שי אברמסון, החזן הראשי לצה"ל, היה עסוק במהלך הימים האחרונים – אבל לא בטקסים צבאיים. אברמסון, כך מתברר, פועל גם כחובש ונהג אמבולנס המתנדב במד"א. כמו מתנדבים רבים שפעלו במרץ מאז פרצה המלחמה מול איראן, גם הוא פעל בזירות ההרס – פינה פצועים, טיפל ואפילו הרים את המורל בעזרת קולו הנעים והמוכר.
במהלך מתקפות הטילים הוא כבר הספיק להיות בבת ים, בחולון, בתל אביב וגם בסורוקה. "האירוע הראשון היה בבת ים, פינינו דוברי אוקראינית שהבית שלהם ממש נהרס לחלוטין. הם סבלו מפציעות קלות יחסית ומחתכים, אבל לא הצלחנו לתקשר איתם אז מישהו מהרחוב שדובר את השפה התנדב לסייע ופינינו אותם לבילינסון", מספר אברמסון.
הזירה הבאה שבה פעל הייתה בחולון. "כמות ההרס שם הייתה עצומה, אבל לא יכולתי שלא להתפעל מהמסירות והיעילות שבה פעלו כוחות ההצלה במקום. היינו שם יחד עם איחוד הצלה, כיבוש האש ופיקוד העורף – הוציאו לנו את הנפגעים לאזור מסוים ואז טיפלנו ופינינו אותם".
כשהגיע לבית החולים סורוקה שספג פגיעה משמעותית, אברמסון, המגדיר עצמו כאדם מאמין נפעם מגודל הנס. "זה פשוט היה מסוג הדברים שקשה להבין – רק יום לפני זה פינו משם את המחלקה שנפגעה בצורה משמעותית. היה שם הרס, הכל אבק, צוותים יוצאים עם מסכות על הפנים, קירות נופלים - קשה לדמיין מה היה קורה לו היו שם מטופלים בזמן הזה".
מישהו מהנפגעים שטיפלת בהם זיהה אותך?
"כן! האמת שזה מפתיע גם אותי, אבל לא מעט מהם מזהים אותי. בזמן שפינינו חולים מסורוקה, למשל, ניגשנו לחולה אונקולוגי. הוא אמר לי 'אני לא מאמין מי בא לפנות אותי. סיפר לי שהוא אוהב להאזין לי. מובן ששרתי לו וגם השמעתי לו חלקים מאלבום חדש. זו זכות עבורי".
"ברגעים של אזעקות, כשאני נכנס עם המשפחה לממ"ד, אני חושב על אלה שישבו שעות ארוכות בלי חשמל או תקשורת, מוקפים במחבלים ועם פחד בעיניים"
שי אברמסון
מה הכי השפיע עליך בימים האלה?
"אני חושב שהרגעים שבהם הבנתי שיש אנשים שנפגעו כי לא היה להם ממ"ד בבית או מרחב מוגן להימצא בו היו הכי קשים. ראינו אנשים בפיג'מות, כאלה שברגע אחד נלקח מהם הכל – לא כי הם לא פעלו לפי ההנחיות אלא כי לא היה להם איך.
זו אינה הפעם הראשונה שאברמסון פועל בזירות קשות. האירוע המשמעותי שבמהלכו פינה נפגעים היה ב-7 באוקטובר כשהתנדב לסייע ביישובי העוטף. "הנסיעה בניידת בשבת גרמה לי להיזכר באירועים הקשים מהשבת ההיא. אני לא זוכר הכל, יש חלקים שלמים שהמוח שלי מחק, אולי זה מנגנון הדחקה", הוא אומר. "ברגעים של אזעקות, כשאני נכנס עם המשפחה לממ"ד, אני חושב על אלה שישבו שעות ארוכות בלי חשמל או תקשורת, מוקפים במחבלים ועם פחד בעיניים".
לסיכום הוא אומר - "למרות שבמרבית הזירות ההרס הקשה ניכר, ולמרות המקרים המצערים הרבים, לשמחתי יחסית לעוצמות הפגיעה המשמעותיות לא היו הרבה פגיעות בנפש. החוסן של העורף הישראלי, שיתוף הפעולה בין כוחות ההצלה – אני חושב שיש לנו הרבה סיבות להיות גאים בהן בימים אלה".