אני כמעט ולא אוכלת בחוץ; אני אוהבת אוכל ביתי, אוהבת לבשל בעצמי ולדעת מה יש באוכל שלי, ותכלס גם אין לי באזור יותר מדי אופציות טבעוניות. ככה זה כשגרים מחוץ לתל אביב. מאז שהתוודעתי לנזקי הפלסטיק והעמקתי בנושא האפס-פסולת, אני מקפידה על כך אפילו יותר. הפסקתי לקנות קפה בכוסות טייק אוויי (כן, גם כוסות הנייר מצופות בפלסטיק), אני מסתובבת עם בקבוק וכוס רב פעמית, מגיעה למשרד עם אוכל מהבית ומצטיידת גם בסכו"ם. אם במקרה אני צריכה לקנות אוכל בחוץ, אני מביאה איתי קופסה מהבית ורוכשת במקום שיאפשר לי להשתמש בה ולהימנע מחד"פ.
בגלל כל אלו, שמחתי על ההכרזה של רותי ברודו ו"דליקסטן" על מספר צעדים שמטרתם להפחית את השימוש בחד פעמי: הנחה למי שמגיע עם כלים מהבית או עם כוס קפה רב פעמית, ומעבר לכוסות זכוכית בלבד בהגשה במקום. אז נכון, ברודו לא המציאה את הגלגל ולא תהיה הראשונה שעושה זאת בארץ ובטח לא בעולם. אבל בדליקסטן לקחו את זה צעד אחד רחוק יותר, כשהצהירו שגם ידרשו תוספת תשלום על סכו"ם חד פעמי - וזכו לביקורת על כך.
כן, פלסטיק חד פעמי זה מזהם ומזיק. כדאי ורצוי להפחית את השימוש בו ככל הניתן. הנחה סמלית למי שבוחר שלא לצרוך פלסטיק היא פרקטיקה ראויה ומקובלת, שמיטיבה עם אנשים כמוני שכבר עשו את הצעד מיוזמתם, והיא עשויה גם להוות תמריץ לאנשים נוספים לאמץ את השינוי. גם ביטול חלוקת הסכו"ם החד-פעמי באופן אוטומטי הוא צעד נכון, שעסקים רבים כבר אימצו. מספיק להיכנס לוולט ולראות שרוב העסקים מבקשים להוסיף סכו"ם להזמנה באופן אקטיבי ולא פשוט מניחים שנרצה אותו. מצד שני - דרישת תשלום נוסף על סכו"ם חד-פעמי? בעסק שמבוסס על טייק אוויי? אני לגמרי יכולה להבין את הביקורת שגררה ההכרזה הזו, ולמה זה מרגיש כמו צעד כלכלי קר יותר מאשר כמו צעד ירוק.
המס על החד"פ, שעלה באוקטובר האחרון בעקבות יוזמה משותפת של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ושר האוצר אביגדור ליברמן, נועד להפחית את צריכת הפלסטיק החד פעמית בקרב הציבור בישראל. זה בהחלט מאלץ יחידים ועסקים לחשוב על העניין ולחפש פתרונות (או לשאת בעלויות). וזה מה שעשו בדליקסטן- התמודדו עם הגזרה. אני מסכימה, הבחירה להתמודד עם עליית מחיר החד"פ על ידי דרישת תשלום נוסף עבורו, היא כנראה בראש ובראשונה החלטה כלכלית, שהמשמעות שלה היא גלגול תשלום המס מהעסק אל הלקוח. אבל גם אם זה "על הדרך" זה הרי עדיין משרת גם את המטרה הסביבתית.
יכול להיות שהתעניינות של ברודו בסוגיית הפלסטיק והשמירה על הסביבה נולדה לה יש מאין בטיימינג נוח עם עליית המס, ויכול להיות שהיא גם תמיד היתה שם ועכשיו זו הזדמנות נוחה ליישם. כך או כך, אם לברודו אכפת מכדור הארץ, יש עוד לא מעט דברים שהיא יכולה לעשות: אם היא באמת רוצה לתרום לפתרון בעיית הפלסטיק, היא יכולה לבחון חלופות אקולוגיות יותר כמו כלים מתכלים או אכילים, או אפילו להציע תכנית של השבת כלים רב פעמיים לסניפים כמו שכבר עושים במקומות אחרים בעולם, וגם כאן בארץ (רשת וניליה למשל). היא גם יכולה להכיל את השינוי על כלל עסקיה ולא רק על זה שמכירותיו מתבססות כמעט ורק על טייק אווי שמגיע בחד"פ היקר. וזה לפני שמדברים על דברים קצת יותר משמעותיים שאפשר לעשות, כי נכון, הפלסטיק מזיק אבל כך גם הדייג המאסיבי שפוגע במערכות האקולוגיות באוקיינוסים באופן חמור, וגם תעשיית הבשר שאחראית על אחוז לא מבוטל מפליטות הפחמן.
אני מאמינה גדולה בזה ששינוי עושים בצעדים קטנים ושכל צעד בכיוון הוא משמעותי, ואני רוצה לברך על הצעד הזה של הדליקטסן כי הוא ללא ספק צעד בכיוון הנכון. ויחד עם כל זה, אין לי ספק שכאחת המסעדניות המובילות בארץ ברודו יכולה לעשות הרבה יותר "למען כדור הארץ" אם היא רק רוצה. כרגע זה מרגיש יותר כמו מיקסום רווחים מול השינוי בעלויות שיצר המס, ועל הדרך רכיבה על אג'נדה פופולארית, ולזה קוראים גרינווש. אפשר רק לקוות שהצעד החשוב הזה לא יהיה האחרון, ושיבואו בעקבותיו צעדים משמעותיים נוספים, כי מול כל המבקרים - חובת ההוכחה היא עליה.