנע מאכילת מזון מן החי, היא לא בחירה שיכולה להציל את כל החיות ולמנוע לחלוטין הרג של בעלי חיים, אבל היא בחירה שמצמצמת את הנזק – בחירה שככל שיותר אנשים יעשו, תהפוך את מערכת המזון העולמית ליותר בת קיימא ותאפשר רווחה ליותר אנשים לאורך זמן רב יותר.
לפני שנתיים יצאתי למסע התאפסות, ניסיתי לצמצם עוד ועוד את הנזק הסביבתי שלי, וגיליתי שזה לא כל כך פשוט. גם אני כמו כולם משתמשת בחשמל ונוסעת לעיתים ברכב פרטי ומחזיקה ביד סמארטפון וקונה מדי פעם מוצרים שמגיעים באריזה, ועבור הטופו שאני אוכלת כנראה נהרגים אי שם בעלי חיים, וכל זה בסדר – כי אין אפס. אבל זה לא אומר שלא אמשיך לנסות לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה כדי שאנחנו וגם הדורות הבאים נוכל לחיות כאן ברווחה, בלי לפגוע בדרך ברווחה ובקיום שלי עצמי. לכבוד השנה החדשה קיבלתי החלטה, אני מפסיקה לנסות להתאפס, זהו טור פרידה מ"מתאפסת". מהיום אני פשוט "מתקיימת".